כפי אהרן - טור שה

יכול ללבוש בלא ציצית אבל מצות תכלת אינה מעכבת וכו' ומ"ש שם במנחות סדין בציצית פטורה היינו שפטורה מליתן תכלת אבל הלבן שהוא עיקר החיוב ודאי נותן וזה מוכח מן הגמרא דאמר והלא כל המטיל תכלת בירוש' וכו' וגם מ"ש לא יהא אלא לבן ומשני כיון דאפשר במינו לא דחי כדאמר ר"ל וכו' מוכח דלבן ודאי היה מטיל וכן מ"ש מטיל תכלת אינו אלא שוא"ת שמטיל לבן ומקיים מצות גדילים תעשה לך ובהתעטפו ליכא שום חיוב זה נ"ל נכון ודוק"ה ע"כ. ולפק"ד לא זכיתי להבין דבריו דהרי בהדיא פרש"י התם ד"ה גזירה משום קלא אילן וקפריך מאי איכפת לן אי רמי קלא אילן לא יהא האי קלא אילן אלא לבן בעלמא כלו' צמר לבן האמרן לעיל אין לו תכלת מטיל לבן ומשני כיון דאפשר במינו וכו' כדר"ל כלו' הא לבן דצמר לא מצי להטילן משום ציצית דהוי כלאים הואיל ואפשר להטילן במינו אבל תכלת דצמר דא"א במינו דכל תכלת צמר הוא רמינן אי לאו משום גזירה דקלא אילן לקיים את שניה' כגון לבן דפשתן בסדין מקיי' עשה דציצי' ולא ידח' לאו דכלאים יעו"ש הרי דאפי' לבן דצמר נמי איכא משו' כלאים ולא היו מטילין בירוש' ולא אמרן אלא בתכלת דיהי' מותר אי לאו משום גזירה דכסות לילה כדמסיק הש"ס וכן כתב המאור בפ"ב דשבת יעו"ש וא"כ מאי קאמר דיטיל לבן שהוא עיקר החיוב וליכא שום חיוב בהתעטפו דליתא ואי כונת הרב ז"ל לו' דיטיל לבן היינו לבן דפשתן ומקיים העשה דציצית עם שאין במשמעות דבריו כן מ"מ כ"ז אינו אלא לדעת רש"י ז"ל אך לפיר"ת דמייתו התוס' לשם ד"ה סדין דס"ל דאפי' בלבן של פשתן גזרו דנמצא דיהיה הסדין בלי שום ציצית שפיר הקשו התוס' דכי מכסי בטלית דבת חיובא ואין בו ציצית דעובר בידים ומתרצי דבשעת עיטוף אכתי לא מיחייב עד אחר שנתעטף דכסותך משמע שאתה מכוס' בה כבר דנמצא כשזה מתעטף בטלית שאין בו ציצי' אע"ג דבת חיובא היא אפי"ה כיון דבשעה שלבשו ונתעטף עדיין לא חלה עליו מצות ציצית אלא אחר העטיפה ואחר העטי' שאינו מטיל בה ציצית הו"ל שוא"ת מכח הגזירה אשר עפ"י הי' זה נ"ל דאזדא לה תמיהת התוס' לשם על ר"ת וז"ל ומיהו תימא דהשתא כיון דלא אפשר נדחי עשה ללא תעשה ע"כ דהא אמרי' דהיכא אמרי' דאתי עשה ודחי לא תעשה היכ' דבעידנא דמעקר הלאו מקיים העשה אבל הכא אע"ג דלא אפשר אפי' בפשתן משום גזירה אפי"ה לא א"ע ודחי ל"ת משום דלא הוי בעידנא דמפקר הלאו דהא זה יכול ללבוש הבגד אפי' בלא ציצית ולא מיחייב להטיל בו ציצית משום גזירת חכמים בשוא"ת ואם באתה לומר שיטיל בו ציצית דצמר ואח"ך ילבש אותו וליתי עשה ולידחי ל"ת הא לא הוי בעידנא דזה כשמתעטף בבגד הא קעבר משום כלאים כמ"ש ר"י הכא דעיקר האיסור בשעת לבישה ולא מקיים העשה אלא אחר העטיפה וכל כה"ג לא אתי עשה ודחי ל"ת ושו"ר דדבר זה במחלוקת הוא שנוי דלהמאור בפ"ב דשבת ס"ל דגם בלבן גזרו אבל הרמב"ן במלחמותיו ס"ל דדוק' בתכל' הוא דגזור אבל בלבן חייב וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' ציצית דפשתן חייב בלבן דמינו כדעת רש"י והרי"ף ודלא כר"ת שכ' התוס' בשבת דכ"ו ע"ב ד"ה סדין יעו"ש וכן ראיתי למוהרי"ט הראשון בס' המכריע סי' פ"ח דלדידיה ס"ל דהגזירה היא אף בלבן וכדעת המאור והביא שם רבים החולקים וס"ל דסדין דוקא בתכלת נאסר אבל בלבן מחייבי יעו"ש ובהלכותיו לציצית בס' סם חיים בסו' דיבמו' ד"מ יעו"ש א"כ מעתה לדעת הסוברים דסדין חייב בלבן או דצמר או דפשתים מאי קאמר בעאי לאותובי וכו' סדין בציצית וכו' השתא דשנית לן שב וא"ת לא מיעקר הלא אעיקרא קושיא ליתא דהא אפשר במינו ומקיים מצות ציצי' א"כ מוכרח דפשטא דסוגיא קיימא אליבא דהסוברים דעיקר הגזירה היתה במינו ולהכי מקשה שפיר דהיכי עקרו בסדין בציצית מצות ציצית אי לאו משום דהויא בשב וא"ת והשתא א"ש דברי התוס' ודו"ק

