כפי אהרן - טור רצח

ד (ב"י) ומ"ש והתחיל בעז כנמר וכו' ועוד שלא היה ראוי להתחיל במדת עז אעפ"י שהיא בעבודת הבורא ית' ע"כ ולפק"ד קל"ט דהא ה"ה דלא הי"ל ליב"ת להתחיל ג"כ במדת קל כנשר כיון שמידה זו ג"כ היא מביאה לערוה כמ"ש הוא ז"ל בתחי' דבריו א"כ מעתה ממ"נ אי איירי יב"ת שבא להזהיר על מניעת העבירות והיה מתחיל ברץ כצבי א"כ לא היה צריך תו לו' קל כנשר אח"ך דכיון שהגיע למידת הריצה ודאי שהיה קל לקום ואם מיירי בהזהרתו על עשית המצות ויהיה קל כנשר ענינו על עצימת העינים שלא לראות ברע א"כ אם לא יזהיר עליה תחי' לא יבא לרוץ לעשות המצוה כי יטה לבו אחר עיניו ולא ירוץ אלא לעשות הרע ואם באמת שרץ לטובה כי לא נתפעל מראית העינים לא יצטרך תו לומר עז וגבור ואין לו' דס"ל להב"י ז"ל דמ"מ היה יכול להתחיל במידת קל, כנשר ולומר כי אינו דומה למידת עז דמידת הקלות היינו שירגיל לערוה ואולי לא ירגיל דהא גם במידת העזות דנקט יב"ת היא ג"כ כשיעור זה כמו שפי' הב"י לקמן בד"ה ומ"ש ע"כ הזהיר וכו' מפני שמידת העזות מגונה וכו' ואין ראוי להשתמש ממנה כלל אפי' בעבודת הבורא ית' וכו' כי יקנה קנין בנפשו להיות עז אפי' בדברים שאינו בעבודת הש"י ע"כ דנמצא דמידת עז כנמר וקל כנשר לפי דבריו חד שיעורא נינהו ומהתימה על הר' נוה שלום ז"ל לשם שלא נר' לו בישוב דברי הטור אלא טעם זה דהב"י ז"ל ואחר המחי"ר לא דק כי גם טעם זה אינו מעלה ארוכה כמ"ש וע"כ נ"ל נכון כט' הב"ח ודו"ק

ה (שם) ומפני שעדיין יקשה שאין ראי' מריב"ז שלענין מורא מלעשות העבירה אפשר שירא האדם מב"ו וכו' אמנם אין לך אדם שיניח מלעשו' מצות הש"י מפני בושת ב"ו לשיצטרך יב"ת להזהיר עליו לכך הביא ראיה מדוד. והרב בני חיי משם המוהר"א זרחי' גוטא ז"ל והב"ח ז"ל בסי' א' ס"ב היק' עליו דא"כ לא הי"ל להטור ז"ל להביא הא דריב"ז כל עיקר כיון שהכל נופל בראית דוד הע"ה יעו"ש ולפק"ד נ"ל לו' דתרוייהו אצטריכו דאי מההיא דריב"ז אין ראיה לשיצטרך יב"ת להזהיר שלא יתבייש מלעשות המצוה דנימא דעל היראה הוא דקאמר ריב"ז אבל לא על הבושה דאין אדם בוש מלעשות המצוה להכי הוצרך להביא ראיה מדוד דמצינו ששיבח עצמו שלא היה בוש מהמלעיגי' מוכרח דאיכא בושה ואהכי הזהיר יב"ת ע"ז וכמ"ש הב"י ז"ל ואי מההיא דדוד לחודה אין ראיה לשיבא יב"ת להזהירנו שנהיה עז בעשית המצות כנגד המלעיגים דאי"ל דשאני דוד דכיון דמצינו שנשתבח ג"כ במידת החסידו' כדאמרי' בפ"ק דברכות די"ב ע"א לא חסיד אני וכו' יעו"ש דכיון דהגיע בגדר זו אהכי נשתבח גם בזו דהא לא מיחזי כיוהר' אשר לא כן בשאר כל האדם דלא בא בגדר החסידות אם כה יעשה שיהיה עז כנמר מיחזי כיוהרא א"כ לא יזהיר יב"ת ע"ז שלא יבוש מהמלעיגים דהא יותר טוב הוא שיעצנו בהצנע לכת עם אלדי"ך א"כ מוכרח שלא יהיה כונת יב"ת בדרך זה דעשית המצות אלא במניעת העבירות ע"כ הביא הא דריב"ז לומר דכיון שמצינו לריב"ז שהזהיר לתלמידיו על ענין היראה שירא מב"ו ואיכ"ל דכן הוא לענין הבושה מכיון שלמדנו מדוד הע"ה דאיכא בושה ומצינו שהזהיר לתלמידיו אף כי היו גדולים וחשובים אפי"ה הזהיר אותם על היראה בערך בינוניים א"כ כשאמרי' דכן הוא על הבוש' היינו כי גם בערך בינוניים איכא למימר דכן הוא על הבושה דאיכא בושה במה שצריך ליזהר עליו ועל כן הזהיר יב"ת על כל האדם במידת עז כנמר שלא ישוב מפני כל ולא מיחזי כיוהרא וק"ל

