כפי אהרן - טור שיב

מה שנ"ל בזה הוא דהא דסדין בציצית חשיב שוא"ת משום דאין הלבישה אסורה מצד עצמה אלא מחמת חסרון מעשה של מצות ציצית דרמי רחמנא עליה ולא דמי לאיסור כלאים דהלבישה מצד עצמה אסורה הלכך אין הלובש בגד בת חיוב' בלא ציצית חשיב כעושה מעשה בידים שאין עושה איסור בלבישה זו אלא שחיסר מצוה בשוא"ת והמוכח לזה מדברי הרמב"ם שכ' בפ"א מה' חגיגה הראיה האמורה בתור' היא שנר' פנים בעזרה בי"ט הא' של חג ויביא עמו קרבן עולה וכו' ומי שבא בעזרה ביום א' ולא הביא עולה לא דיו שלא עשה מ"ע אלא עבר על ל"ת שנא' לא יראו פני ריקם ואינו לוקה על לאו זה שהרי לא עשה מעשה ואי ס"ד דכל היכא דאמר רחמנא כשתעשה זאת עשה זאת כגון כשאתה לובש טלית בת ד"כ עשה ציצית אם עבר ולא עשה מה שציותה תורה לעשות אותו מעשה הגורם לחיוב ציווי של תורה היא נעשית כקום ועשה באיסור הואיל ועשה אותה במעשה בלתי קיום המצוה שחייבה אותו תורה ע"י מעשה זאת וכו' א"כ ה"ן מי שבא לעזרה ולא הביא עולה לחייב מלקו' שהרי אותו מעשה גורם ללא יראו פני ריקם דהיינו ראית פנים ע"י ביאתו בעזרה היא נעשית בקום עשה בעבירה וביאתו וראית פניו בעזרה שהיא מעשה הוא עיקר וגוף העבירה כמו שהלובש טלית בלא ציצית דאם החיוב בא בשעת עטוף חשבת למעשה של עטוף בעבירה אל"ו ש"מ דס"ל ז"ל דכל כה"ג אין מעשה הראשון הגורם לחיוב ציווי של תורה היא העבירה שחיסר מצוה של תורה הלכך לא הו"ל קום ועשה אלא שוא"ת לפיכך אין לוקין עליו וה"ן גבי סדין בציצית הו"ל שוא"ת עכ"ד

ולפקע"ד לא ידעתי מה יענה למה שפ' הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' איסורי מזבח הי"א מ"ע למלוח כל הקרבנות קודם שיעלו למזבח שנא' על כל קרבנך תקריב מלח וכו' הקריב בלא מלח כלל לוקה שנא' ולא תשבית מלח ברית אלהיך ע"כ הרי בהדיא דאע"ג דמה שאינו מטיל מלח הקרבן שוא"ת הוא והו"ל לאו שאיב"מ אפי"ה חשיבא מעשה מכח שהקריב תפל בלי מלח לחייב עליו מלקות וא"כ ה"ן דכוותא גבי סדין בציצית חשיבא לבישתו מעשה במה שאינו מטיל ציצית להיותו קו"ע וכ"כ ק"ל על המגי"ס לאוין ד"ש שדחה דברי התוס' כמ"ש השאג"א יעו"ש. הן אמת דנמצא לפי"ז הרמב"ם סתר דידיה אדידיה דאמאי לא קאמר התם בחגיגה דבבואו לעזרה ולא הביא עולה דילקי עליה דליחשב ביאתו מעשה כמו הקרבת הקרבן דחשיב מעשה ללקות עליו כשהקריב בלא מלח. והחינוך בפ' משפטים סי' פ"ח והסמ"ג לאוין ש"ס כתבו זה דאם לא הביא עולה דביטל עשה ועבר על ל"ת ולא הזכירו דאינו לוקה דמשמע דלוקה דהרי כ' החינוך בס' ויקרא סי' קי"ח והסמ"ג לאוין ש"ך דהמקריב בלא מלח לוקה יעו"ש ושו"ר להרב עושה שלום דנ"ב ע"ד שהביא משם הר' לימודי ה' סי' פ"ז דנ"ה שהיק' על הרמב"ם מהני תרי פסקי והצ"ע וכ' הוא ז"ל ועיין להחינוך ס' משפטים שכ' וז"ל בא לעזרה בלא קרבן עובר על ל"ת סתם דנר' דס"ל דלוקין עליו ודמיא למה שכ' החינוך וכו' דמביא קרבן בלא מלח לוקה ע"כ. והנראה אצלי לישב הוא דלעולם דס"ל להרמב"ם ז"ל דאע"ג דבמה שעובר אינו עושה מעשה כגון דמקריב הקרבן בלי מלח דחשיב מעשה ולוקה עליה וה"ה נמי גבי סדין בציצית דחשיבא לבישתו מעשה במה שאינו מטיל ציצית לקרותו קום עשה אלא דשאני ההיא דבא לעזרה ולא הביא קרבן דאינו לוקה ואע"ג דביאתו חשיבא מעשה משום דס"ל כדעת החינוך שפ' בסי' קי"ג ותקפ"ג ושמ"ד וצ"ד דכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו היינו אע"ג דעושה מעשה כיון דאפשר לעשותו בלי מעשה לאו שאיב"מ מקרי ולא לקו עליה וכמו שכ"כ הרב יבין שמועה כלל קפ"ד דס"ל להרמב"ם ס' זו יעו"ש וא"כ ה"ן הא אפשר ליה לעבור על לאו זה דלא יראו פני ריקם כגון שנכנס לעזרה מבעוד יום א' של חג דנמצא בהתקדש חג הוא מקיים מצות ראית פנים בעזרה ממילא וכשלא הביא קרבן נמצא עובר הלאו בלתי מעשה שלא בא היום וכיון שכן פ' דאע"ג דבא בעזרה ולא הביא עולה דאינו לוקה כיון דאפשר ליה לעבור הלאו בלא מעשה אשר לא כן בהקרבת הקרבן בלי מלח דא"א להקריב הקרבן בלא מלח ולא יעשה מעשה ומט' זה צריכין אנו לו' דגם מ"ש החינוך והסמ"ג דעובר אל"ת ולא הזכירו דלקי דמוכרח דס"ל דאינו לוקה וכמו שכן ראיתי להרב עושה שלום בדנ"ב ע"ב שכ' ע"ד החינוך דמדלא הזכיר דאינו לוקה משמע דלוקה דאפ' לו' דמה שנר' בלא קרבן הוי ביאה ריקנית ושוב כ' אמנם לפי ס' החינוך דכל שאפ' לעבור עליו בלתי מעשה אפילו עשה מעשה מקרי לאו שאין בו מעשה לא יתכן תי' זה וק"ל עכ"ל ועיין להרב מגי"ס דצ"א ע"ב ולהר' עושה שלו' דנ"א ונ"ב מה שהאריכו בזה ואין מקום כאן להאריך

