כפי אהרן - טור רצז

חידושים על טור וב"י א"ח מבן הרב המחבר זלה"ה. סימן א'

א (ב"י) יהודה בן תימא אומר וכו' פרט ד' דברים וכו' משום דלכאו' נר' שאלו הדברים ארבע שהם ב' דקל כנשר היינו רץ כצבי ועז כנמר היינו גבור כארי וא"כ יקשה על יב"ת למה כפל הדברים במלות שונות זה פעמיים וכו' ע"כ ולפק"ד נ"ל דאי מהא לא איריא דהא שפיר קאמר יב"ת שהם ד' דברים ולאו דכפל במלות שונות אלא מדבר בד"מ על אדם אחד שתפסו מטרוניתא אחת והכניסתו לביתה בדברים ומדברים הדברים עד שתבעה אותו בפה מלא ובגו"ד העצה היעוצה היא בד' דרכים הללו שמנה יב"ת כי בתחי' והוא היסוד הגדול שצריך שיעיז מצחו כנגדה ואל יאמר איך אשוב פני מטרוניתא כזאת ריקן ואעיז פני כנגדה למאן בשאלתה אלא אף הוא ישיב אמריו בפה מלא לא אוכל כבדך אלא דעכ"ז אף היא תחזור לפייס בדברים כי ע"כ התיקון לזה הוא שיהא הוא קל כנשר לקום לברוח מפניה אלא שאם כה עשה ויעזוב בגדו אצלה וינוס ויצא החוצה היא גם היא תצא אחריו לזה צריך שיהא רץ כצבי לינצל מפח יוקשה אלא שאם גם היא רצתה עד כי לא יוכל מלט נפשו אז צריך שיהא גבור כארי ויתחזק לבו כדי שלא יתפתה עד שיהפך הוא את לבה וינצל ממנה וכיוצא באלו הדברים תמצא בעצות היצה"ר שהם נגררים זה אחר זה כמו שסידר יב"ת ולעולם שהם ארבע ולא ד' שהם ב' וק"ל

ב (שם) ומ"ש בעבודת הבורא משום דקצת דברי' אלו נר' שהם היפך עבודתו ית' שהעזות נא' עליו עז פנים לגיהנם ועל הקלות ראש אמרו שמרגיל לערוה והמרוצה והגבורה נר' שהם טובים לעניני העוה"ז ואין לעבודתו ית' עסק בהם ולכך אמר שהם לעבודתו ית'. ולפק"ד לא ידעתי מאי קאמר דאיך ניסק אדעתין בדבר כזה אחר שיב"ת קאמר בהדיא לעשות רצון אביך שבשמים א"כ מוכרח שיהיו כולם בענין לעשות רצון אבינו שבשמים ועם שיהיו בדרך עזות וקלות ושיהיה המרוצה והגבו' בדרך זו ומה בא הטור ז"ל לאשמועי' שהד' אלו דיב"ת הם לעבודתו ית' ע"כ אני או' שכונת הטור ז"ל במתני' דיב"ת כמ"ש בעניותין באות א' והיינו דקאי על מניעת העבירות אלא דלזה הוק' לו דאם יב"ת קאי על מניעת העבירות לא הי"ל להזהיר אלא על גבור כארי כי כשיהיה לבו כארי לעשו' רצון אביו שבשמים ממילא יהא עז כנמר ואם יצטרך יהיה קל כנשר ורץ כצבי אל"ו מדפרט ד' דברים הללו ודאי דקאי יב"ת בעבודת הבורא ית' כלו' בעשית המצות שלזה צריכים אלו הד' דברים כדמפרש ואזיל וק"ל

