כפי אהרן - טור ש

דרי"ו ה"ק אע"ג דימין חשיבא לענין בוהן יד וכו' יכול לנעול של שמאל תחי' כיון דשמאל חשיבא לגבי א וברייתא קמ"ל דאע"ג דשמאל חשיבה לתפלין יכול לנעול של ימין תחי' וכו' עכ"ל וי"ל דהרי התוס' ז"ל דחו פי' זה מכח מאי דקפיד רי"ו על רב שמן וכ' משם ר"י דעבד הכי עבד מי שרוצה לחבב של שמאל משום מצות תפלין הרשות בידו וכו' ורי"ו היה דרכו לחבב יותר כל שעה של שמאל ור' שמן לא היה יודע א"כ ל"ל להרב"י ז"ל לאתויי פי"ז על דברי הטור דפסק דיצא אדם ידי שתיהן וינעול של ימין תחילה ויקשור של שמאל תחי' דהרי לפי' קמא דהתוס' אין אנו צריכין לבקש אופן לצאת ידי שניהם דהרי רי"ו וברייתא אעיקרא ל"פ ולא הקפידו כלל בדבר אלא אדרבא הם הניחו לנו הבחירה בידינו באומרם שאין קפידא בדבר ומהתימה על התוס' ז"ל איך לא סתרו פי"ז גם ממאי דקאמר רנב"י ירא שמים יצא ידי שתיהם דמשמע בהדיא דרב יוסף ס"ל דפליגי רי"ו וברייתא ומשו"ה קאמר רנב"י דירא שמים יצא ידי שניהם והן אמת דלפי' ר"י דמשמע דס"ל דפליגו רי"ו וברייתא אלא דקאמר ר' יוסף דעה"ע דמי שרוצה לחבב יותר וכו' ק"ט האי דקאמר ר' אשי חזינא לרב כהנא דלא קפיד הוא דעבד דלא כמאן מ"מ נ"ל בכונת הרב"י ז"ל לומר דאין כונתו להביא דברי התוס' הללו על דברי הטור: סימן ד'

א (ב"ח) וירחץ בנקיון כפיו וכו' אין חיוב נטילה זו אלא לנקות ידיו ואין צריך לדקדק לנטילה זו בדברים הפוסלים לנט"י דסעודה והלכך אפי' נטל במים הפוסלים לנט"י דסעודה חייב לברך ענט"י אם לא דמקנח בצרור ובעפר דמברך על נקיות ידים והכי משמע להדיא מדברי הרא"ש בס"פ הרואה ובשאר פוסקים דלעולם מברך ענט"י אם לא דמקנח בעפר וכו' ודלא כמ"ש הרא"ה הביאו ב"י דבשחרית נמי אם רחץ במים דפסולין לנט"י דסעודה אינו מברך ענט"י דליתא עכ"ל. ולפקע"ד שותיה דמר לא ידענא במ"ש והכי משמע להדיא מדברי הרא"ש בסוף פ' הרואה ובשאר פוסקים דהרי כ' הרא"ש בברכות עד"ן ע"ב אהא דתנו רבנן יין שלא נתן לתוכה מים מברכין עליו בפה"ע ונוטלין הימנו לידים וז"ל וטפי נר' כפי' הראב"ד ז"ל שפי' האי נוטלין הימנו לידים דקאמרי' הכא לאו נטילת ידים המכשירים לאכילה קאמר דאין נט"י משום משקה אלא במים וכו' אלא נטילה לנקיות בעלמא קאמר וכו' ע"כ והכא בס"פ הרואה קאמר דלנקיות מברך על נקיות ידים משמע בהדיא דאף בדברים הפוסלין לנט"י מברך על נקיות ידים ולא על נטילת ידים וכס' הרא"ה ז"ל ולו' דמ"ש הרא"ש הכא בס"פ הרואה דמברך על נקיות ידים הי"ד היכא דמקנח בצרור ועפר דנקט להדיא ונר' שאם אין לו מים ומנקה את ידיו בצרור ועפר שמברך על נקיות אבל בשאר דברים לא. הא ודאי בורכא היא דהא להדיא קאמ' בסיום לשונו דחייב אדם לנקות ידיו בשעת תפלה כדאמר לעיל ד' ט"ו והתם קאמרינן בהדיא בנקיון כתיב בכל מידי דמנקי וא"כ לפי מה שנר' לו להרא"ש פי' הראב"ד ז"ל דהאי דקאמרי' דנוטלין לידים היינו לנקות דמשמע דשפיר מידי דמנקה הוא והכא קאמר דמידי דנקיון מברך על נקיות ידים וכן משמע להדיא מדברי הטור ז"ל שכ' בסוף סי' זה ואם אין לו מים יקנח ידיו בצרור או בכל מידי דמנקי ויברך על נקיות ידים ע"כ ומדנקט או בכל מידי דמנקי ויברך על נקיות ידים משמע דאפי' במים הפסולין לנט"י יברך עליהם על נקיות ידים ואפי' כגון יין ושאר דברים הפסולים לנט"י והיינו כדעת הרא"ה ז"ל ולומר דכונת הטור ז"ל במאי דקאמר או בכל מידי דמנקי היינו כגון עפר או קיסם והיינו דבר הדומה לצרור אבל לעולם מידי דהוי מים הגם דיהיו פסולין לנט"י יברך ענט"י הא ודאי בורכא היא דלא הו"ל להטור ז"ל לו' אלא וכן כל כיוצא בזה וזה ברור וכן משמע מלשון הב"י ז"ל שכ' וירחץ בנקיון כפיו ואע"ג דרחיצ' בכל מידי דמנקי וכו' אין כונתו פה שירחץ בכל מידי דמנקי דא"כ לא שייך למימר ויברך ענט"י שהרי אינו מברך כן אלא כשרוחץ ידיו במים וכו' ע"כ משמע דדוקא במים הוא דמברך ענט"י אבל שאר דברים שאינם מים אלא מי פירות אינו מברך ענ"י אלא על נקיות ידים וכ"כ הלבוש להדיא בסי' זה דדברים הפסולים לנט"י לאכילה מברך עליהם שחרית על נקיות ידים יעו"ש ועיין להרב אליה רבא בסי' זה שדקדק מדברי הרא"ש ז"ל כמ"ש בעניותין ושוב דחה אותו מכח מ"ש הרא"ש הכא דבצרור ועפר מברך על נקיות ידים משמע קצת דוקא צרור ועפר אבל כל מידי דמנקי והוא בכלל יין ושכר ומי פירות וכיוצא מברך ענט"י עד שמכח זה תמה על מה שדקדק מהטור כמ"ש או בכל מידי דמנקי דהיינו דבכל מידי דמנקי כגון יין ושכר ושאר משקין יברך על נקיות ידים וזה מבואר בדבריו והוא תימה בעיני שהרי הרא"ש ז"ל גילה דעתו דדוקא בצרור או בעפר הוא דמברך על נקיות ידים וכו' עד שבסו"ד חזר לכתוב אך מה שהקשתי על הטור עדיין קשה ודוחק לומר דס"ל לרבינו הטור דכל מידי דמנקי היינו דוקא עפר וצרור וזה דוחק וכדכתיבנא לעיל וצ"י עכ"ל ולפק"ד אעיקרא דמילתא עיקר דחייתו דברי הרא"ש מכח מאי דכ' הכא צרור ועפר דיהיה בדוקא ליתא דהרי כל עצמו דכ' הרא"ש דבצרור ועפר דמברך על נקיות ידים היינו משום מאי דאמרי' בדט"ו דחייב אדם לנקות עצמו בשעת תפי' כמ"ש הרא"ש והתם אמרי' בהדיא בכל מידי דמנקי ומביאה הרא"ש ז"ל לשם וכדכתי' א"כ מוכרח דהרא"ש בכל מידי דמנקי קאמר ויין ושכר ושאר משקין הפסולין לנט"י דמ"מ מנקים הם והטור ג"כ בכל מידי דמנקי בכגו"ד קאמר כמ"ש הרז"ל וכדכתי' ולק"מ מהרא"ש דד"ן הנז' והן אמת דלענין ליטול ידיו ביין ושכר ודאי דיהיה אסור משום ביזוי אוכלין כמ"ש מרן ז"ל בסי' ק"ס ס' י"ב ודמשמע דמברך עליהן ענט"י כמ"ש הרז"ל מ"מ בשאר משקין הפסולין לנט"י לאכילה שפיר נוכל לו' דיברך עליהן על נקיות ידים ודו"ק

ב (שם אות ב') וידקדק לערות עליהן וכו' בפ' שמנה שרצי' יד לעין תקצץ וכו' ופי' רש"י בלשון א' יד לעין שחרית קודם שיטול ידיו תקצץ נוח לו שתקצץ שרוח רעה שורה על היד ומסמתו וכן כולם פי' לפי' דביד לחסודה ולאמה ולפי הטבעת הוה הטעם נמי משום דמסמתו וכו' כלומ' דכיון דרו"ר שורה על הנקב דחסודה ודאמה ודפי הטבעת לא תגע שוב בעין ובאזן וכו' קודם נטילה וכפ"י רש"י להדיא לאותו לשון וכו' ע"כ ולפק"ד אין פי' מחוור בעיני דאם איתא דכונת רש"י דט' דיד לאמה ודפי הטבעת ולחסודה דתקצץ היינו משום דרוח רעה שבפי האמה ודבפי הטבעת ודחסודה שורה על היד ותקצץ ולא תגע שוב על העין ועל האוזן נמצא לפי"ז דגם לפי' קמא דרש"י לא נקט הש"ס יד לאמה ולחסודה על קודם נטילת שחרית אלא אפי' בכל היום כולו ומשום דמסמא את העינים נקט לה עם יד לעין וכו' כמ"ש הוא ז"ל א"כ מה חידש לנו רש"י בפי' בתרא ול"נ דיד לאמה לאו לענין שחרית נקט לה וכן