ועוד נ"ל לישב לקו' הרב לימודי ה' ז"ל דשאני התם גבי עולת ראיה דאם לא הביא עולה בביאתו דאינו לוקה היינו משום דאע"ג דלא הביא העולה ביום ראשון יש לה תשלומין כל שבעה כמש"פ הרמב"ם לשם ה"ד דנמצא כשלא הביא יום א' בביאתו עדיין לא עבר הלאו אלא עד שיעבור כל הרגל ולא יביא ואז כשלא הביא שוא"ת הוא ולהכי לא לקי אשר לא כן כשמקריב הקרבן בלא מלח דתכף בהקרבתו הוא עובר הלאו ולקי מכח מעשה הקרבתו והה"ן בסדין בציצית דאי לאו תי' התוס' דהוה חל עליו מצות ציצית תכף בלבישתו חשיב שפיר קו"ע במה שלובש כמו ההיא דהקרבת הקרבן בלי מלח ושפיר הק' התוס' ולהכי הוצרכו לתרץ דמצות ציצית לא אתי עליה אלא אחר העטיפה ולאחר העטיפה מה שאינו מטיל ציצית חשיב שפיר שוא"ת דומיא דעולת ראיה כאמור

מעתה אזדא לה תמיהת השאג"א שהביא משם ר"י שבמרדכי בה' ציצי' כ' בשם ר"י דס"ל דאין איסו' בלבישת טלית בת ד"כ אלא דאם לבש בלא ציצית מבטל מ"ע דאינו אלא מ"ע גרידא להטיל בו ציצית וכ' ומהתימה שד' ר"י בתוס' שכ' למעלה סותרין את דעת ר"י אלו שבמרדכי ע"כ יעו"ש דלפי מה שכתבנו לק"מ דאע"ג דס"ל לר"י דאינו אלא מ"ע להטיל בו ציצית בבגד בת ד"כ מ"מ אי הוי מצות הציצית מתחלת משעת העטיפה חשיב קו"ע כמקריב קרבן בלי מלח והיכי קאמר תלמודא דהוי שוא"ת ולהכי הוצרך לתרץ דמצות ציצית לא חיילא עליה עד לבתר עטיפה דהוי כבא בעזרה ולא הביא קרבן דכיון דיש לו תשלומין כל ז' חשיב שוא"ת

ואחרי שהצלנו להתוס' משאגת אריה וקול שחל לכאורה נר' דקם דינא כדקדוק מרן ז"ל דמתעטף ומברך ולא קודם העטיפה ודלא כהר' שאגת אריה משום דהוי עובר דעובר ויש להביא סעד מן הירוש' דסו"פ הרואה דאמרו נתעטף מברך להתעטף בציצית ע"כ יעו"ש וכן הביא הטור בסי' כ"ב משם התוספתא דסו"פ הרוא' כלשון הזה יעו"ש ומה שכ' התוס' מיהו מדמברכינן להתעט' בציצי' משמע דבשעת עיטוף עביד מצוה נלפקע"ד דלא תברא כלל דמאי דמברכינן להתעטף היינו הכונה להיות מעוטף בציצית