ג (שם) ומ"ש והתחיל בעז כנמר לפי שהוא כלל גדול בעבודתו ית' משו' דק' דלפי מה שמפ' קל כנשר ורץ כצבי וגבו' כארי על האברי' אלו הי"ל להקדי' ואח"ך היל"ל עז כנמר שאינו רומז לאבר מיוחד ע"כ והיק' הרב נוה שלום בחי' על הטור א"ח סי' א' אות א' וז"ל ול"נ דאי מהא לא איריא דמפני מה שהוא אינו על אבר מיוחד ליתיה בקדימה אלא באיחור ע"כ ולפק"ד לק"מ ושפיר קאמ' מרן והוא דאם באמת לא היה האי עז כנמר כלל גדול בעבודת הבורא ית' על כולם אלא היה אזהרה כאחד מהם אדרבא הי"ל להקדים יב"ת ולהתחיל באלו השלשה שהם רומזים על האברים שהם כלי המעשה ואח"ך לומר הוי עז כנמר שאינו רומז לאבר מיוחד כי הגם שכינו העזו' בפנים כאומרם עז פנים לגיהנם מ"מ אינו אלא בעבור כי מדת העזות נכרת בפני האדם והיא באמת אינה אלא מטבע ושכל האדם אשר לא כן עתה שהתחיל בעזות הא בכלל מאתים מנה כי כיון שהזהיר שיהיה עז כנמר בעשית המצות ויגבר שכלו לכך תו לא יצטרך להזהיר על השלשה הנותרים כי ודאי יעשו כלי המעשה מה שיגבר שכלו כי ע"כ לא היה לו להתחיל אלא בכלי המעשה ואח"ך על כלל הגוף ע"ד תנה בנך לבך לי ועיניך וכו' כי כן הוא הדרך אי לאו שהוא כלל גדול וק"ל. והנה הרב ב"ח ז"ל פי' כונת הטור בדרך אחר וז"ל אבל כיון שבא לפרט פרטי העבודה ומשמעות עז כנמר הוא לומר שיהא עז בשעה שהוא עושה עבודתו שלא יפסוק ממנה בשום פנים לפי"ז ק' דמאחר דקל כנשר ורץ כצבי משמעותן הוא שיהא קל ורץ לעבודתו ית' אם כן הו"ל להקדימן דהלא מוקדם הוא קל ורץ ואח"ך עוסק בעבודה ואמר לפי שהוא כלל גדול וכו' כלו' ענינו אינו כ"א אזהרה על שיעיז פניו כנגד המלעיגים וכו' והוא כלל גדול שצריך להזהיר עליו בתחי' ע"כ והרב נוה שלום לשם היק' עליו וז"ל וגם עליו יש להרגיש דאי מהא לא תמנע מזה הקדימה משום דאם אינו מסכים בלבו שיהא עז פני' בעבוד' ולא ישוב מפני כל לא יהיה רץ וקל לעבודה משום דחושש דשמא מתלוצץ איזה אדם על העבודה ותמנע היתה לעבודתו ונמצא רץ בחינם משו"ה הקדים בעז כנמר ע"כ. ולפק"ד גם בזה לא צדק הרב ז"ל דאם כנים אנחנו בזה דנקט תחי' עז כנמר שיהא עז בשעה שעושה המעשה והיינו שיניח בדעתו כן בכדי שיהא קל ורץ ולא יהא רץ בחינם א"ם הדרא קו' לדוכתא דלא הי"ל תו למימר קל ורץ וגבור כי ממילא כיון שהניח בדעתו להיות עז בעבודתו ית' יהיה קל ורץ וגבור ול"ל להזהיר ועוד נ"ל שהכריחו להב"ח לפר' כן משום דהטור כ' וכן דוד המלך ע"ה היה מתפלל על שלשתן אלא ששינה הסדר שהתפלל תחי' על קיום המצות וכ' הר' ב"ח בס"ק ג' ויהודה בן תימא שבא להזהיר את האדם הזהירו תחי' על העון ע"ד סור מרע ועשה טוב והשתא ק"ל דמי הכריחו להטור לפרש דברי יב"ת דהאי עז כנמר היינו שהוא כלל גדול נימא דהיינו כפשטיה שבא להזהיר תחי' שיסכים בלבו שיהא עז בעבודה ולא ישוב מפני כל כדי שיהא רץ וקל וא"כ נמצא כי יב"ת נקט תחי' כדוד הע"ה שהזהיר על עשית המצות וע"כ כ' הב"ח ז"ל כי גם לפי פשטו מוכרח שיהא שיב"ת שינה הסדר מדוד משום דק' דל"ל ליב"ת להזהיר תחי' על עסק העבודה הלא בתחילה היל"ל קל ורץ ואח"ך עוסק בעבודה דמילתא דפשי' הוא שלא יקדים עז כנמר בכדי שיסכים בדעתו להיות עז בעבוד' בכדי שלא יהא קל ורץ בחינם דא"כ לא יצטרך תו לקל ורץ וגבור כי ממילא יבואו אלא מוכרח שיהא האי עז כנמר כלל גדול שצריך להזהיר עליו בתחי' ולא מיירי בענין עשית העבוד' והמצוה ודו"ק: