כפי אהרן - טור שט

שם כשיעור דאינו לוקה דהו"ל לאו שאין בו מעשה ולא זכר שר תשו' התה"ד דפ' היפך וכל המקומות הנרשמים הנז"ל דסתרי לחילוק שחי' הוא ז"ל דמשם מוכח דאפילו בכניסתו בהיתר חשיבא שהייתו שם מעשה וכנז"ל

ברם נשאר לנו לדעת דלפי מ"ש נמצא התוס' סתרי דידיה אדידיה דאילו מדברי התוס' דנזיר די"ו ע"ב ד"ה ר' יוחנן וכו' ודי"ז ע"א ד"ה הגה"ה מיחיל וד"ה אילימא דאמרי ליה לא תנזור משמע דס"ל דשהיה חשיבא כמעשה אע"ג דתחי' כניסתו בהיתר היתה וכמו שכן ראיתי להמשל"ם בפ"ג מה' ביאת מקדש ה"ג דמתחי' עלה על דעתו לחלק ולומר דכ"ו דאמרי' דהשהיה חשיב כמעשה היינו דתחי' כניסתו באיסור היתה כלבישת כלאים אמנם אם תחי' כניסתו בהיתר היתה לא חשיב השהיה כמעשה וכ' דאחר העיון הא ליתא והביא התוס' דנזיר די"ז ע"א ד"ה אילימא הנז' ודייק מיניה דאפי' דהכניסה בהיתר היתה חשיבא כמעשה ואילו מתוך דברי התוס' דיבמות ד"ץ ע"ב ד"ה כולהו משמע דדוקא גבי כלאים דתחילת לבישתו באיסור אהכי חשיבא שהייתו מעשה אשר לא כן בסדין בציצית דכיון דתחילת לבישתו דלא חלה עליו עדיין מצות ציצית לא חשיבא שהייתו בו מעשה וכן משמע מתוך דברי התוס' דנזיר דמ"ג ע"א ד"ה כגון שנכנס בשתו"מ וכו' וצ"ל דהוא מסייע להסיר המעזיבה דהא בהתרו בו למלקו' איירי ע"כ דמשמע דהוק' להו דהא אע"ג דבא חבירו ופרע עליו המעזיבה אמאי ילקה דהא בהתרו בו למלקות איירי והא לאו שאין בו מעשה הוא ולא ס"ל דהשהיה יתחשב כמעשה משום דבהתירא היתה הכניסה ולהכי הוצרכו לתרץ דצ"ל דהוא מסייע וחשיב כמעשה ולהכי לקי וע' להר' יצחק ירנן ז"ל בפ"ה מה' מלכים ה"ח שפי' כן ועמד מתמיה דדבריהם סותרים למ"ש הם ז"ל בנזיר די"ז ד"ה אילימא יעויין שם

וכדי לישב את כל זה אבא אעי'ר מה שיש מן הקושי במ"ש הרב יצחק ירנן ז"ל לשם על מה שהיק' דהתוס' סתרי דידיה אדידיה כ' וז"ל ואין לו מט' אחר משו' דעקימת שפתים חשיב מעשה דאין זה אלא במימר ונשבע דוקא וע' לרבינו ריש ה' תמורה ובמרן שם ובה"ה פי"ג מה' שכירות דבכל האמור שם ליכא למימר הכא דהנזירות חשיב מעשה ע"כ דהנה אמת דבריש ה' תמורה כ' הרמב"ם מפי השמוע' למדו דכל מצות ל"ת שאין כה מעשה אין לוקין עליה חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חבירו בשם וכ"כ הרמב"ם בפ' ח"י מה' סנהדרין אמנם מה שהביא משם הה"מ בפי"ג מה' שכירות היא תבריה דהרי על מ"ש הרמב"ם ז"ל שם ה"ב ואפי' חסמה בקול לוקה כ' שם הה"מ מחלוקת ר' יוחנן ור"ל ופ' כר"י וכו' והטעם בגמרא דעקימ' שפתים הוי מעש' וכבר הק' המפ' ז"ל ממה שאמרו כל לאו שאין בו מעש' אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חבי' בשם אלמא דעקימת שפתים לא הויא מעשה והרב ז"ל כ' כן בפי"ח מה' סנהדרין ותימה איך פ' שתיהן והעיקר שמה שאמרו כאן דעקימת שפתים דחסימה הוא מעשה הוא מפני שדיבורו כא לכלל מעשה שע"י קולו היא נחסמת אבל דיבור שאינו בא לכלל מעשה לא ומימר דומה הוא לחסימה ולאו שיש בו מעשה הוא שהרי ע"י דיבורו נתפסת הבהמה בקדושה וכו' ע"כ דהרי בהדיא דכל דבדיבורו עביד מעשה שע"י דיבורו נתפסת הבהמה בקדושה חשיבא מעשה ופירש רש"י התם בתמורה גבי מימר דבדיבורו עביד מעשה דמעיקרא חולין והשתא קודש וא"כ ה"ן גבי נזיר דקדוש קריה רחמנא שנא' קדוש יהיה שפיר חשיב דיבורו מעשה א ראיתי בכ"מ סוף ה' תמורה שהביא משם הר"י קורקוס וז"ל ואע"ג דמקדיש בעל מום לוקה התם שאני דבדיבורו עביד מעשה שמשנה הבהמה מחולין לקדש ע"כ וה"ן כן הוא דמתחי' אדם זה היה מותר להיטמא למתים ולתגלחת ולשתית יין ושכר ועתה בדיבורו נעשה קודש לאסור עצמו בכל אלו וחשיב דיבורו מעשה ועיין להר' מגי"ס לאוין ש"י

