כפי אהרן - טור שי

שהייתו דבתר הכי מעשה וכ"ן כשנזר והוא בביה"ק אי הוה הט' שהיה דבתר הכי לחודה ה"ן דלא הוי לקי דלא חשיבא מעשה אלא ט' דלקי היינו משום דכשהתרו בו לא תנזור ובביה"ק והוא עובר ונוזר חשיב דיבורו מעשה שהוא נתפס לקדושה וא"כ כשנזר בביה"ק דהיה לו לצאת החוצה ולינזור והוא נוזר שם בביה"ק חשיב מעשה שהוא נוזר שם כדי ליטמאות ולחלל הקדושה של הנזירות והיינו מ"ש התוס' בנזיר די"ז ע"א ד"ה אילימא כשתדקדק יפה כמו שדקדקנו וכן נמי כשלא התרו בו בשעת נזירותו שלא ינזור כ"א אח"ך ואמרו לו צא ואל תטמא דשהייתו חשיבא מעשה כמ"ש התוס' שם די"ו ע"ב ד"ה ר"י וי"ז ע"א ד"ה מיחיל היינו משום דכיון דמתחיל' כשנזר דעבד מעשה הדיבור וגילה בדעתו למפרע דאף אם היו מתרין בו כשנזר אל תנזור לא היה מאזין אליהם כיון דמתחי' כבר עשה מעשה מלקין אותו עכשיו כשהתרו בו אל תשהה ושהה למפרע על המעשה דמעיקרא ועיין במגי"ס לאוין ר"ן ולהכי בנכנס בשידה תיבה ומגדל דכניסתו בהיתר היתה הוצרכו התוס' לשם דמ"ג לו' דצ"ל דהוא מסייע להסיר המעזיבה דאי לא"ה הוי לאו שאין בו מעשה כיון דעיקר הכניסה בהיתר היתה ולא חשיבא שהיה דבתר הכי מעשה וגם לא היה שום מעשה אי לאו בסייע ובדרך זו אלך לפרש נמי ההיא פסקא דהרמב"ם דפ"ה מה' נזירות ה' כ"א דאם נזר בביה"ק לוקה אף משו' בל תאחר והוא דאמרי' התם בנדרים ד"ד כי על מאי דקאמר התם בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה רב אחא בר יעקב אמר כגון דנדר בביה"ק הניחא למ"ד לא חיילא עליה נזירות מאלתר אלא למ"ד חיילא עליה נזירות מאלתר מי איכא בל תאחר ועוד האמר מר בר אשי חיילא עליה נזירות מאלתר וכו' אפ"ה קם ליה בבל תאחר משום דקא מאחר נזירות דטהרה ופירש"י דקא מאחר לנזירות דטהרה דלאלתר מיבעי ליה למיפק חוץ מביה"ק ולמינזר נזירותיה בטהרה ע"כ וי"ל דמאי קאמר רש"י ולמינזר הלא למ"ד חיילא עליה מאלתר היינו דאינו צריך תו למינזר וכמו שפירש"י בנזיר די"ו ע"א ד"ה אתמר יעו"ש והכא קאמר ועוד האמר וכו' אפי"ה וכו' כי ע"כ נ"ל דרש"י ס"ל דמשום השהיה לא הוה מלקינן ליה כיון דתחי' הכניסה בהיתר היתה והו"ל לאו שאין בו מעשה אלא דהכא לקי משום דיבורו דנזר בביה"ק דהו"ל למיפק מביה"ק ולמינזר נזירותיה בטהרה ודיבורו חשיבא מעשה מה שנדר בביה"ק וקמאחר קרבנות דטהרה ולהכי לקי א"כ מעתה נסתלקו קו' המוהר"י אלגאזי ז"ל מעל הר' חות יאיר ז"ל כנז"ל מכל וכל משום דשאני ההיא דהתה"ד דלא עביד מעשה כלל ואפי' בדיבור וכמו כן אזדא לה תמיהתנו מעל הרבנים הנז"ל מההיא דנזיר דמ"ג דאמרי' כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חבורו ופרע. עליו את המעזיבה דהו"ל טומאה וביאה באים כאחת וחייב מלקות ההיא נמי היינו משום דקעביד מעשה דסייע בפריעת המעזי' וכמ"ש. התוס' האמנם מה שהק' על הרבנים הנז' מההיא דנזיר די"ז ע"ב בנזיר שנכנס לביה"ק בשתו"מ ונזר בתוכה ובא חבירו וכו' דאי בעי שהיה חייב מלקות בשהייתו אע"ג דתחילת כניסתו בהיתר היתה והתם מיירי בלא סייע וכמ"ש התוס' ד"ה ובא וכו' יעו"ש במקומה עומדת ועתה אוסיף נמי להק' עליהם ממאי דאיבעיא לן בשבועות די"ז בעי רבא צריך שהיה למלקות או אין צריך שהיה למלקות וכו' בעי ר"א טימא עצמו במזיד מהו באונס גמירי שהיה במזיד לא גמי' שהיה או"ד בפנים גמירי שהיה ל"ש באונס ול"ש במזיד ע"כ. והנה ממ"ש הרמב"ם בפ"ג מה' ביאת מקדש ה' כ"א כ"ב דבנטמא בחוץ ונכנס למקדש לא הזכיר בה שהיה אלא כ' דבכניסתו חייב כרת ולא הזכיר שהיה אלא בנטמא במקדש א"כ נמצא דאי הוה בעינא שהיה כדי השתחויה דמשמע דלקי הרי אע"ג דכניסתו בהיתר היתה ובשהייתו לא עביד שום מעשה ואמאי מיחייב מלקות אי לאו דאע"ג דכניסתו בהיתר היתה חשיבא שהייתו מעשה מכת תחילת כניסתו ועדיפא מינה ראיתי להמשל"ם בפ"ו מה' נזירות ה"ח שהבליע נדון זה דמת פתאום והיה שם כהן גבי נזיר בתוך בעית רב אשי בשבועות נזיר בקבר בעי שהיה למלקות או לא ופירש"י כגון שנכנס בשתו"מ ונטמא באונס וכ' הרז"ל והא דלא מוקי ר"א לבעיא זו כגון שנכנס לאהל שהיה שם גוסס ומת הגוסס דנמצא שלא נתחייב כלום בכניסתו אפשר דס"ל דגוסס כיון שרוב גוססין למיתה חשיב כמזיד במה שנכנס ור"א אף בפנים לא גמירי שהיה כי אם באונס וכמש"ל ואם בשעה שנכנס לא היה גוסס ומת פתאום אין ה"ן דדמיא לנכנס בתוך שתו"מ ומאי דלא נקט בכה"ג משום דהוי קצת מלתא דלא שכיחא עכ"ל נמצא לפי דבריו דגבי נזיר שנמצא בבית ומת שם מת בפתע פתאום הוא בכלל בעית הש"ס אי בעי שהיה או לא ואי בעי שהיה חייב מלקות אע"ג דבשהייתו לא קעביד מעש' מכח תחי' כניסתו ואע"ג דבהיתר היתה וא"כ הוא הדין גבי כהן

והשתא דאתית להכי דדין זה דכהן שמת לו מת בפתע פתאום דהוא בכלל בעית ר"א גבי נזיר דמת לו מת בפתע פתאום אי בעי שהיה למלקות או לא ל"ק מידי על הרבנים הנז"ל והוא דדבר זה במחלוקת הוא שנוי דלהתוס' שם בשבועות די"ז ע"א ד"ה או אין צריך דפי' דבעית הש"ס היינו בהיכא דלא שהה אי מיפטר ממלקות דנימא דבעי שהיה בקרבן או"ד דמחייב מלקות דנימא דלא בעי שהיה אלא אפי' בלא שהיה מחייב אבל בדשהה פשי' דמחייב מלקות וכן משמע דס"ל לרש"י שם דפי' בד"ה למלקות וכו' ועמד פחות מכדי שהיה יעויין שם וכן ס"ל להראב"ד ז"ל בהשגו' פ"ו מה' נזירות ה"ט יעו"ש אמנ' לדעת. הרמב"ם ז"ל דפ' לשם דאפי' שהה אינו לוקה ופי' הכ"מ ז"ל ולישב דעת רבינו צ"ל שהוא ז"ל מפרש דהכי קמיבעיא בעי שהיה למלקות שאם ישהה ילקה או לא בעי שהיה כלו' שהיה אין לה ענין שאינה מעלה ולא מורדת דאפי' שהה אינו לוקה דכי גמירי שהיה דלקי עלה במקדש אבל אבראי לא לקי עלה ואסיקנא בתיקו ולקולא ע"כ ואפשר דמה שפ' הרמב"ם דאם שהה דמלקין אותו מכת מרדות היינו משום דאע"ג דמלקות ליכא מ"מ איסורא דאורייתא איפא ומשו"ה מכין אותו מ"מ דלא יהא אלא איסורא דרבנן וכ"ן יש להוכיח ממ"ש הרמב"ם בפ"ג מה' איסורי ביאה הכ"א נכנס למקדש ונטמא שם אחר שנכנס וכו' ואסור לג לשהות וכו' ואם שהה וכו' חייב כרת ואם היה שוגג מביא קרבן שם בעי רבא צריך שהוה למלקות או אין צריך שהיה למלקות וכו' תיקו ופסק לקולא ע"כ א"כ מעתה שפיר כ' הר' חות יאיר והר' מגי"ס גבי כהן ונזיר דמת להם מת בפתע פתאום דהוי שהיה דידהו שב וא"ת משום דהיא עצמה היא בעית הש"ס ופסקינן לקולא משום דאין סברא לו' דילקה משום דשהיתו הוי לאו שאין בו מעשה כיון דתחי' כניסתו בהיתר היתה ולהכי פ' הרמב"ם לקולא וכדיהיב ט' הכי הר' מגי"ס בעד הרמב"ם יעו"ש ואע"ג דהרמב"ם פ' פ"ג מה' אבל ה"ו דכהן שנכנס בשתו"מ ובא חבירו ופרע עליו המעזיבה דהרי טומאה וביאה באין כאחד ה"ז לוקה שתים דאלמא דתחי' הכניסה דהיתר חשיבא לה מעשה איכ"ל דהתם נמי איירי