וחזה הוית להרב לשון לימודים סי' ח' שכ' על דברי תוס' הללו וז"ל ואיברא דהתם צריך למיהב ט' דאיך אפשר לו' משום דהוי שו"ת שיהא מותר לעמוד בטלי' דבת חיובא בלא ציצית דמ"מ כיון דבעמוד והטיל קאי יהא אסור ללובשו מעיקרא ומעולם לא אמרי' שוא"ת שאני ויש להם כח לחכמים לעקור דבר מן התורה אלא היכ' דיש לחוש לאיסור מן התורה כגון שופר ולולב וכו' גזי' שמא יעבירנו אבל התם נהי דיכולים לגזור ולאסור תכלת דהותר מהת"ו משום גזירה דשמא יקרע סדינו וכו' מ"מ להתירו שילבשנו בלא ציצית אין להם כח ובשלמא לשי' רש"י והרי"ף והרמב"ם ז"ל דחייב להטיל בו ציצית של פשתן ניחא שהרי התכלת אינו מעכב את הלבן אמנם לשי' ר"ת דאפי' בלבן של פשתן גזרו ק' דאיך התירו ללבוש טלית בת חיובא בלא ציצית כלל משום דהוי שוא"ת אתמהא עכ"ד

ולפק"ד נ"ל דלק"מ דאפי' לדעת הסוברים דסדין פטור מכל ציצית ואפי' מלבן דבת מיניה אפ"ה מותר עמוד בסדין בלא ציצית דהרי התורה לא חייבה להתעטף בציצית אלא דאי מתכסי בציצית דבת ד"כ וראויה לציצית דחייב להטיל בה ציצית ובהדיא אמרי' במנחות דמ"א ע"א גבי מעשה דרב קטינא דאשכחיה מלאכא דמכסי סדינא ופרש"י דלא הו"ל ציצית כדאמרי' לעיל משום כסות לילה ופי' המוהרי"ט הראשון מכאן מוכח דהסדין פטור מכל ציצי' ואפי' מלבן דאי הוה רמי לבן הא מקיים מצות ציצית דתנן התכל' אינו מעכב את הלבן יעו"ש וקאמר תלמודא אלא מאי חובת גברא הוא נהי דחייב ר רחמנא כי מכסי טלית דבת חיובא היא כי מכסי טלית דלאו בת חיובא היא מי חייבי' רחמנא וכ"ן קאמר אלא אי אמרת חובת טלית הוא הא לא מיחייב' ע"כ דהשתא כי עקרו חכמים למצות ציצית מסדין הו"ל כאילו לא חייבו רחמנא לסדין בציצית כדקאמר תלמודא על סדין דרב קטינא כי מכסי טלית דלאו בת חיובא היא מי חייבי' רחמנא ע"כ והו"ל אינו ראוי מדאורייתא ולא קאי בעמוד והטל וא"כ מעתה אין להם לאסור ללובשו מעיקרא כיון דאפי' עומד בסדין בלא ציצית לא חייביה רחמנא להטיל דכיון דהם אמרו הו"ל כאילו לא ציותה התורה עליו והיינו משום דהוי בשוא"ת דכשיתכסה בסדין לא יטיל בו ציצית אבל מה שיאמרו הם לעקור דבר מן התורה בקום עשה אין להם כח ודו"ק. ומכאן נר' דאשכחנא לה פיטור למה שנסתפק המשל"ם בפ"ז מה' תרומות בכהן טמא שאכל תרו' טמאה מדרבנן וטהורה מדאורייתא אם פטור ממיתה או לא אם נאמ' שכיון שאינו ראוי מדרבנן אינו ראוי גם מדאורי' או לא יעו"ש דהרי מדקאמר תלמודא הכא גבי מעשה דרב קטינא דאשכחיה מלאכא דמכסי סדינא אל קטינא קטינא וכו' ציצית של תכלת מה תהא עליה א"ל ענשיתו אעשה וכו' אא"ב חובת גברא הוא היינו דמחייב דלא קא רמי אלא אי אמרת חובת טלית הוא הא לא מיחייבה אלא מאי חובת גברא הוא נהי דחייביה רחמנא כי מכסי טלית דבת חיובא כי מכסי טלית דלאו בת חיובא היא מי חייבי' רחמנא ע"כ הרי הכא דסדין דמיקרי דלא בת חיובא היינו