וטרם בואי לישב דברי התוס' הנז"ל רגע אדבר במ"ש המשל"ם לשם וז"ל ודברי התוס' שכ' הכי דייקי דכ' דלאו שיש בו מעשה הוא במה שאינו יוצא משם בשנודר ודאי שאין כונתם דס"ל דעקימת שפתיו שנודר בנזיר חשיב מעשה דהא קי"ל דעקימת שפתים לא חשיב מעשה ועוד דאי טעמא דהתוס' הוא משום עקימת שפתים הכי הול"ל דלאו שיש בו מעשה הוא במה שנודר בנזיר בביה"ק אל"ו דמה שנודר בנזיר לא חשיב מעשה ולא חייבוהו מלקות אלא משום דאינו יוצא משם ואע"ג דאינו עושה מעשה במה שאינו יוצא כיון דהביאה היתה ע"י מעשה אף מה שאינו יוצא חשיב מעשה ע"כ ולפקע"ד קל"ט דהרי אפי' לפי מ"ש הוא ז"ל דכונת התוס' דחשיב לה מעשה היינו משום דאינו יוצא משם דאע"ג דאינו עושה מעשה במה שאינו יוצא כיון שהביא' היתה ע"י מעשה אף מה שאינו יוצא חשיב מעשה (דהרי הכא קאמר תלמודא בהדיא אילימא דאמרי ליה לא תנזור ל"ל שהיה נזיר מ"ט לא בעי שהיה דקמתרי ביה ה"ן קמתרי ביה ועלה הוא דכ' התוס' אילימא דאמרי ליה לא תנזור וכו' דנזיר טמא מ"ט לא בעי שהיה וכו' משום דקמתרו ביה שלא יטמא והוא נזיר ה"ן מתרין ביה שלא ידור בו בנזיר והוא עובר לקי וכו' הרי דמה שמתרין בו היינו שלא ידור והוא עובר ונודר לקי כמו בנזיר טהור שמתרין בו שלא יטמא דלקי אפי' בלא שהיה כלל וע"ז הוק' להו ז"ל דהא דיבור זה שנודר הוי לאו שאין בו מעשה וע"ז כ' ולאו האי כלאו שאין בו מעשה במה שמקבל הנזירות דלאו שיש בו מעשה הוא במה שאינו יוצא משם כשנודר כלומר דכיון שהי"ל לצאת חוץ מביה"ק ולנדור וזה נדר בביה"ק וקמחלל לנזירות לטמאו דיבורו חשיב מעשה) מ"מ מאי האי דקאמרי דלשב"מ הוא במה שאינו יוצא משם כשנודר בנזיר דמשמע דמאי דחשיב לשיב"מ היינו משום שלא יצא משם בשעה שנודר בנזיר כי לפי דברי הרז"ל לא הול"ל אלא במה שאינו יוצא משם אחר שנדר בנזיר מלבד דלא יכון דרך הרז"ל דקאמר דכונת התוס' הוא דחשיב מעשה מה שאינו יוצא דהלא בהדיא כ' התוס' ה"ן מתרין ביה שלא ידור בנזיר והוא עובר לקי דהרי מה שהתרו בו היינו שלא ידור ואם אינו לוקה על מה שנדר משום דהוי לאו שאיב"מ הלא לא א גם אם אינו יוצא דלא התרו בו שיצא ומ"ש הרב ז"ל ודאי דאין כונתם דס"ל דעקימת שפתיו שנודר בנזיר חשיב מעשה דהא קי"ל דעקימת שפתים לא תשיב מעשה הלא לפי מ"ש משם הה"מ והכ"מ משם מהריק"ו כנז"ל עיניך הרואות דאף דקי"ל דעקימת שפתים לא חשיב מעשה היינו היכא דבדיבורו לא עביד מעשה אבל היכא דבדיבורו עביד מעשה כגון גבי בהמה דע"י שהוא מימר נתפסת הבהמה בקדושה חשיב מעשה וה"ן דכוותא כמש"ל

מעתה נתישבו דברי התוס' דלעולם ס"ל דדוקא כשתחי' כניסתו באיסור הוא דאמרי' דשהייתו חשיבא מעשה כלבישת כלאים וכמ"ש ביבמות אשר לא כן בלבישת סדין דאע"ג דאחרי התעטפו חלה עליו מצות ציצית מ"מ כיון דבשעת לבישתו עדיין לא חלה עליו מצות ציצית לא חשיב