כפי אהרן - טור שא

יד לפי הטבעת וכו' הלא גם לפי' קמא לאו לענין שחרית מיירי ועיין להגאון ארץ יאודה ס"ק ד' שדחה דבריו יעו"ש ועיין בחי' הרשב"א בסוגיין יעו"ש ודו"ק. אמנם מה שק"ל בפי' בתרא דרש"י דקאמר דיד לאמה לאו לענין שחרית נקט לה אלא משום דמביא לידי קרי ובמס' נידה אמרינן בה תקצץ דהלא מאי דאמרי' התם תקצץ היינו מעטר' ולמעל' אבל מעטרה ולמטה מותר וא"כ עדיין היה יכול לפרש כפי' קמא דמשום שחרית נקט לה והיינו מעטרה ולמטה דמשום רו"ר תקצץ ולא תגע בו אע"ג דלהשתין מותר ולא אמרי' בה תקצץ אלא דלזה אפשר לתרץ דכי אמרי' יד לאמה תקצץ דפי' רש"י לפי' קמא דהיינו משום רו"ר אינו אלא מעטרה ולמטה ובפי האמה דאין סברא לו' דלמעל' מעטרה דתקצץ משום רו"ר דודאי אין קפידא אלא במקום לחלוחית דשם מזיק הרו"ר והיינו בפי האמה דהוא מעטרה ולמטה אלא דלפי"ז ק' דמאי קאמר רש"י בפי"ב דמשום קרי נקט לה ומשום דאמרי' התם תקצץ דהלא התם לא אמרי' דתקצץ אלא מעטרה ולמעלה ולא מעטרה ולמטה י"ל דאע"ג דשרי' התם מעטרה ולמטה היינו להשתין אבל בלא"ה בכלל לטותא דתקצץ היא וכדמשמע מדברי הרמב"ם בפ' כ"א מהלכות אי"ב וא"כ ה"ן דבא ליגע בפי האמה לפי' קמא הוי משום רו"ר ולפי' בתרא הוי משום קרי ומשום דאמרי' התם תקצץ

ג (שם) הב"י האריך בדין מי שנעור כל הליל' אם צריך ליטול ידיו שחרית להתפלל וכו' ולי נר' דצריך ליטול ולברך וראיה מדברי הרא"ש דכ' שלא תקנו נט"י אלא לק"ש ולתפלה ואפי' ללמוד אין לברך אפי' קנח ושפשף וכו' וכמ"ש בתשו' כלל ד' סי' א' והשתא לכאורה דבריו הללו סותרים למ"ש הוא עצמו באותה תשו' דהמשכים ללמוד יברך ענט"י ואשר"י וכו' הרי מבואר דאפילו כדי ללמוד גרידא מצריך לברך ענט"י ובע"כ צריך לפרש דדעתו במ"ש דנט"י דשחרית אינה אלא מפני שא"א שלא נגע במקום מטונף אינו אלא לו' דתקנת חכמים שתקנו נט"י בשחרית אינה אלא מפני שא"א שלא יגע בבשר המטונף בלילה ומש"ה תקנו לברך ענ"י קודם שיתפלל ומשם למד דה"ה בתפלת המנחה וערבית אם עשה צרכיו ונוטל ידיו מברך אבל כל היום כשעושה צרכיו א"צ לברך כי אם אשר"י אפי' אם רוצה ללמוד דלא אשכחן דהקפידו לתקן ברכת ענט"י לצורך הלימוד כי אם לצורך ק"ש ותפילה אבל פשוט וברור דתקנת חכמים היא כוללת ובכל ענין צריך לברך שלא חלקו חכמים בתקנתם שהלא גם הנשים ועמי הארצות אעפ"י שאין קורין ק"ש ואין מתפללים מברכין ענט"י שחרית ואין מוחין על ידם ולהכי כ' דהמשכים ללמוד יברך ענט"י וכו' ואעפ"י שלא הגיע זמן ק"ש וה"ה אפי' אם אינו לומד רק שמשכים למלאכתו צריך לברך ענט"י וכו' דתקנת חכמים היא על כל אדם ותדע דאם לא היתה תקנת חכמים אלא היכא דנגע במקום מטונף א"כ למה תיקנו אותה בשחרית ולא בתפלת המנחה ובתפלת ערבית לפי דעת הרא"ש אלא בע"כ דדוקא בשחרית שא"א שלא יגע במקום מטונף תיקנו חכמי' לברך ענט"י ומשתקנו בשחרית לא פלוג רבנן בכל ענין אבל במנחה וערבית דאפשר שלא יעשה צרכיו ולא יגע במקום מטונף לא תקנוה אלא דס"ל להרא"ש דמ"מ היכא דאיכא האי טעמא כגון שעשה צרכיו וכו' חייב לברך ענט"י וכו' ולכן אף בניעור כל הלילה חייב לנטול ולברך הנלע"ד כתבתי עכ"ל

והנה חזה הוית להרב כסא אליהו או"ד שהביא דברי הב"ח ז"ל הללו וכו' וז"ל והנה תכלית דבריו הוא דמ"ש הרא"ש דנט"י דשחרית הוא משום דא"א בלא נגיעה לא קאי אברכת ענט"י אלא על הנטילה עצמה וכיון שכן דן את הדין דאף מי שהוא נעור כל הלילה יכול לברך ענט"י משום דתקנת חכמים היא כוללת ובין אם ישן או לא ישן יכול לברך ולא תליא הברכה אם נגע במקום מטונף או לא זהו כונתו מבוארת. ואחר נשיקת הרצפה אנא דאמרי אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשו' ואחר המחי' הראויה לא דקדק יפה בדברי הרא"ש דנט"י דשחרית הוא משום דא"א בלא נגיעה במקומות המטונפים לא קאי על הברכה כי אם על הנטילה הרואה יראה דהרא"ש כ' בפי' וז"ל אין לברך ענט"י אלא במקום שמצינו שתקנוה חכמים כגון לאכול וגם תקנוה בבקר כשיקום ממטתו וידיו מטונפות וכו' ואני תמיה מאד על דבריו במה שרוצה להעמיד דברי הרא"ש שכתב דנט"י שחרית הוא משום דא"א וכו' היינו עיקר הנטילה א"כ איך פשט ספיקו דמי שהיה נעור כל הלילה יכול לברך ענט"י הא אף דמברך אותה בשחרית עיקר דינו של הרא"ש וטעמו הוא משום דא"א בלא נגיעה בלילה הא כיון שזה היה נעור כל הלילה ליכא נגיעה עכ"ל

ולפק"ד אנא דאמרי כי אחרי נשיקת הרצפה ובגלגול מחילות לפום חורפיה לא דקדק יפה לא בדברי הרא"ש ולא בדברי הב"ח ז"ל כי הנה מ"ש הרז"ל כי תכלית דברי הב"ח הוא דמ"ש הרא"ש דנט"י דשחרית הוא משום דא"א בלא נטילה לא קאי אברכת ענט"י אלא על הנטילה עצמה וכיון שכן דן את הדין דאף מי שהוא נעור כל הליל' יכול לברך ענט"י דתקנת חכמים היא וכו' ולא תלי' הברכה הם נגע במקום מטונף או לא זהו כונתו מבוארת נ"ל דאין כונתו מבוארת כן דהן אמת דקאמר דכונת הרא"ש דנט"י שחרית הוא משום דא"א בלא נגיעה אבל לא קאמ' דלא תליא הברכה באם נגע במקום מטונף או לא אלא דקאמ' דגם הנטילה עצמה נתקנה משום דא"א בלא נגיעה הוא דקאמר הרא"ש ולא מכח זה דן את הדין דאף מי שהיה נעור כל הלילה דיכול לברך דודאי ק' כמו שהק' הרז"ל ואני תמיה דאיך פשט ספיקו וכו' הא עיקר דינו של הרא"ש וטעמו הוא משום דא"א בלא נגיעה וכו' אלא כונת הב"ח לפשוע ספיקו של הב"י ז"ל במה שדקדק תחי' בדברי הרא"ש ממ"ש בתחי' דבריו כללא דמילתא אין לברך ענט"י אלא במקום שמצינו שתיקנוה חכמים וכו' וגם תקנוה בבקר כשקם ממטתו וידיו מטונפות שממשמשות במקום הטינופות ויש לו להתפלל צריך ליטול כדכתיב ארחץ בנקיון כפי וגו' ותקנו ברכה דנמצא לפי דברים אלו דעיקר ברכת נט"י שחרית אינו אלא בבא להתפלל וכ' דבכל היום כשעושה צרכיו וכו' אם רוצה ללמוד אינו צריך לברך ענט"י א"כ איך כ' אח"ך והמשכים ללמוד יברך על נט"י וסתר לתחי' דבריו דמשמע דאינו אלא לתפי' וע"ז בא לכלל ישוב דע"כ צריך לפרש במ"ש דנט"י דשחרית אינה אלא מפני שא"א שלא נגע במקום מטונף אינו אלא לומר דתקנת חכמים שתקנו נט"י בשחרית אינה אלא מפני שא"א שלא יגע בבשר המטונף בלילה ומש"ה תקנו לברך ענט"י קודם שיתפלל וזה מבו' מעצמו בדברי הרא"ש שכ' וגם תקנוה בבקר כשקם ממטתו וידיו מטונפות שממשמשות במקום הטינופות ויש לו להתפלל צריך ליטול כדכתיב ארחץ בנקיון כפי ותקנו ברכה דנמצא דעיקר מה שתקנו ברכת ענט"י בבא להתפלל בשחר היינו משום דתקנו דצריך ליטול בבא להתפלל משום דכתיב ארחץ בנקיון כפי תקנו ג"כ דצריך לברך ענט"י וכן מבואר מתוך דברי הרא"ש בפסקיו סו"פ הרואה יעו"ש וסיים (אבל כל היום