ו (שם) וא"ת אפי' כשהיה בורח בין האומות היה מכובד ביניהם ולא היו מלעיגים עליו לכך כ' אף כי היה נרדף כלו' אעפ"י שהיה מכובד ביניהם מ"מ להיותו נרדף היה מקום להלעיג עליו כשרואים אותו מחזיק בתורתו באומרם אליו יום יום הלא יראתך כסלתך וכו' ע"כ נ"ל בזה כונתו ז"ל דהוק' לו דל"ל להטור ז"ל לו' אף כי היה נרדף ובורח לבין האומות כי לא היל"ל אלא אף כי היה בין האומות וכו' אלא דאם היה אומר כן עדיין הייתי אומר דגם מדוד אין שום ראיה לשיצטרך ריב"ז להזהיר דמנ"ל להטור דמשום היותו לבין האומות היו מלעיגי' עליו דאהכי היה מחזיק בתורתו עדיין נימא דמכובד היה ביניהם ולא היו מלעיגים עליו ואהכי היה מחזיק בתורתו ואיכ"ל כמו ששלל הב"י ז"ל יעו"ש לזה הוסיף הטור מלת נרדף ובורח להורות דהיה מקום להלעיג עליו על כי היה נרדף ובורח והיה מחזיק בתורתו באומרם אליו יום יום הלא יראתך כסלתך. ועיין להב"ח שהיק' על הב"י ז"ל שלא הי"ל להטור אלא לומר כי היה נרדף יעו"ש ולפי מה שכתבנו לק"מ ודו"ק

ז (שם) ומ"ש וכן דוד הע"ה היה מתפלל על שלשתן אלא ששינה הסדר כלומר שינה מסדר שאמרו חכמים העין רואה והלב חומד וכלי המעש' גומרים והוא התחיל בכלי המעשה שהם הרגלים ואח"ך הלב ואח"ך העינים והט' כי חכמים התחילו מן הקודם אל המאוחר ודוד המלך התחיל להתפלל על המאוחר שהם כלי המעשה ואח"ך חזר להתפלל על סביבותיו שהם הלב והעינים ע"כ. ויש לדקדק דכיון שהתפלל דוד על כלי המעשה שהם הרגלים למה הוצרך להתפלל תו על הלב ועל העינים דהא אף אם יראה ברע ויטה לבו לא יגמרו כלי המעשה לפי שהתפלל עליהם שיעשו הטוב והישר ולמה לו להתפלל על הלב והעינים אם לא נאמר שדוד התפלל עליהם ע"ד לא זו אף זו כלו' לא זו שלא יעשו הכלים את הרע בעיניך ויעשו המצות אלא אף זו שלא יטה הלב ולא יראו העינים וע"ז לא נקט כסדר יב"ת משום דאם היה מתפלל תחי' על העינים לא יצטרך תו להתפלל על הלב ועל הרגלים כמ"ש כ"ז הב"י בתי' השני ומן התימה עליו כי לא הי"ל לעשותו אלא תי' א' ולא שני תירוצי' כיון דבהכרח שניהם יתפרשו כא' ודו"ק

ח (שם) שם בתי' השני ודוד הע"ה שהיה מתפלל לפני הקב"ה אילו היה מתפלל תחי' העבר עיני מראות שוא שוב לא היה צריך להתפלל על הלב ואילו היה מתפלל על הלב לא היה צריך להתפלל שוב על הרגלים שאם הלב נוטה לטוב שוב לא יחטאו כלי המעשה וכו' ע"כ ק"ק דהרי הוא ז"ל פי' לעיל מזה על דברי הטור בכונת יב"ת וז"ל ומ"ש ואמר גבור כארי כנגד הלב ואמר רץ כצבי כנגד הרגלים וכו' ומה שהקדים יב"ת רץ כצבי לגבור כארי אפש' שטעמו לו' הוי קל לעצום עיניך מראות ברע כדי שתוכל להיות רץ כצבי לעבודתו וכו' ועי"ל שלפי שקל כנשר הרצון בו קלות לעצום עיניו מראות ברע ורץ כצבי הוא לרוץ לעבודתו ית' סמכן זה לזה כי גם את זה לעומת זה עשה וכו' זה לעצום עיניו וזה להיות קל ברגליו כאחד הצבאים אשר בשדה לרוץ לעבודת בוראו ע"כ מפורש יוצא מדבריו דאזהרת יב"ת תרתי הויין להיות קל כנשר במניע' העבירו' ולהיות רץ כצבי וכו' בעשית המצות א"כ מעתה גם בתפל' דוד יכולים אנו לומר שאף אם היה מתפלל תחילה העבר