כפות תמרים קב

ודוק. אך לעד"ן דרש"י מפרש לה בלולב שנחלק עלה העליון הכפול לב' מגבו ובכן אליבא דרש"י רוב הלולבים כשרים דמידי דלא שכיחא הוא שיחלק גם העלה הכפול דהוא דיבוק חזק בעיצמו שלב עלה וכ"כ סמ"ק בשם רש"י הביאו הרב בעל תרומת הדשן סי' צ"ז יע"ש:

תוספות ד"ה נחלקה התיומת לא מיירי כו' איכא למידק היכי ס"ד לפרש פי' זה דהא אמרי' לעיל אמתני' דתנן נקטם ראשו פסול א"ר הונא ל"ש אלא נקטם אבל נסדק כשר. ואותו נסדק מיירי שנסדקו ראשי העלין וי"ל בדוחק דהוה ס"ד דר"פ דבעי נחלקה התיומת וריב"ל דפשיט ליה פסול פליגי אדרב הונא ודחו זה משום דבכולהו איתנהו וא"כ לא ימצא לולב כשר אפי' אחד בחמש מאות:

כתבו עוד ובה"ג פי' כו' דברי בה"ג הללו סתומים דאפשר לפרש דבריו דבהוציא העליון מדבר ששם השדרה כלה ונגמרת כדפירש"י אלא דיש חילוק בין רש"י לה"ג דרש"י אינו פוסל אלא שיחלק גב העלה העליון מתחלתו לסופו ותסדק גם ראשה של השדרה עד העלים של מטה ובה"ג פוסל אע"ג דלא נסדקה ראשה של שדרה אלא כיון שנחלק ונסדק גב העלה העליון מתחלתו לסופו פסול והא דמכשרינן לעיל נסדקו היינו שנסדקו ראשי עלין ולא הגיע הסדק מתחלתו לסופו. אמנם א"ל אם זו היא כונת בה"ג דמפרש נחלקה התיומת בעלה העליון מהו זה דסיים בדבריו דהס' של ר"פ הוא אי כנפרצו עליו דמי ופסול או דלמא כשנפרדו עליו דמי וכשר ולכן אפשר לומר דבה"ג מפרש כפי' הרי"ף והרמב"ם דנחלקה התיומת ר"ל דנחלקו רוב הגבין של רוב העלין וכשאמרו נחלקה התיומת אינו תיומת של עלה העליון האמצעי לבד אלא תיומת ברוב העלין קאמר ולפ"ז א"ש מה דסיים בה"ג דהס' הוא אם כנפרצו דמי כו' ודין נפרצו ונפרדו ברוב העלין איירי ומיהו יראה דהתוס' הבינו מדברי בה"ג דבהוצא העליון מדבר כפי' הא' דפרישית דאלו כפירוש השני דפרישית זהו נפרצו עליו דתנן במתני' לדעת התוס' כמ"ש ר"פ ד"ה נפרצו יע"ש:

כתבו התוספת פרק הגוזל קמא דף צ"ו וז"ל נחלקה התיומת מצא ר"י בתשו' הגאונים כו' ע"כ. ויראה לי דפירוש דברי הגאונים הוא בלולבים שהם כלים באמצע בעלה הכפול לשנים כדרך שאר העלין שבלולב והם נקראים הוצי וזה ההוצא העליון האמצעי הוא דבוק בשני הוצין שבצדדיו ע"י קליפה אדומה שיש מצד פניו שהוא מחבר הוצא העליון האמצעי בב' הוצין שבצדדיו וניטלה התיומת הוא שניטלה קליפה זו האדומה וע"י זה נפרדים זוגי העלין זה מזה וע"י זה נחלק ההוצא העליון האמצעי מב' הוצין שבצדדין ומ"ש וכן משמע מתוך ה"ג שרוצים לפרש כן ר"ל דה"ג מפרש נמי שנחלק זוג העלה האמצעי מחביריו לאפוקי שלא נפרש דבה"ג מפרש כפירוש הרי"ף והרמב"ם שנחלקו רוב גבין של רוב עלין של הלולב גם לאפוקי שלא נפרש דבה"ג מפרש דנחלק גב העלה העליון האמצעי הכפול לב' ואמרו דלדברי הגאונים לא ימצא לנו לולב כשר כי בטורח נמצאים אותם שיש להם תיומת כזה שיהיה העלה האמצעי הכפול דבוק עם העלים שבשני צדדיו ע"י קליפה אדומה ולא ימצא כזה א' בה' מאות דרוב הלולבין זוגי העלין נפרדים זה מזה דאין להם קליפה אדומה לחבר זוגי העלין וז"א נמצא בארצם של התוספת אבל בא"י ומצרים דשכיחי דקלים אנו רואים שרוב הלולבים שהם בלב הדקל יש להם קליפה אדומה מצד פני הלולב ומחבר הוצי הלולב ונראה הלולב כאלו הוא עץ א' בלי שום פירוד וע"י נענוע הדרך נושרת הקליפה ונפרדים זוגי העלין זה מזה אך גב כל זוג העלה הכפול לב' נשאר קיים ואינו נחלק בנקל ואלו הלולבים שהיה להם מעיקרא קליפה אדומה ואח"כ נשרה לעד"נ דכשרים הם ובארצם של התוס' כיון דאין לולבים גדלים שם אלא שולחים להם מארץ רחוקה ורואים שאין להם קליפה אדומה לחבר זוגי העלין סברי מימר דמתחלת ברייתם לא היה להם תיומת דהיינו הקליפה אדומה ולכן כתבו דלדבריהם לא ימצא לולב כשר כי בטורח נמצא אותם שיש להם תיומת דקליפה אדומה אפי' א' בת"ק ולכך דחקו ואמרו וי"ל שאף לדבריהם כו' ולעד"נ דאין צורך לחלוק זה דהאמת הוא דרוב הלולבין יש להם תיומת דקליפ' אדומה אלא שע"י נדנוד וטלטול של הדרך נושרת מעליהם והללו יר' לע"ד דכשרים הם כוון דהיה להם מתחל' תיומת זה ולא פסלו הגאונים אלא אותם שלא היה להם תיומת בעודם במחובר כנ"ל:

כתבו עוד התוס' ובקו' פירש כו' ע"כ יראה מתוך דבריהם דהם הבינו פרש"י דהוא הולך על פירוש הגאונים ז"ל דהיינו דנחלקו זוגי העלין העליונים זה מזה ע"י שנשרה הקליפה האדומה החופפת עליהם ולעולם דגב כל זוג העלה הכפול הוא דבוק ולא נפרד אלא זוגי העלין העליונים האמצעיים זה מזה ומוסיף רש"י על פירוש הגאונים דס"ל דאינו נפסל משום נחלקה התיומת עד שתסדק ראש השדרה עד העלין שלמטה מהם ונמצא לפרש"י דרוב הלולבים הם כשרים דלא שכיח כ"כ שתסדק גם ראש השדרה עד העלין שלמטה מהן זה כונת התוס' בפרש"י. ולעד"נ דרש"י אינו פוסל בנחלקו זוגי העלין זה מזה אלא רש"י ז"ל מפרש דנחלקה התיומת היינו שנחלק גב העלה האמצעי הכפול ונחלק כ"כ עד שנסדק ראש השדרה עד העלין שלמטה וכ"כ סמ"ק בשם רש"י והביאו ת"ה סי' צ"ז יע"ש:

כתבו ועוד אור"י כו' יראה לי דההפרש דיש בין פי' הגאונים לפירוש הי"מ הוא זה דפי' הגאונים מיירי בלולבים שהם כלים באמצע בעלה א' הכפול לב' כדרך שאר העלין שבלולב ולפי' הי"מ מיירי בלולבים שהם כלים באמצע בשני עלים שכל עלה מהם כפול כדרך שאר עלין שבלולב והם נקראים הוצי. ועוד יש הפרש ביניהם דלפירוש הגאונים נחלק זוג העלה העליון הכפול מהעלין שבצדדיו מראש זוג העלה עד סופו והשדרה לא נחלקה ולפי' הי"מ ראש העלין האמצעיים לא נפרדו אבל בסופו במקום שצומחים מראש השדרה שם נחלקו ונפרדו זה מזה ע"י שנחלק קצת מראש השדרה ודלא כרש"י דמצריך שיחלקו זוגי העלין האמצעיים מלמעלה למטה לגמ' מחמת שנחלקה ראש השדרה הרבה עד שהעלים העליונים בראשם חלוקים ומפוזרים זה מזה ומ"ש התוס' בסוף דבריהם ומיהו אין רוב הלולבים נמצאים בענין זה היינו לומר דהרבה לולבים אינם כלים באמצע בשני הוצים אלא בהוצא לבד וק"ל דבעי בדבר שאין רוב הלולבין נמצאים באותו ענין להיותם כלים באמצע בשני הוצים וניחא להו שאע"פ שרוב לולבים אינם נמצאים בענין זה בעי אי משתכח תיומת כה"ג דכלה הלולב בשני הוצין ונחלקה התיומת מעיקרא בראש השדרה מהו כנ"ל לפרש דברי התוס' ומרן הב"י סי' תרמ"ה הבי' דבור זה ופי' דגם פי' הגאונים שהביאו התוס' מיירי בלולבים שהם כלים באמצע בשני עלין כו' וזה א"א לע"ד דא"כ אמאי לא הקשו התוספת לפי' זה דאין רוב הלולבים נמצאים בענין זה שיהיו כלים באמצע בשני עלין כמו שהקשו לפי' הי"מ אלא ודאי משמע דפירש הגאונים מיירי בלולבים שהם כלים באמצע בעלה א' הכפול לשנים שנחלק מב' זוגי העלין שבצדדיו כדפרישית. גם במ"ש מרן בפי' האחרון שכתב ר"י בשם י"מ ושם חילוק בין פי' הי"מ לפרש"י דברי מרן בענין זה סתומים הרבה ומה שכתב הוא הנכון לע"ד והמעיין יבחר ודוק ובסמ"ק סי' קצ"ב כתב וז"ל נחלקה התיומת נעשה כמו שניטלה פסול פרש"י שני עלין האמצעיות אע"ג שכל עלה ועלה שלם בעצמו כמו שאר עלי לולב שכל א' וא' כפולה לב' אעפ"כ הוא פסול כיון דשתי העלין