כפי אהרן - טור שג

ואינו צריך ליטול אלא מפני שנגעו במקום מטונף דמשמע דהיכא דלא נגעו לא תקון להאי ט' דרו"ר דמשמע דלא תליא בשינה ואפי' היה ניעור כל הלילה צריך ליטול ידיו דבזה יודה ג"כ הרא"ש לפי ט' דנקט אינו משום טינופת דאין לך טינופת יותר מזה דהרו"ר השורה על הידים ומעולם לא קאמר הב"י דס"ל להרא"ש דהנטי' אינה משום טינוף כי אם משום רו"ר ולא תליא מילתא בטינוף עד דכ' הרז"ל משמע דהדר ביה ממ"ש דהנטי' משום טינוף הם כי לא להזכיר כדברים האלה דנימא דט' דפירשה הרא"ש בהדיא דהדר ביה וס"ל דט' הוי משום רו"ר ולא הוזכרה בדברי הרא"ש כלל ועיקר

ומ"ש הרז"ל ואיך שיהיה נמ"ל דכונת הרא"ש היא דעיקר הברכה היא משום ידיו מטונפות ולא הוי עיקר הנטי' וכמו שהוכחתי מדבריו ז"ל דברים אלו מבהילי' הרעיון דעל הברכה מה טעם אנו צריכים דהלא הוא אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים ואנו צריכין לדעת על מה ציונו על נטילת הידים א"כ מעתה מה שהוכיח מדברי הרא"ש דעיקר הברכה הוא משום ידיו מטונפות דקאמר לעיל דהרואה יר' בדברי הרא"ש דמדכ' דאין לברך ענט"י אלא במקום שתקנוה חכמים כגון לאכול וגם תקנוה בבקר כשיקום ממטתו וידיו מטונפות ודברים הללו מורים על הברכה מה הלשון אומרת אין לברך וכו' ותקנוה וכו' אחר המחי' לא דקדק יפה דהרי דברי הרא"ש ברור מללו וגם תקנוה בבקר כשקם ממטתו וידיו מטונפות וכו' צריך ליטול כדכתיב ארחץ בנקיון כפי וכו' ותקנו ברכה הרי בהדיא דמשום דידיו מטונפות דצריך ליטול ידיו תקנו לברך דנמצא דעיקר הנטילה היינו משום דידיו מטונפות ועליה תקנו ברכת ענט"י וכן מבואר מדברי הרא"ש בפסקיו סו"פ הרואה דבצרור ועפר מברך על נקיות ידים דחייב אדם לנקות ידיו בשעת תפילה כדאמר לעיל דכתיב ארחץ בנקיון כפי יעו"ש ועל הברכה עצמה מה שייך טעם אם לא דנאמר טעם לעיקר הנטילה עד דעליה יתקנו ברכה והיינו דמייתי הרב"י ראיה מדברי הרא"ש בהיכא דניעור כל הלילה דאינו צריך ליטול ידיו לפי טעם זה דא"א וכו' וכיון דאינו צריך ליטול ידיו ממילא ליכא ברכה דאיך יברך וצונו ענט"י ולא צונו. האמנם ק"ל על הרב"י במ"ש אבל להרא"ש שאינו צרי' ליטול אלא מפני שנגעו במקום מטונף היכא דלא נגעו משמע דלא תקון ע"כ דמשמע דס"ל בדעת הרא"ש דאינה תקנת חכמים אלא דהם אמרו דהיכא דנגע במקום מטונף בעי נטי' וברכה אמאי לא אמרו ג"כ במנחה וערבית דהיכא דעשה צרכיו וקנח ושפשף דיברך לפי דעת הרא"ש וגם דממ"ש במשכים ללמוד דיברך ענט"י ואיהו קאמר דאינו אלא בבא להתפלל אי ס"ל דאינה תקנת חכמים נמצא סתר דידיה אדידיה וכמו שהיק' כ"ז הב"ח להרא"ש והיותר תימה על הרב"י דמאי שנא דלט' הרשב"א דס"ל דהוי משו' בריה חדשה דקאמר דאפשר דכיון דתקנו ליטול ידיו שחרית לא פלוג ולא נימא ג"כ לט' הרא"ש דהוי משום טינופת דכיון דתקנו ליטול ידיו שחרית לא פלוג אלא דבעיקר תי' הרב ב"ח דתי' למאי דסתר הרא"ש בתשו' דידיה אדידיה דהיינו דס"ל דתקנת חכמים היא דיטול ידיו משום דא"א וכו' ולהכי כ' דגם במשכים ללמוד מברך ענט"י משום דכיון דתקנת חכמים היא לא פלוג קל"ט דהרי בהדיא כ' הרא"ש בפסקיו סו"פ הרואה וז"ל והאידנא נהגו לברך אלו הברכות על הסדר אחר שנטל ידיו דכ"ז שאין ידיו נקיות אין לברכן וכו' מיהו מלשון שסידר הגמרא משמע שיכול לברך כל אלו הברכות קודם נט"י וזהו סעד לדברי שלא תקנו נט"י אלא לק"ש ולתפלה ע"כ וכ"כ הרשב"א בסי' קכ"ג משם ר"י בר ברזילי ברצלוני יעו"ש ומביאם ב"י בסי' זה הרי בהדיא דס"ל להרא"ש דלא תקנו נט"י אלא לק"ש ולתפלה ויכול לברך כל אלו הברכות קודם נטילה כי לא תקנו הנטילה אלא לק"ש ולתפלה וא"כ איך נוכל לו' בעד הרא"ש דתקנת חכמים היא ולא פלוג ויכול לברך ענט"י גם במשכים ללמוד כיון דלא תקנוה אלא דוקא לק"ש ולתפלה הן אמת דקו' זו ק"ט על הרא"ש גופיה דסתר דידי' אדידי' דאילו הכא בפסקיו קאמר דס"ל שלא תקנו נט"י אלא לק"ש ולתפלה וכל ברכות השחר יכול לברכם קודם נטילה מדסתם הגמרא ברכת נט"י לבסוף וא"כ איך קאמר בתשובתו הרמתה דהמשכים ללמוד מברך ענט"י ואיהו קאמר דללמוד לא תקנו חכמים ברכת ענט"י ודחיקא מילתא טובא לומר דחזר בו אחרי שהביא סעד לדבריו וס"ל דאינו מברך ענט"י אלא על הסדר שסידרם בגמרא ולא קודם וכן נר' בקיצור פסקיו יעו"ש והיותר תימה על הטור ז"ל דסידרא נקיט ואזיל דבסי' ג' כ' וימהר לקום בזריזות וכו' ויבדוק נקביו וכו' וכאן בסי' ד' וירחץ בנקיון כפיו ויברך על נט"י ובסי' ו' ויברך ברכת אשר יצר ובסי' ח' ומיד אחר נטילת ידיו יתעטף בציצית וכלל. כל דיני ציצית ובסי' כ"ה ואחר שנתעטף בציצית יניח תפלין וכלל כל דיני תפלין ובסי' מ"ו ואחר שהניח תפלין יסדר הברכות שתקנו על ס' העולם והנהגתו וכו' כי מתער אינש לימא וכו' כי משי ידיה לימא על נטילת ידים ע"כ ולפי מ"ש הכא בסי' ד' וירחץ בנקיון כפיו ויברך על נטי' ידים נמצא דבבקר תכף בקומו כבר בירך ענט"י ואפי' אם נאמר דס"ל בדעת אביו הרא"ש דחזר בו וס"ל דמברך ענט"י אף קודם ברכות השחר וכמ"ש בתשו' דהמשכים ללמוד מברך ענ"י מ"מ הרי פי' שם הרא"ש בתשו' והשיב לשואלו דאם כבר בירך ענט"י אפי' אם השכיב עצמו לישן קודם היום ונטל ידיו לתפלה אין צריך לברך ענט"י אם לא עשה צרכיו הרי בהדיא דאין לברך פעם אחרת ענט"י אם לא בעשה צרכיו ואיך כ' הטור סדר ברכות השחר ובכללם כי משי ידיה לימא ענט"י דמשמע אפי' לא עשה צרכיו וכ"כ קשה על מרן הב"י בשלחנו דפסק כאן בסי' ד' דמברך בשחר על נט"י ובסי' מ"ו פסק ס' ברכות השחר וכ' דכי משי ידיה לימא ענט"י הא איהו ז"ל הביא בב"י ס' הרא"ש דבפסקיו וס' הרשב"א ז"ל דס"ל דיכול לברך ברכות השחר בלא נטי' דאינו מברך ענט"י קודם ברכות השחר כי לא תיקנו נטילה אלא ע"ס הברכות כסדר הגמרא דהיינו לק"ש ולתפל' וס"ל בעד הרא"ש דכיון דנתן טעם לנטי' משום טנופת ליכא למימר תקנת חכמים היא ולא פלוג והיינו שכ' בש"ע ס' י"ד המשכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו יש להסתפק אם צריך ליטול פעם אחרת כשיאור היום וכו' וק' דמאי מספ"ל הלא כ' הרא"ש בהדיא דהמשכים ללמוד מברך ענט"י ואם השכיב לישן קודם היום ונטל ידיו להתפלל אין צריך לברך ענט"י ומביאו בב"י ומאי מספקא ליה אלא מוכרח דכיון דס"ל דלט' טינופת ל"ל תקנת חכמים היא ולא פלוג כדקאמר לט' הרשב"א א"כ משו"ה מספקא ליה אי צריך ליטול ידיו בבקר להעביר הרו"ר השורה על הידים כמ"ש בא"ח ומביאו ב"י דאי לא הוי מט' דרו"ר לא הוה מספקא ליה כלל דהלא כיון דס"ל דלא פלוג אין לו לברך אלא ע"ס הברכות ובמקום שתיקנוה א"כ איך פסק הכא בסי' ד' ירחוץ ידיו ויברך ענט"י ובסי' מ"ו פסק פי משי ידיה לימא ענ"י כלשון הטור אחרי דכבר בירך תחי' ענט"י הי"ל לחלק ולו' דדוקא