כפות תמרים קז

צריכה לגופה דשאני התם דאין הוצאת המת וצידת הנחש הכנה למלאכה אחרת אבל סותר ע"מ לבנות כיון דהסתירה היא לעשות הכנה לבנות במקומה חשיבא מצ"ל ולא חשיבא מניעת היזק ודוק:

עוד הקשו על רש"י מקורע בחמתו למירמא אימתא אאינשי ביתיה דאמרינן פ' האורג דף ק"ה ע"כ דלר"ש פטור משום מלאכה שצ"ל ולפירש"י הי"ל לר"ש לחייב דהרי רוצה הוא באותה מלאכה דקריעה למירמא אימתא אאינשי ביתיה ואין לומר דלא ניחא ליה שיצטרך למירמי אימתא דא"כ מפיס מורסא לעשות פה יהא פטור דברצונו היה שלא היה לו מורסא מעולם ע"כ הנה דין מפיס מורסא היא משנה פ"ב דעדיות ואמרינן ברי"פ שמנה שרצים דף ק"ז דהך מתני' הויא אליבא דר"ש ולפי' שנינו להוציא ממנה לחה פטור והשתא מקשים התוס' לפירש"י אמאי בקורע בחמתו למירמא אימתא אאנשי ביתיה פטור לר"ש משום דחשיב ליה מלאכה שאצ"ל ובמפיס מורסא לעשות לה פה חייב לר"ש ולעד"נ להליץ בעד רש"י דודאי קורע בחמתו אין טעם הפיטור משום דלא ניחא ליה שיצטרך למירמי אימתא דאם כן בכל המלאכות יהיה פטור מטעם זה כגון אופה פת לאכול יהיה פטור משום דלא היה רוצה שיהיה לו רעב לאפות פת ולאכול וכן לא היה רוצה שיהיה לו מורסא לעשות לה פה אלא טעם הפיטור הוא משום למירמא אימתא אינו מוכרח לקרוע דהרי יכול למירמא אימתא ע"י שיכעוס על אנשי ביתו לחרפם ולקללם ומה שקרע בחמתו לא היה ברצונו דמתוך הכעס אינו שליט ברוחו וקורע בגדיו בחמתו וזה הוי מלאכה שאינה צ"ל דברצונו לא באה לו דהרי היה רוצה למירמא אימתא בלי קריעת בגדים אלא דלא יוכל לשלוט ביצרו שלא לקרוע בגדיו וחשיב מלאכה שאינה צריכה לגופה דברצונו לא בא' לו מלאכת קריעה והוי כהוצאת המת שלא יטמאנו וצד נחש שלא ישכנו דברצונו לא באה לו גוף המלאכה ולא הוי מלאכת מחשבת אבל מפיס מורסא לעשות לה פה נהי דרצונו לא היה שהיה לו מורסא מעיקרא מ"מ עתה שיש לו מורסא מכוין ורוצה לעשות לה פה להכניס אויר ולהוציא ליחה ונמצא דהמלאכה דהיא עשיית הפה הוא עושה אותו ברצונו וכן קורע יריעות שנפל בה דרגא על מנת לתפור אף על גב דרצונו היה שלא יפול דרגא מ"מ השתא דנפל דרגא מכוין ורוצה לקרוע על מנת לתפור ונמצא דהמלאכה דהיא הקריעה הוא עושה אותו ברצונו לתקן בגדו הצריך לו וכל זה הוי מצ"ל מה שאין כן הוצאת מת וצידת נחש דהמלאכה דהיא הוצאת מת וצידת הנחש לא באה ברצונו ועושה אותו לדחות הנזק מעליו והו"ל כאלו עושה מלאכה לאונסו ומטעם זה קורע בחמתו למירמא אימתא פטור משום דאינו עושה ברצונו כמ"ש זה נ"ל להליץ בעד רש"י וראיתי פ"ק דחגיגה דף י' דשם הקשו התוספת על רש"י בענין זה ובסגנון אחר דהכא הקשו על רש"י אמאי סותר על מנת לבנות פטור לר' שמעון ושם הקשה על רש"י אמאי סותר על מנת לבנות חייב לר"ש ויש ליישב דבריהם עפמ"ש לעיל בשם התוס' דפרק במה מדליקין ודוק:

הרי נתבאר המחלוקת שיש בפירוש מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה דלפירוש רש"י כל מלאכה שאינו עושה אותה ברצונו אלא לסלק ההיזק מעליו פטור עליה כגון הוצאת המת שלא יטמאנו וצידת נחש שלא ישכנו וכל מלאכה שעושה אותה ברצונו לשום צורך אף על גב דאינו עושה לצורך שהיה במשכן חשיב ליה מלאכה צ"ל וחייב עליה אבל לפירוש ר"י בעל התוספת לא מיקרי מלאכה צריך לומר אלא כשעושה אותה מעין הצורך שהיה במשכן באותה מלאכה אבל כשעושה אותה לצורך אחר שלא היה דכותיה במשכן מיקרי מלאכה שאינה צריכה לגופה ופטור עליה לר"ש:

והמשל בזה במשכן היו צדין החלזון כדי לצבוע בדמו ואם כן הצד נחש לרפואה חייב דמה לי חלזון לצבוע בדמו מה לי צד נחש לרפואה לעשות מבשרו טרייאק"ה אבל צד נחש כדי לשחק בו אינו דומה לצורך שהיה במשכן ולפי' ר"י בעל התוס' פטור דהוי מלאכה שאצ"ל אבל לפירש"י חייב דאע"ג דאינו עושה המלאכה מעין הצורך שהיה במשכן הרי עושה המלאכה של הצידה ברצונו כדי לשחק בנחש וחשיבא מצ"ל ומלאכה שאצ"ל הוי לרש"י ז"ל כגון צד נחש שלא ישכנו דאינו עושה המלאכה לשום צורך אלא לדחות ההיזק מעליו והנה בפ"ב דעדיות תנן הצד נחש בשבת אם מתעסק שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב והך מתני' קשיא דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא דמרישא משמע שלא ישכנו פטור הא כדי לשחוק בו וכ"ש לרפואה חייב ומסיפא משמע לצורך רפואה חייב הא כדי לשחוק בו וכ"ש כדי שלא ישכנו פטור וצריך לומר דרישא דוקא או סיפא דוקא וזה תלוי לדעתי בפלוגתא דרש"י והתוספת דלרש"י רישא דוקא צד נחש שלא ישכנו פטור הא כדי לשחוק בו חייב ולפי' ר"י סיפא דוקא צד נחש לרפואה חייב דהוי המלאכה מעין צורך שהיה במשכן אבל צד נחש כדי לשחוק בו פטור דאינו מעין צורך מלאכת המשכן כנ"ל ודוק:

והשתא הא דאמרי' בתלמודא בכמה דוכתי מודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות אם פירו' הוי כגון חותך ראש עוף לקטן לשחוק בו ק' אמאי חייב והלא הוי משאצ"ל דמלאכת הריגה היתה במלאכת המשכן לצורך עולות אלים מאדמים ובשלמא לפרש"י דכל מלאכה שעושה אותה לשום צורך חייב לר"ש ולא פטר אלא מלאכה שבאה לו שלא ברצונו כגון צד נחש שלא ישכנו אבל צד נחש לשחוק בו חייב ניחא הא דאמרי' מודה ר"ש בפסיק רישא דאע"ג דחותך ראש עוף לשחוק בו אפ"ה חייב משום דהרי עושה המלאכה ברצונו לצורך שחוק. אבל לדעת ר"י דלא חשיב מלאכה צ"ל אלא כשעושה אותה לצורך מעין מלאכה שהיה במשכן אם כן אמאי חותך ראש עוף לשחוק בו חייב:

ויראה לי לדעת ר"י הכי הוא קושטא דמלתא דחותך ראש עוף לשחוק בו הוי משאצ"ל ופטור לר"ש כיון דלא הוי מלאכת השחיטה וההריגה מעין הצורך שהיה במשכן כגון לצורך העורות ודכותיה בשוחט לאכול הבשר אבל חותך ראש עוף לצורך שחוק לאו מצ"ל היא דהרי אם היה מוצא ראש חתוך או חתיכ' עץ לתת לקטן לשחק בו לא היה חותך ראש עוף זה וצורך שחוק לאו צורך הוא מעין מלאכות שהיו צריכות במשכן הלכך לדעת ר"י יראה לי דחותך ראש עוף לשחוק בו הוא פטור לר"ש משום מלאכה שאינה צריכה ומ"ש בגמרא מודה ר"ש בפסיק רישיה הוא משל ודוגמא דלפי דאמרינן דר"ש מתיר דבר שאינו מתכוין כגון גורר אדם מטה ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ והיינו דוקא במידי דאפשר דיעשה מלאכה או לא אבל במידי דהוי מלאכה מוכרחת מודה ר"ש בפ"ר כלו' מודה ר"ש בדבר שא"א שלא תעשה מלאכה כמו שא"א למי שפסקו ראשו שלא ימות וכן נר' מדברי הסמ"ג ריש ה' שבת לאוין ס"ה שכתב וז"ל צריך ליזהר כשאוכלים בשבת בפרדס ורוחצים ידיהם שלא יפלו מים על העשבים דחייב משום זורע ואע"ג דקי"ל כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר הא אמרי' מודה ר"ש בפסיק רישיה פירו' הא מודה בדבר שא"א שלא תעשה מלאכה כמו שא"א למי שפסקו ראשו שלא ימות כו' עכ"ל הרי דמ"ש פסיק רישיה הוא משל ודוגמא ולעולם חותך ראש עוף לקטן לשחוק בו פטור לדעת ר"י בעל התוספת דהוי משאצ"ל ולא הוי לר"י מצ"ל אלא כשעושה אותה מעין הצורך שהיה במשכן כנ"ל וא"ת לדעת ר"י דמלאכה שא"צ קרי כשעושה המלאכה וא"צ לאותו צורך כעין שהיו צריכין לה במשכן אלא לענין אחר והיינו טעמא דהוציא המת פטור לר"ש משום דא"צ למת ובמשכן היו צריכים לחפצים שהוציאו צד נחש שלא ישכנו א"צ לנחש ובמשכן היו צריכים לתחש וחלזון וכו' מכל מקום תיקשי אמאי פטור הרי צד נחש ומוציא מת עושה גוף המלאכה בהכרח והרי אמרינן דמודה ר"ש בפסיק רישיה כלו' דמודה ר"ש בדבר שאינו מתכוין היכא דנעשית המלאכה בהכרח והרי בהוצאת המת וצידת הנחש הרי נעשית המלאכה של ההוצאה והצידה ומה הפרש יש בין מלאכה שאצ"ל לפסיק רישיה ובשלמא לפרש"י והרמב"ם והר"ן דפי' מלאכה שאינה צריכה הוי כל מידי דעושה המלאכה שלא ברצונו לדחות ההיזק מעל' כגון מוציא מת שלא יטמאנו וצד נחש שלא ישכנו ניחא דכל מידי דעושה המלאכה לשום צורך אע"ג דאינה לצורך כעין צורך המשכן חייב הלכך בדבר שאינו מתכוין ונעשית המלאכה בהכרח מודה ר"ש דחייב דס"ס הרי נעשית המלאכה ולא עשה אותה לדחות היזק מעליו לפי' חייב אבל ר"י בדבר שאינו מתכוין והוא פסיק רישיה אמאי חייב הרי לא עשה אותה לאותו צורך כגון שהיו צריכים לה במשכן ואם טעם החיוב הוא משום דנעשית המלאכה בהכרח א"כ מלאכה שאינה צריכה יהיה חייב דהרי נעשית המלאכה בהכרח ומודה ר"ש בפסיק רישיה באופן דלדעת ר"י ק' טובא מה הפרש יש בין מלאכה שאינה צריכה לפסיק רישיה ויראה לע"ד דמאי דאמרינן מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות היינו דוקא במידי דניחא ליה אי מתרמי שתעשה מלאכה מעין שהית' במשכן ובכה"ג אע"ג דלא נתכוון לעשות המלאכה כיון דניחא ליה אם מתרמי ליה המלאכה מעין שהיתה במשכן הוי מצ"ל אבל במידי דלא אכפת ליה אם מתרמי ליה המלאכה או לא אע"ג דהוי פסיק רישיה ונעשית המלאכה בהכרח פטור לר"ש משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה באופן דהא דאמרי' מודה ר"ש בפסיק רישי' כלו' מודה ר"ש בדב' שאינו מתכוין היכא דנעשי' המלאכ' בהכרח לאו כלל גמור הוא דמודה ר"ש היכא דנעשית המלאכה בהכרח אלא יש תנאי בדבר דמודה ר"ש בדבר שנעשית המלאכה בהכרח בתנאי דניחא ליה דאתרמי ליה אותה מלאכה שלא במתכוין ובכה"ג חייב משום דאז הוי מלאכה שצ"ל אע"ג דעשאה שלא במתכוין אבל במידי דלא ניחא ליה אי מתרמי ליה אותה מלאכה אע"ג דנעשית המלאכה בהכרח פוטר ר"ש דהוי מלאכה שאצ"ל ומנא אמינא ליה מהא דגרסי' פ' כלל גדול דף ע"ה ת"ר הצד חלזון והפוצעו אינו חייב אלא א' ופרכינן וליחייב נמי משום נטילת נשמה וכו' ופרכי' והא אביי ורבא דאמרי מודה ר"ש בפסיק רישיה שאני הכא דכמה דאית ביה נשמה טפי ניחא ליה כי היכי דליציל צבעיה יע"ש בתוס' ד"ה טפי ניחא ליה באורך הרי בהדיא דהא דאמרינן מודה ר"ש בפסיק רישיה פי' התוס' דהיינו דוקא במידי דניחא ליה אי מתרמי דאז הוי מצ"ל אבל במידי דלא איכפת ליה אי מתרמי אע"ג דהמלאכה נעשית בהכרח והוי פסיק רישיה פטר ר"ש משום דהוי מלאכה שא"צ ולפי' הפוצע חלזון אינו חייב משום נטילת נשמה אע"ג דהוי פסיק רישיה משום דכמה דאית ביה נשמה טפי ניחא ליה הו"ל מלאכה שאצ"ל וכי מודה ר"ש היינו במידי דניחא ליה אי מתרמי שימות הניצוד: