כפי אהרן - טור שב

כשעושה צרכיו א"צ לברך וכו' אפי' אם רוצה ללמוד) ומשם למד דה"ה בתפלת המנחה וערבית אם עשה צרכיו דנוטל ידיו מברך אבל כל היום כשעושה צרכיו וכו' אפי' אם רוצה ללמוד א"צ לברך דלא אשכחן דהקפידו לתקן ברכת ענט"י לצורך הלימוד כי אם לצורך ק"ש ותפלה אבל פשוט וברור וכו' כונתו רצויה דבשלמא אם היינו אומרי' דעיקר ברכת נט"י דאינה אלא משום דא"א בלא נגיעה במקום הטינופת אם היתה עיקר התקנה בבא להתפלל א"כ היה מן הראוי שלא תאמר אלא למי שבא להתפלל ולקרות ק"ש ולהסמיכה לתפילה דבעבורה נתקנה אבל לפי מ"ש דעיקר תקנ' ברכת ענט"י אינה אלא משום דהבא להתפלל צריך ליטול ידיו משום דא"א בלא נגיעה וכו' ובקומו ממטתו צריך ליטול ידיו משום הטינופת ועליה תקנו ברכת ענט"י משום דא"א בלא נגיעה וכו' א"כ פשוט וברור דתקנת חכמים היא כוללת ובכל ענין צריך לברך שלא חילקו חכמים בתקנתם שהלא גם הנשים וכו' שאין קורין ק"ש ותפי' מברכין ענט"י שחרית מוכרח דאע"ג דלא הוזכרה תקנת הנטילה דעליה הברכה אלא בבא להתפלל אפי"ה התקנה היא כוללת וכיון שנטל ידיו משום הטינופת אף דאינו מתפלל מברך על הנטי' ולהכי כ' דהמשכים ללמוד יברך ענט"י וכו' ואעפ"י שלא הגיע זמן ק"ש ותפלה וה"ה אפי' אינו לומד רק שמשכים למלאכתו צריך לברך ענט"י וכו' וקאמר עוד ותדע כלו' ותדע דהכי הוא כמו דתריצנא דאע"ג דכ' הרא"ש דמברך ענט"י לק"ש ולתפלה אבל כל היום אפי' ללמוד ובמשכים ללמוד קאמר דמברך ענט"י דהיינו משום דס"ל להרא"ש דכל עיקר הנטיל' דעליה תקנו הברכה אינה אלא משום תקנה שתקנו נט"י בשחרית ומשו"ה תקנו הברכה לברך ענט"י דכיון דהויא תקנה לא פלוג ואפי' באינו בא להתפלל אלא ללמוד מברך ענט"י והיינו דקאמר הב"ח ותדע דאם לא היתה תקנת חכמים אלא היכא דנגע במקום מטונף כלו' דזה שאמרו חכמים כי משי ידיה דחייב אדם לנקות עצמו בשחר אם לא היתה תקנת חכמים אלא דהם אמרו משום דא"א דלא נגע במקום מטונף צריך לנטול ולברך א"כ למה תקנו אותה בשחרית ולא בתפלת המנחה ובתפל' ערבית דהכי הו"ל לרז"ל לו' כי בכל התפלות היכא דנגע במקום מטונף צריך לנטילה ולברכה לפי דעת הרא"ש דס"ל דאף בתפלת מנחה וערבית אם עשה צרכיו ובא להתפלל מברך ענט"י אלא בע"ב דדוקא בשחרית שא"א שלא יגע במקום מטונף תקנו חכמי' לברך ענט"י ומשתקנו בשחרית לא פלוג וחייב לברך בכל ענין דכיון דהיא תקנת חכמים לנטול ולברך בשחרית לא פלוג רבנן בין שחרית ובין המשכים ללמוד כיון דהיא תקנה אבל במנחה וערבית שאפשר שלא יעשה צרכיו ולא יגע במקום הטינופת לא תקנוה אלא דס"ל להרא"ש דמ"מ היכא דאיכא האי טעמא כגון שעשה צרכיו וכו' חייב לברך ענט"י כלומר דבמנחה וערבית שאף שלא יעשה צרכיו וכו' לא תקנוה אבל בשחר שא"א שלא יגע במקום מטונף תקנוה וכיון שתקנוה לא פלוג ולכן אף בניעור כל הלילה חייב לנטול ולברך מכיון שהיא תקנה. ומן הבא'ר תמצא כי מעולם לא עלה על דעת הב"ח לפרש בעד הרא"ש כי מאי דקאמר משום דא"א בלא נגיעה היינו על הנטילה עצמה ולא תליא הברכה אם נגע במקום מטונף הס כי לא להזכיר אלא דעיקר כונתו לו' דכל עצמו דהרא"ש דקאמר דהטעם הוי משום דא"א בלא נגיעה ומשו"ה בבא להתפלל תקנו לברך צריך שיוד' הרא"ש מדקאמ' גבי משכים ללמוד דמברך ענט"י דהיא תקנת חכמים ולאו דוקא בבא להתפלל ומדחזינן דלא אמרו גם במנחה וערבית אם עשה צרכיו וקנח ושפשף דיברך ענט"י מוכרח דהאי תקנת חכמים אלא דהרא"ש בא לתת טעם למה בשחרית תקנוה משום דא"א בלא נגיעה ומזה באו לתקנה ומ"מ כיון דתקנוה הו"ל תקנה ולא פלוג ואפי' בלא טינופת ולכן אף בניעור כל הלילה צריך לברך א"כ מעתה אזדא לה תמיהת הרז"ל דכ' דאיך פשיט ספיקו דמי שהיה ניעור יכול לברך ענט"י דעיקר דינו של הרא"ש וטעמו הוא משום דא"א בלא נגיעה דכונת הב"ח ז"ל לו' דגם הרא"ש יודה בזה ממאי דחזינן דלא אמרו דגם במנחה וערבית אי הוי טעם הנטילה והברכה דאמרו רז"ל משום דנגע במקום מטונף גם במנחה וערבית הול"ל הכי לפי דעת הרא"ש דס"ל דגם במנחה וערבית מברך ענט"י היכא דאיכא טינופת אלא מוכרח דגם מודה בזה

ומ"ש עוד הרז"ל שו"ר למרן בב"י דקאי בס' של הרב"ח ז"ל במ"ש דמ"ש הרא"ש ז"ל דנט"י שחרית משום דא"א וכו' הכונה עיקר הנטילה ולא הברכה גם מרן כ"כ בדעת הרא"ש כנראה מתוך דבריו ואין צורך להעתיק כל דבריו והוא פלא בעיני דהרואה יראה בדברי הרא"ש ז"ל דאין זה כונתו וכונתו דהברכה שתקנוה הוא משום דא"א שלא ליגע במקום מטונף והוא תימה על מרן ושו"ר בסמוך למרן שכ' דס"ל להרא"ש דהנטילה אינו משום טינוף כי אם משום רוח רעה ולא תליא מילתא בטינוף ואיך שיהיה נמצינו למדין דכונת הרא"ש היא דעיקר הברכה היא משום ידיו מטונפות ולא הוי עיקר הנטילה וכמו שהוכחתי מדבר ז"ל ודלא כהב"ח עכ"ל ולפק"ד דבריו נפלאו ממני הפלא ופלא דהנה מ"ש כי מרן הב"י ס"ל בדעת הרא"ש דנט"י שחרית משום דא"א וכו' הכונה עיקר הנטיל' ולא הברכה וגם מה ששו"ר בסמוך למרן שכ' דס"ל להרא"ש דהנטילה אינה משום טינוף כי אם משום רו"ר ולא תליא מלתא בטינוף אחר המחי"ר לא דקדק יפה בדברי הרב"י וז"ל הרב"י ומשמע שאם היה ניעור כל הלילה אינו צריך ליטול ידיו כדי להתפלל וכו' שהרי כ' הרא"ש בסו' ברכות דאינו צריך ליטול ידיו שחרית אלא משום דידים עסקניות וא"א שלא נגע במקום מטונף בלילה וכיון דניעור הוא הרי אפשר שלא נגע וכו' וכן נר' ממ"ש בתשו' כלל ד' שלא תקנוה אלא בבקר כשידיו מטונפות דמשמע דוקא כשהיו ידיו מטונפות צריך נטילה הא אם אין ידיו מטונפות אפי' בבקר אינו צריך נטי' והיינו כגון שהיה ניעור כל הלילה ע"כ הרי בהדיא דלא כתב כדעת הרא"ש אלא דהנטילה אינו אלא מפני שא"א שלא יגע בבשר מטונף בלילה ומשו"ה פשט ספיקו דבניעור כל הלילה אינו צריך ליטול ידיו אבל לא קאמר דס"ל להרא"ש דהברכה דענ"י אינה משום דא"א דלא יגע בבשר מטונף כמו שהבין הרז"ל וכ' מרן הב"י ז"ל שם וז"ל ומיהו משום רו"ר השורה על הידים נר' דגם להרא"ש אפי' היה ניעור כל הלילה צריך ליטול ידיו דרו"ר השורה על הידים בלילה משמע דלא תלי' בשינה כלל ע"כ וכונתו מבוארת דהיינו דלעיל מזה הביא דברי הרשב"א דס"ל דעיקר תקנת נט"י שחרית טעמ' הוי משום בריה חדשה א"כ בניעור כל הלילה דליכא האי ט' אינו צריך ליטול ידיו וב' ואפשר שאפי' היה נעור כל הליל' צריך ליטול ידיו שחרית לפי טעם זה דכיון דתקנו ליטול ידיו שחרית לא פלוג רבנן אבל להרא"ש שא"צ ליטול אלא מפני שנגע במקום מטונף היכא דלא נגע משמע דלא תקון וע"ז חזר וכ' ומיהו משום רו"ר השורה על הידים דהיינו שהביא לעיל לשון הזוהר דכ' דנט"י שחרית היינו משום רו"ר נר' דגם להרא"ש כלו' דס"ל דט' דנ"י שחרי' משום דא"א