כפות תמרים קא

וזורה לרוח או שורף ומטיל לים כבר הקשה עליו הכ"מ שם ונ"ל דהוא ט"ס וכצ"ל שוחק וזורה לרוח או מטיל לים או אפשר דמשום חומרא דרבנן הצריך שריפה דמן התורה לא בעי שריפה אלא גניזה כדכתיבנא ודע דאף על גב דכתיבנא דהרמב"ם סבור דאפילו עכומ"ז דישראל לא מכתת שיעורא היינו דוקא עכומ"ז דקרא אשמועינן דאינו חייב לשורפה אלא טעונה גניזה אבל תקרובת עכומ"ז מודה הרמב"ם דמכתת שיעורא משום דתקרובת עכומ"ז אקצייה לשריפה כדקי"ל דמנעל של חליצה אם הוא של תקרובת עכומ"ז חליצתה פסולה כמ"ש הרמב"ם פ"ד מהלכות יבום ואין לתמוה דתקרובת עכומ"ז הוא חמור מעכומ"ז גופיה דהא אשכחן דעכומ"ז דעכומ"ז יש לה ביטול ותקרובת עכומ"ז דעכומ"ז אין לה ביטול כנ"ל ליישב דעת הרמב"ם ז"ל ושוב מצאתי להרמב"ם ספי"א דפרה דין ו' אזוב של אשרה ושל ע"ה ושל עכומ"ז פסול ודבריו צ"ע' אמנם מה דק"ל על הרמב"ם הוא איך לענין שופר ולולב של עכומ"ז מכשיר בדיעבד למצוה ובענין משתחוה לבהמה פסק ה' ציצית דצמרה פסול ומשמע דטעמא הוי משום דמצוה דמיא לגבוה דפסיל ביה נעבד אפילו בדיעבד אע"ג דנעבד ב"ח שרי להדיוט מכל מקום לענין מצוה פסול א"כ שופר ולולב וסנדל יהיה פסול אפילו בדיעבד מהך טעמא ודוק:

דף ל"ב ע"א גמרא א"ר הונא ל"ש אלא נקטם וכו' פי' רש"י נסדקו ראשי העלין משמע דלא הגיע הסדק בשדרה וקשה א"כ מאי פריך מדתניא סדוק פסול לימא סדוק היינו שהגיע הסדק לשדרה ואמאי משני דעביד כהמנק דהוא פסול מתחלת ברייתו והטור סי' תרמ"ה כתב נסדק ראשו כשר כו' ולשון נסדק אינו משמע כך כו' וכתב מרן שם דאינה קו' כלל על רש"י יע"ש ויראה להליץ בעד הטור דודאי לא עלה על דעתו דדברי רש"י אנסדק דרב הונא קאי דאותו נסדק הוא כשר ובודאי דדברי רש"י אמורים על סידוק דברייתא דהוא פסול דפי' רב פפא דעביד כהמנק אלא כונת הטור להשיג על רש"י דמשמעות סדוק הוא כמו נסדק לא שהיה סדוק מתחלת ברייתו דא"כ הוי לי' למימר לולב שגדל סדוק כי היכי דאמר לולב דסליק בחד הוצא דהוא פסול מתחלת ברייתו ומה שכתב מרן ז"ל ולישנא דסדוק מתחלת ברייתו משמע כמו כפוף וכווץ כו' גם זה אינו ראיה דהטור ס"ל דפיסול דכל הנך הוי אע"פ שמתחלת ברייתם היו כשרים אם אח"כ נעשו כפוף ועקום וכווץ פסול דאל"כ הוי ליה למימר למיתני לולב שגדל כפוף כו' ולע"ד יראה דדברי הטור נכונים לענין דינא דאע"גב דתחלת גידולו של לולב היה כשר אם בסוף גידולו נעשה כפוף וכו' פסול ועוד נראה לי דאפי' אחר דנתלש הלולב אם נסדק ונעשה כהמנק או עקום פסול כנ"ל:

והתניא לולב כפוף קווץ כו' הרמב"ם לא הביא דין כפוף וקווץ ולא ידעתי למה וצ"ע והרי"ף והרא"ש וטור סי' תרמ"ה הביאוהו יע"ש ובפי' כפוף כתב רש"י ראשו כפוף כאגמון דומות לאיש גבן וזקן שראשיהם כפופים למטה ומשמע מפי' רש"י דאראש העלין קאמר אע"פ שהשדרה ישרה כפיפת ראש העלין מיקריא כפיפה אבל הטור ס"ס תרמ"ה כתב ואם כפף בראשו פסול ודוקא כששדרתו כפופה כו' והרא"ש בתשו' כלל סי' כ"ד י' כתב וז"ל כפיפת הראש לא מיקרי כפיפה כו' יע"ש מתוך דבריו משמע דכפיפת ראש דמכשיר אותו היינו שראש הלולב בראש העלין קווצים ונצמתים שע"י זה אין העלין נחלקין ותיומתו קיימת כמו שאנו רואים מקצת לולבים שבראש הלולב ראשי עליון קווצים ונצמתים כפופים ראשם כאגמון ומעורבים ומדובקים זה בזה אבל יש מקצת לולבים שאין ראשי עליו קווצים ונצמתים אלא שהם עקומים לפניו או לאחריו או לצדדין בזה יש להסתפק מה ס"ל להרא"ש ומדברי הטור משמע דלא פסל הרא"ש אלא כששדרתו כפופה וצ"ע לדינא עוד יש לשאול לסברת הטור דלא פסל אלא כששדרתו כפופה אם כן היינו עקום ומדברי הברייתא נראה דהם ב' ענינים עקום לחוד וכפוף לחוד ובכפוף דפסול משמע דאין חילק בין לפניו לאחריו ובעקום אמרו לא אמרן אלא לפניו אבל לאחריו ברייתו הוא ויראה דכפוף הוא בראש השדרה דכל השדרה ישרה וראשה לבד היא כפופה פסול בכל גוונא בין לפניו בין לאחריו ועקום הוא באמצעית השדרה שנעשה דומה למגל כלומר כמו חצי לבנה ובזה יש חילוק דלפניו פסול אבל לאחריו ברייתו הוא וראיתי בתשובת הרדב"ז המודפסות סי' רנ"ט דכתב דפירוש כפוף הוא ראש העלין ולא ראש השדרה וכיון שהוא כפוף לפניו אין זה דרך גדילתו שאין העלין נכפפין אלא לאחוריהם לא לפניהם יע"ש משמע מהדיא מתוך דבריו דהחילוק שאמרו בגמרא לא אמרן אלא לפניו וכו' לאו אעקום לחוד אתמר אלא גם בכפוף יש חילוק זה ומדברי הטור לא משמע הכי וצ"ע לדינא עוד כתב רדב"ז שם ומה הפרש יש בין עקום לכפוף עקום היינו שנתעקם כלפי פניו וחזר ונתיישר עד שנראה כעין חטוטרת אבל כפוף הוא שנשאר כפוף ולא חזר ונתיישר עכ"ל וק"ל דאמרו בברייתא עקום דומה למגל והמגל אינו חוזר ומתיישר בראשו אלא ראש המגל נשאר עקום ולע"ד נראה דכפוף הוא בראש הלולב בראש עליו לפירש המפרשים או בראש השדרה לפירש הטור אבל עקום הוא שנעקם מאמצע שדרתו ונעשה כמגל וכקשת וכחצי גורן עגולה ובזה חלקו דדוקא נעקם לפניו פסול אבל לאחריו ברייתיה הוא ומנעקם לאחריו דהוא ברייתיה שמעינן דפירש נעקם לפניו היינו דנעשה כמגל אף על גב דלא חזר ונתיישר ואם חזר ונתיישר נמי פסול כנ"ל ודוק:

עקום דומה למגל פירש רש"י חדא מלתא היא ויש לשאול מה בא ללמדנו ואפשר דבא ללמדנו שלא תאמר עקום הוא כפשוטו פיסול עקום ודומה למגל הוא פיסול אחר דהיינו דאין הלולב במשך יושרו עגול אלא הוא רחב כצורת סכין או מגל ונמצא דדומה למגל לא נשנה לענין של עקמימות אלא לדמיון שהוא רחב ואינו עגול ודחה רש"י פירש זה דא"כ הוי ליה למימר דומה לסכין מדנקט מגל עכ"ל דהוא פי' דעקום וחדא מלתא היא ודוק:

א"ר לא אמרן אלא לפניו אבל לאחריו בריית' הוא זו היא גירסתינו וכן העתיק הרי"ף אבל רש"י והר"ן נר' דגרסי להפך שכן כתב רש"י והר"ן לאחריו שנעקם לצד שדרה מלפניו כו' וגירסא זו תמוהים דאנחנו הדרים בא"י שדקלים מצויים בינינו עינינו הרואות דנעקם לאחריו לצד השדרה הוא דרך ברייתו שכן החריות של דקל כפופים לאחוריהם לצד השדרה לא לפניהם וכן מתבאר בהרמב"ם וז"ל היה עקום לפניו שהיה שדר' כגב בעל חטוטרת פסול כו' ומרן הב"י ס"ס תרמ"ה הביא פרש"י והר"ן וכתב וכ"כ הרמב"ם ולא ידעתי איך כתב כן. עוד כתב שם ורי"ו כתב וי"ג בהפך כו' ואפשר שאותם הגורסין כן מפרישי' דפניו הוא צד השדרה ואחריו הוא הצד האחר עכ"ל ופירש זה א"א לאו' בדברי רש"י והר"ן דהרי פירש לאחריו שנעקם לצד שדרה כו' ואפשר היה לומר דרש"י והר"ן סברי ליה דאף על גב דחריות של דקל דרך ברייתם הוא שנכפפין לאחוריהם לצד השדר' מ"מ הלולב בתחלת גידולו שהוא לב התמר הוא בהפך שהוא נכפף ונעקם לצד פניו וכשגדל ביותר ונפרדים ונפרצים עליו אז נהפך ונכפף לצד אחוריו לצד השדרה ונעשה חריות של דקל. באופן דלרש"י והר"ן עקום לפניו דשדרו כגב חטוטרת כשר דזהו דרך ברייתו ולרש"י והר"ן פסול ומשום חילוף הגירסאות הללו ושינוי הפירוש יש לפסול עקום בין לפניו בין לאחריו אמנם אני מבטל דעתי מפני דעת מרן דהסכים כל הגי' לפיר' א' כדעת הר"מ ודוק:

א"ר נחמן לצדדין כלפניו דמי כו' כתב הרי"ף הלכך עבדינן לחומרא וכלפניו דמי ופסול וכן כתב הרמב"ם פ"ח דלולב ודע דבס"פ מי שמתו שנינו לענין ק"ש כמה ירחיק מהם ומן הצואה ד' אמות ואמרינן עלה בגמרא ל"ש אלא לאחריו כו' ופסקו הרמב"ם פ' ג' דהלכות ק"ש דצדדים כלאחריו דמי ובד' אמות סגי וכתב שם מרן בשם הר"מ דמשמע ליה דכלפניו דמי כדאמרינן גבי לולב עקום יע"ש לעד"ן דהחילוק הוא ברור דהכא גבי לולב עקום לפניו פסול משום דהוא בעל מום דלאו ברייתיה הוא וצדדין יש ספק אם ברייתו בכך או לא הלכך עבדינן לחומרא כמ"ש הרי"ף אבל גבי הרחקת צואה מלפניו טעמא דכמלא עיניו בעינן משום והיה מחניך קדוש ובצדדים כיון דאינו רואה הצואה הוי ליה כלאחריו וזה ברור ודוק:

בעי רב פפא נחלקה התיומת כו' מאי לאו כו' איכא למידק מאי ס"ד דקאמר מאי לאו ה"ה נחלקה דא"כ לישמועינן רבותא בנחלקה וכ"ש בניטלה י"ל דס"ד דניטל' חשיב הדר טפי מנחלק' וכה"ג תי' התוס' ר"פ ד"ה נקטם ראשו יע"ש:

רש"י נחלקה התיומת ב' עלים עליונים אמצעיים כו' דע דבריית עלין של לולב כך היא דמב' צדדין דשדרה גדל שם עלי לולב זה למעלה מזה וכל עלה הוא כפול לב' דבוקין מגבן ובראש השדרה כשהיא כלהו נגמרת יש שם עלה א' כפול לב' בשאר העלין והוא דבוק מגבו דיבוק חזק בעיצומו של עלה ורוב הלולב כל זוג עלה ועלה דבוק מגבו אך זוגי העלין הם נפרדין זה מזה ויש לולבין דאפילו זוגי העלין דבוקין ע"י קליפה אדומה החופף עליהם וכשנושר אותה קליפה אדומה נפרדין זוגי העלין זה מזה אך גב כל עלה הדבוק לשנים הוא נשאר דבוק בדיבוק חזק דדיבוק של הזוגות אינו דיבוק גמור וחזק לדיבוק הגב של שאר עלי לולב דאותו דיבוק הוא חזק בעיצומו של עלה דדיבוק זוגות העלין הוא דיבוק בינוני ע"י קליפה אדומה החופפת עליהם ואני מסתפק בדברי רש"י שכתב נחלקה התיומת ב' עלים עליונים אמצעיים ששם השדרה כלה נחלקו זה מזה כו' באיזה דיבוק מיירי אם מיירי באותם לולבים שיש על ראש השדרה ב' עלים כל עלה כפול לשנים ודבוקים ע"י קליפה אדומה הנז' ונפרדו הזוגות של העלים האלו לזה הוא קורא נחלקה התיומת דנחלקו ב' הזוגות דנמצא זוג א' נפרד מחברו ואע"ג דגב כל עלה מהם הוא דבוק וכפול קרי ליה נחלקה התיומת מפני שנחלקו זוג העלים זה מזה או דלמא רש"י איירי בדיבוק העלה העליון שהוא כפול לב' הדבוק מגבו ככל עלי הלולב שדבוקין מגבן ובעלה העליון הזה הוא דבעי נחלקו התיומת שנסדק העלה הזה מגבה ונסדקה השדרה עד העלין שלמטה מהם ומתוך דברי התוס' דהגוזל קמא מש' לי דהבינו מדברי רש"י דמפרש שנחלק זוג העלין העליונים ואעפ"כ רוב הלולבין הם כשרים לדעת רש"י משום דבעי שיחלק התיומת דהיינו זוג העלין עם ראש השדרה ואז הוא פסול וזה מלתא דלא שכיחא שיחלק ראש השדרה ג"כ משא"כ לפי' הגאונים דנחלקה התיומת הוא שנפרד זוג העלה העליון מחבריו אפי' שלא תפסק השדרה נמצא לפי דבריהם דרוב הלולבים פסולים דרוב הלולבין זוגי העלין נפרדין זה מזה יע"ש