כפי אהרן ש"ס רפז

שכדברי כ' הרמב"ן בלקוטיו די"ט ע"ג עלץ לבי כי תלי"ת זכיתי לדעת עליון והר' חו"ח אשתמיט מיניה

דף ז' ע"א ת"ר בא' בניסן ר"ה לחדשים ר"א ן' יעקב אומר מהכא וכו' וכולהו מ"ט לא אמרי מהכא דילמא מאי ראשון ראשון למילתיה היק' מהרש"א וכו' ולק"מ דמאחר דמקרא דבחודש הראשון וכו' תו אמאי אצטריך וכו'. נ"ב המעיין בסוגיא יראה דמ"ש דילמ' ראשון למילתיה היינו אי לא כתיב קרא דבחדש הג' דהפיל פור אך בתר דכתיב הני קראי הא ודאי דקרא דבחו' הראשון היינו לחדשים וכ"כ הני קראי וא"כ עוד היום ק' למה לי חודש סיון וי"ב הוא אדר אל"ו דאורחי' דקרא הכי הוי ודו"ק: מס' סוכה

דף ל"ג ע"א אמר אביי האי אסא מצראה כשר ראיתי בס' מחנה לוי שהיק' וכו' ל"ל לאוקומי באסא מצראה לוקמי באסא בת ה' עלין וכו' ל"ק מידי דלא מצינו דוגמתה בעולם אסא בת ה' עלין וכו'. נ"ב הוא רוצה להכחיש דבר הנראה לעין כל דהרי עינינו רואו' כמה וכמה פעמים אסא בת חמש עלין: מס' מועד קטן

דף ט' ע"א ומקדש ראשון מ"ל דדחי גמר יום יום מהתם וכו' וקל"ט דמאי בעי הש"ס מאחר דמעיקרא כבר יליף משכן דדחי שבת מיתורא דקרא דיום וא"כ מקדש אתי בק"ו ממשכן וכו'. נ"ב לק"מ דהוא סבר דמאי דבעי הש"ס ומקדש מנ"ל הכונה מנ"ל למילף דין דדחי וזה אינו דמהיכן יליף מדכתיב יום ז' ימים וז' ימים י"ד יום והלא זה הפסוק כותב התו' אמרו אחר כמה שנים שנעשה חנוכת הבית וא"כ אם כונת הש"ס לומר מנ"ל דמהיכן למדו שלמה ודורו לומר דיוה"כ דחי חנוכת הבית א"כ היכי יליף ג"ש דיום יום והלא בשעה שעשו מעשה לדחות יוה"כ היכן מצאו כתוב יום כדי שיעשו ג"ש ממשכן אלא ברור דכונת הש"ס הוא ומקדש מנלן דכך היה מעשה שדחו יוה"כ ויליף ג"ש דיום יום ללמד שכך היה מעשה וזה ברור והיותר תימה שבסו"ד כ' ואם נאמר דכונ' הש"ס דקאמר מנלן היינו מנ"ל דבאותה שנה דחו יוה"ך וכו' אמר כן באם נאמר וזה דבר פשוט לדרדקי דבי רב. עוד כתב ואם נאמר דהק"ו אית ליה פירכא וכו' גם זה אינו דאי אית ליה פירכא גם בג"ש אם היא מופנה מצד אחד למדין ומשיבין וכו' והכא אינה מופנה מב' צדדין דהא יום דמקדש דרשינן לעיל למילף דאין מערבין שמחה בשמחה וכו' נ"ב הא לעיל דרשי' דאין מערבין שמחה בשמחה מדכתיב שבעת ימים וז' ימים דהיה די שיאמר י"ד יום ומדכתיב ז' ימים וז' ימים דרשי' דאין מערבין כאשר יראה הרואה וא"כ הג"ש היא מופנה מב' צדדין. עוד כ' ואם נאמר דהגם דילפי' לעיל מכדי כתיב י"ד יום וכו' אפי"ה חשיב מופנה וכו' עדיין ק' ל"ל מג"ש ת"ל מדמייתר האי יום דמקדש נימא מה יום כולו רצוף כדיליף גבי משכן למה צריך ג"ש להכי. נ"ב לעד"ן דלק"מ דהרואה יראה שדברי הש"ס דגבי משכן אמרו מה יום רצוף וכו' ופריך אימא ימים הראוים אלא מדכתיב עשתי עשר יום ופריך ה"נ אימא ימים הראוים אלא מדמייתר קרא וה"נ כי בעי בש"ס ומקדש מנ"ל דדחי פריך אילימא מדכתיב י"ד יום אימא ימים הראוים אלא מג"ש באופן דדברים אלו נפלאו ממני. גם מ"ש ואם נאמר דכונ' הש"ס היינו מנ"ל דדחו באותה שנה יוה"ך עדיין ק' כאמור וצ"ע נ"ב לק"מ כמ"ש. גם מ"ש ול"ל דמילתא דאתיא בק"ו וכו' טרח וכ' לה ג"ש דמאי חזית וכו' צ"ע דעיקר קושיתו היא על המקשן ג"כ דמאי בעי מנ"ל וא"כ איך אפ"ל דבעי כדי לומר מילתא דאתיא בק"ו טרח וכ' לה ג"ש ודו"ק: מס' מגילה

דף ד' ע"א ואמריב"ל פורים שחל להיות בשבת פי' הרי"ף יום ט"ו שחל להיות לבני הכרכים וכו' וכ' הר"ן וכו' ואני תמיה ממ"ש לקמן ד"ה אמר רב בזמנה וכו'. נ"ב אין כונת הרי"ף לומר פי' על מימר' של רב דאה"ן דרב איירי בי"ד אבל כיון שהוא פוסק ומביא הדין מוכרח לפרש דלדידן לא שייך דין זה אלא בט"ו והכי דייקי דברי הר"ן ופשוט

שם תוס' ד"ה נשים וי"ל דס"ד דלא יועיל קריאתן וכו' דהכל חייבין בשמיעה וכו' וכתב הרב פר"ח וכו' דהרגישו דהא דאינן מוציאות אפי' מינם ולזה תי' אי אפשר דא"כ הו"ל נשים ועבדים וקטנים וכו' ולפקענ"ד וכו' א"כ עדיין ק' ליתני נשים חייבות בשמיעת המגילה ומדלא תני עבדים בהדייהו אני אומר דמוציאות מינם וכו'. נ"ב ל"ק מידי דאי הוה תני נשים חייבות בשמיעה הו"א דעבדים פטורים אפי' משמיעה ושאני נשים שהיו באותו הנס אבל השתא דנקט דנשים חייבות במקרא מגילה דוק מינה מדלא תני חייבות בשמיעה משמע דמוציאות נשים חות דרגא לעבדים שהם חייבים בשמיעה דוקא

דף י"ד ע"ב מורד במלכות הוה כ' בתוספי הרא"ש דמגילה שכ' וכו' פי' כ"ג ע"כ ולא ידעתי כונתו ובלי ס' דט"ס נפל אבל לא ידעתי כיצד וצריך אומן לתקנו נ"ב צ"ל פרק כהן גדול והוא מה שציינו התוס' בסו' ד"ה מורד במלכות וכו' יע"ש

דף י"ח ע"ב היה כותבה אם כיוין לבו יצא אמרינן בירוש' הדא אמרה פורים מותר בעשית מלאכה והנה הכלבו בסי' מ"ז כ' והירושלמי מוכיח וכו' ואפשר שזה בשעת הדחק שאין לו מגילה אחרת וא"ת הרי יש לו זה שמעתיק ממנה י"ל שהיא שאולה ממי שהוא רוצה להשיבה לו ואינו מניחו לקרות וכו' ודבריו תמוהים דבגמרא מוקי לה דמנחא מגי' קמיה וכו'. נ"ב כונת הכלבו ברורה שזה כותב המגילה כדי שיצאו אחרים י"ח שאין להם מגילה אבל הוא אה"ן שיוצא י"ח בזאת המגילה השאולה דמנחא קמיה והכי דייקי דברי הכלבו שהביא הרב קה"ע שהיא שאולה ממי שרוצה להחזירה לו ואינו מניח לזכות להם. גם מה שהיק' על הרב שמחת יו"ט ז"ל במה שרצה להוכיח מהך לישנא דירושלמי דמצוה הבאה בעבירה חשיב אף כשאין גוף הדבר עבירה דלא כהריטב"א כ' עליו ולפענ"ד וכו' והלא אפי' אם הוא בדיעבד אי אסור בעשית מלאכה אפילו כיוין לבו לא יצא דכל מילתא דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני וכו'. נ"ב ודבריו צ"ע דלא איתמר הך כללא אלא אותו הדבר שעושה אמר רחמנא לא תעביד ועביד לא אהנו מעשיו כגון מקדיש תמימים ואוהס שגירש ותורם מן הרעה על היפה וכיוצא כמ"ש בתמורה ואז אמרי' דלא אהנו מעשיו לא כן בעשה מלאכה בפורים שכבר עשה המלאכה והיא לפנינו כיצד נאמר ל"מ וגם נאמר דלא יצא י"ח והיציאה י"ח הוא ענין אחר ולא אמר רחמנ' ל"ת באופן דלא נגע ולא פגע כלל.