האמצעיות חלוקות לפיכך לולבים המצויין בינינו רובם פסולין שרובם אין ב' העלין האמצעיות מחוברות יחד ועוד פי' בקונ' נחלקה התיומת דהיינו דוקא עלה האמצעי שדרכו להיות כפול כשאר עלין ונחלק לב' ולפי זה לולבים הנמצאים בינינו רובם כשרים כיון שעלה האמצעי שלם ומיהו יש מקצתם שעלה האמצעי נחלק בראשו ומ"מ יש להכשירן לפי' הקונ' שפי' נחלקה התיומת היינו דוקא כשנחלקה עד למטה מן העלין עכ"ל הנה הפי' הא' שכתב בשם רש"י כתבו רש"י ז"ל בהגוזל קמא וז"ל תיומת כף תומר האמצעי העליון עכ"ל ופירוש דבריו הוא כפי' הגאונים שכתבו התוס' שם והפי' הב' שכתב הסמ"ק בשם רש"י הוא מ"ש בשמתין. ובתרומת הדשן סימן צ"ז כתב וז"ל יראה דיש לנהוג כפי' א' דרש"י כמ"ש הסמ"ק דעלה האמצעית שדרכו להיות כפול כשאר עלין נחלקת לב' זהו נחלקה התיומת כו' וכתב עלה ר"י וא"ז דעל פרש"י אינו סומך הלכה למעשה כו' עכ"ל. ובים שלמה ר"פ הגוזל קמא סי' ב' כתב תשובת ת"ה הנז' וז"ל ותשו' זו לא הבנתי כל עיקר אם לפסוק בא כרש"י ולהקל כל הפי' אחרים חלילה זו לא עלה על דעתו ואם בא לסמוך על רש"י להכשיר היכא שסדוק כרוחב אצבע ויותר ק' דזה לכל כשר כו' עכ"ל ולעד"נ דכונת בעת"ה הוא דאין לחוש לפ' הא' דכתב הסמ"ק דא"כ רוב הלולבים הם פסולים אלא יש לסמוך על פי' הב' שכתב הסמ"ק דלאותו פירש רוב הלולבים הם כשרים והביא ראיה בסוף דבריו שראה א' מהגדולים שהיה נוהג להכשיר לולבין שהיו סדוקין בעלה האמצעית בראשן ברוחב אצבע ויותר אלמא דאותו גדול היה עושה מעשה רב כלשון ב' של רש"י ז"ל דנחלקה התיומת היינו בגוף העלה האמצעי ולא היה חושש אותו גדול לפי' תשובת הגאונים אם נפרדו זוגי העלין העליונים זה מזה גם רומז הת"ה דאין להקל כפי' הרי"ף והרמב"ם דאי פוסלין עד שיחלקו רוב התיומת של רוב העלין אלא יש לסמוך על פרש"י להקל לאפוקי פירש הגאונים דמחמירים ויש לסמוך על פירוש רש"י להחמיר לאפוקי פירש הר"יף והרמב"ם דהם מקילים זה נ"ל ברור בכונת תשובת ת"ה ודוק. ודע דבפי' נטלה התיומת לפי דברי הרי"ף והרמב"ם נחלקו המפרשים דהר"ן מפרש דהיינו שניטל חוט גב של רוב העלין דמתאים אותם והו"ל חסרון וה"ה מפרש דמ"ש הרמב"ם היו עליו א' א' מתחלת ברייתו ולא היה להם תיומת פסול זהו פירוש ניטלה התיומת ומרן בכ"מ ובב"י השיג עליו יע"ש ועיין בערוך ערך חיים דהביא פירש בהא דנחלקה התיומת והפי' הא' שהביא יראה דהוא פירוש הרי"ף והרמב"ם והפירש הב' שכתב בשם רב האיי דבריו סתומים ולא אתברר ליי פירושו לכן לא כתבתיו יע"ש ודוק:

גמרא תניא רי"א משום ר"ש כפות תמרים כו' איכא למידק מאי פריך והלא נפרדו עליו אמר ר"י יכפתנו ואם לא כפתו פסול וחרותא דא"א לכופתו פשיטא דפסול י"ל דקושי' רבינא היא לדעת חכמים דפליגי אר"י דחכמים ס"ל נפרדו עליו כשר אפי' בלא אגד ורי"א יאגדנו מלמעלה ופירש טעמא משום דכתיב