כפי אהרן ש"ס רפו

למודים חא"ח דף ל' ע"ג והרב אמר ידיד וישבו ע"ש

דף נ"א ע"א איספרגוס ק' ללב וכו' והתני' ק' וכו' ל"ק הא במיושן ופרש"י מיושן מג' שנים כמ"ש כבתרא ישן משל אשתקד מיושן של ג' שנים ויל"ד דכפי דברי רש"י מוכח דישן משל אשתקד ק' ול"ל להש"ס למימר הכי נימא כאן בחדש כאן בישן וכו'. נ"ב לק"מ דחדש ק' ומיושן יפה וישן לא ק' ולא יפה והכי מוכח שם בנדרי' שאמרו ועוד שהוא יפה ע"ש ומדב' רש"י לא מוכח מידי וברור

שם שמאל מהו שתסייע לימין וכו' ואני עני חיפשתי ומצאתי דשל כת הקודמים היא והוא שראיתי להב"י בסי' קפ"ג שהביא משם שבלי הלק"ט וכו' ולענ"ד לפי מ"ש בכונת הש"ל לק"מ וכו'. נ"ב זו תימה דמה שכתב בכונת הש"ל כתבו הב"י שם כמ"ש הרואה ואין ספק דלא ראה דברי הב"י אלא ראה קצת דבריו מן המג"א. גם מ"ש עוד וראיתי להמג"א שהביא ראיה להש"ל מסו' דשבת דצ"ג ואני תמיה דמה בא לחדש וכו'. נ"ב נלע"ד דבא לחדש דהש"ל הביא ראיה מסו' דביצה דכיחול העין ויד הדוחה נטויה לומר דאינה ראיה כו"ך דלא הוי סיוע כו"ך ולכן הביא סו' דשבת דהוא דומה ממש למ"ש הש"ל: מס' שבת

דף ב' ע"א תוס' ד"ה פשט בהזורק לקמן רש"ל מחק ורש"א כ' ולא ידעתי למה ולי נר' דהאמת אתו דצריך למוחקו דהרי ידעינן ודאי דפ' הזורק הוא לקמן וכו'. נ"ב א"א לומר כן בכונת רש"ל דבכמה וכמה מקומו' אין מספר כותבין התוס' לקמן בפ' פלוני ומכללם ד"ג ע"א ד"ה ומפיס וד' ח' ע"א ד"ה אמר וד' מ"ג ע"א ד"ה דאייתור ואמאי לא מחק רש"ל מלת לקמן ודבר זה לא ניתן ליאמר וכונת רש"ל ורש"א פשוטה למבין

דף ג' ע"א תוס' ד"ה בבא דרישא וראיתי להפר"ח וכו' וק' וכו'. נ"ב כבר קדמו הרב לימודי ה' ד' ל"ב ע"ב

שם תוס' ד"ה עקירת גופו וא"ת אמאי לא פשיט ממתני' דקתני לא יצא החייט וי"ל דאפי"ה אסרו רבנן ע"כ וק' דהרי התוס' שם די"א ד"ה שמא וכו' דהוי גזי' לגזי' וכו'. נ"ב לק"מ דאעיקרא התוס' לא מקשו מידי לדעת לבא שהרי אוקמוה בסוגיא שם דנקטה לה למחט בידיה לרבא וא"כ מאי פשיט כיון דנקיט לה בידיה אימא דעביד נמי עקירה והנחה אבל לאביי דמתני' בתחובה לו בבגדו איירי א"כ מק' דתיפשוט דעקירת גופו הוי כעקירת חפץ ומתרץ שפיר לדעת אביי ודוק היטב

דף י"א ע"א תוס' ד"ה לא יעמוד וכו' ולפקענ"ד תמיהתו וכו' והראיה דהתוס' שם בעירו' הביאו בתחי' פרש"י והיק' על הך פי' וכו'. נ"ב ראיה זו איני מכירה דהיא תדע מן הקושיא דעל התוס' מק' הר' מאיר עיני חכמים. גם בעיקר קו' על מהר"ם יש לגמגם

דף כ"ב ע"א איתמר אין מדליקין מנר לנר וכו' והיק' בס' חפץ ה' וכו' ולפענ"ד אפשר לישב עפ"י מ"ש התוס' בד' כ"ד ע"א ד"ה וכו' דחדא מכלל חבירתה איתמר וכו'. נ"ב אינו מתישב בזה כלל ואי אפשר לאומרו דאי אמר הך קמייתא דאין מדליקין וכו' הו"א דוקא התם משום אכחושי לא כן בשאר הנאת שימוש ואי תנא הך דשבת דאסור להשתמש הו"א דוקא איירי בשימוש שאינו לצורך מצוה אבל מנר לנר דהוא לצורך מצוה שרי וא"כ אי אפשר לומר דחדא מנייהו אמר רב ואידך אתיא מכללא ואמטו להכי תי' הרב חפץ ה' מה שתי' דלתירוצו ב' מימרו' רב הן ודו"ק. ול"ד למ"ש התוס' בד' כ"ד דהתם מימרא אחת יוצאה מכלל חבירתה במכ"ש אמטו להכי כ' התוס' דחדא מכלל וכו' וברור

דף ס"ז ע"א רש"י ד"ה יש בו משום רפואה וכו' וק' ממ"ש רש"י בחולין דע"ז ע"ב וכו'. נ"ב זה ד' מאות שנה שהוק' קו' זו להר"ן בחולין והביאה רש"ל שם ביש"ש סי' כ"א עש"ב. (אה"נ ס"ט מדברי הר"ן אלו אינו נראה מדבריו שבא להק' לרש"י היפך דידיה אדידיה אלא בא להק' על רש"י דפ' במה אשה שפי' דדבר שאינו ניכר שיש בו רפואה אעפ"י שיש בו רפואה יש בו משום דה"א. מהא דשן שועל אעפ"י שאין רפואתן ניכרת. והנר' לע"ד לתרץ על קו' הר' ח"ח ז"ל דהא דקאמר בחולין לחש שיש בו משום רפואה היינו אותו הלחש שלוחש על המכה ולכך יש בו משום רפואה אבל הכא איירי דאינו לוחש על המכה וכמו שפירש"י בחולין להדיא)

דף צ"א ע"א בעא מיני' וכו' זרק כזית תרו' והנה ראיתי להרב המגיה של המשל"ם וכו'. נ"ב מה שהיק' כאן על הר' המגיה ועל הרב משל"ם כבר כ' באורך במקום אחר ושלחנו לפני מעלת הר' המובהק כמהר"י פינצי יצ"ו ויש אתנו תשו' אשר שלח אלינו לפי רוב הענוה ופירשנו בעניותין כונת התוס' ומהרש"א דלא כמו שהבין הרב נר"ו

דף ק"ט ע"א תוס' ד"ה הא ר"מ הא ר"י תימא היכי מדמה פלוגתא דלעיל דמיירי ברפואה ודבריה' תמוהי' דהיא היא אתקפת' דר"ן וכו' שו"ר למהרש"א וכו' ולדידי לא זכיתי להבין דבריו ולא. ידעתי מה יתור דברים מצא בדברי התוס' אלו רמז יותר מאתקפתא דר"ן וכו' ולא ראיתי בין התו' לש"ס כי אם שינוי דברים והכל יוצא לסיגנון אחד עכ"ד. נ"ב דברי מהרש"א נכונים דהתוס' מקשים בחוזק והיינו דנקטו בלשונם היכי מצי למימ' דבהכרח לא יתכן לומר כן והיינו כמ"ש רש"א אך הש"ס פריך בלשון אימור בלי חוזק קו' וברור

דף קל"א ע"ב רש"י ד"ה וניכתוב בהדיא במצה וכו' כ' מהרש"א וכו' ודבריו תמוהי' וכו' וכמ"ש בסוכה דנ"ז ע"ש. נ"ב דבריו קצת מגומגמים וכבר קדמו בקו' זו הר' לימודי ה' דכ"ג סו' ע"א ע"ש: מס' ראש השנה

דף ל"ג ע"ב שיעור תרועה כג' יבבות והתניא וכו' אמר אביי בהא ודאי פליגי וקל"ט אמאי קאמר ודאי פליגי נימא דברייתא לפרושי מתניתין אתא ונימא דמתניתין נקט לישנא דקרא וברייתא פי' דהיינו ג' שברים וכו' והצ"ע. נ"ב יש לישב קושיא זו דהנה תרגום תרועה הוא יבבא ובקרא דותיבב גופיה יש לצדד אי גנוחי גנח והיינו שברים או ילולי יליל והוא הנקרא בלשון ב"א יבבא וא"כ המשנה שרוצה להשמיענו מהו תרועה היכי קאמר כג' יבבות אם איתא דנקט כלישנא דקרא מה לימדנו המשנה והלא צריך פי' לפי' מוכרח דבלשון ב"א ליכא לספוקי ביבבא אף דבלשון הפ' נסתפק לנו וא"כ כי אמרו במשנה כג' יבבות היינו ילולי יליל ממש וא"כ כשאמרו בברייתא ג' שברים ודאי פליגי ונכון. שוב אחר זמן כה הראני עמיתי בתו' ידי"ן רב רחומאי דבק מאח כמהר"ר ן' וינישטי יצ"ו