כפי אהרן ש"ס רפד

וכו' משמע דקיל"ן כר"ש וק' והלא באמת לא קיל"ן כר"ש שהרי גיורת של שאר אומות אנו מתירין לבא בקהל וע"ז תי' ע"כ הך דרשא לא קיימא אלא וכו' והענין דהרמב"ם פי"ב מא"ב כ' ישראל שבעל גויה לוקה שנאמר בתך לא תתן לבנו וע"ש היטב בהמגיד ובכ"מ והשתא התוס' ס' דאע"ג דאנן לא קיל"ן כר"ש בגירותן מ"מ בגיותן מיהא שפיר ילפי' לרבות כל המסירים והבא על הגויה לוקה משום לא תתחתן אף בשאר אומות וע"כ פריך תלמודא שפיר דכיון דהכא בגיותן מיירי ולר"ש דס' לרבות כל המסירים בין בגיותן בין בגרותן ואנן בגיותן מיהא ס"ל כותיה ק' שפיר איך אנו אומרים שהיא מי"ח דבר הא דאורייתא היא וזהו שכ' התוס' לא קיימא הך דרשא אלא אבתו לא תקח לבנך דסליק מיניה ר"ל דממאי דבעי תלמודא ולר"ש וכו' משמע דהכי קיל"ן לז"א לא קיל"ן הכי אלא לענין בתך לא תתן דהיינו בגיותן וכמ"ש התוס' בדבור הקודם דאילו בגרותן הא קיל"ן דשרו אבל לר"ש דאוסר ר"ל דאוסר אפי' בגרותן פי' רשב"ם דהיא ס' יחידאה וזרה ולית ככולהו תנאי ואפי' ר"ש בעצמו לא שמענו כן בפי' אלא דמכללא איתמר ממאי דס"ל בעלמא דרשי' ט' דקרא מוכרח לומ' דגם ידרוש כאן ויהיה הדין לאסור אפי' בכל האומות ואפי' בגרותן אבל אנן בחדא מיהא מודינא לר"ש דבגיותן מיהא לרבות כל המסירין והיינו ממש כס' הרמב"ם. זה נראה לי בכונת התוס' והבוחר יבחר: מס' זבחים

דף ב' ע"א במשנה. כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים כ' הר"ם ז"ל בפי' המשנה וז"ל וממ"ש שלא לשמן ראיה שאם שחט סתם כשר ועלו לבעלי' ע"כ ודבריו אלו לכאורה הם תמוהים שהוא היפך מסקנת הש"ס שאמרו כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן וכו' טעמא דשלא לשמן הא סתמא עלו אלמא סתמא כלשמן דמי ורמינהי כל הגט שנכתב שלא לשום אשה פסול וסתמא פסול ומשני זבחים וכו' והדר פריך וזבחים בסתם כשרים מנלן אילימא מדתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן ולא קתני שלא נזבחו לשמן גבי גט נמי הא קתני כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול ולא קתני שלא נכתב לשום גט פסול וכו' אלא מהא דתנן לשם ששה דברים הזבח נזבח וכו' ר"י אומר אף מי שהיה בלבו לשם אחד מכל אלו כשר לפי שהוא תנאי ב"ד ואי ס"ד סתמא פסול קיימי ב"ד ומתנו מילתא דמפסיל ביה וכו' נמצא דהא דזבחים בסתם כשרים לאו מדנקט תנא שלא לשמן אלא מהך מתניתין דלשם ששה דברים ואיך כ' הר"ם דממ"ש שלא לשמן תבין שסתמן כשרים. ונ"ל לישב דעת הר"ם והוא עפ"י מה שראיתי להר"ם עצמו בפי' המשנה פ"ד דזבחים על הך מתני' דלשם ששה דברים וכו' ז"ל והתנא הזה הצריך שיהא כונת בעל הקרבן לאלה הו' דברים מוסף על השוחט ואמר ר"י שהוא תנאי ב"ד שאין הולכים אלא אחר מחשבת העובד בלבד אבל בעל הזבח לא ומה שיש לתמוה על דברי הר"ם אלו עיין חזו"ן מה שישב נמצא דעת הר"ם דפי' דה מתני' דאמר ר"י לאו לענין דסתמא כשר הוא אלא ד בעינן כונת בעל הזבח וא"כ הוא מאי פשיט בגמרא דידן דזבחים בסתם כשרים מהך מתני' וליכא למילף מינ' מידי ע"כ כ' הר"ם דממ"ש שנשחטו שלא לשמן כשרים משם תורה יוצאה דסתמא כשר ולא תיקשי לך דהא גבי גטין נמי תני שנכתב שלא לשם אשה פסול וסתמא נמי פסול הא ל"ק דהרי בגמרא פריך וגבי גט דסתמא פסול מנלן ויליף לה מהך מתני' דגטין ומעתה כיון דאשכחן בפי' שאמרו גבי גט דסתמא פסול תו לא דייקי' לישנא לומר מדנקט שנכתב שלא לשם אשה פסול ולא נקט שלא נכתב שלא לשם אשה פסול ש"מ סתמא כשר דהא בפי' איתמר דסתמא פסול אך במתני' דזבחים דלא אתפרש הדין אי סתמא פסול או כשר שפיר דייקי' לישנא דמתני' דקתני שנזבחו שלא לשמן ולא קתני שלא נזבחו לשמן ומינה שמעי' דסתמא כשר דמהך מתני' דלשם ששה דברים לדעת הר"ם ליכא שום ילפותא ומאי דמייתי הש"ס מינה היינו קודם דילפי' גבי גט דסתמא פסול ממתני' מפורשת אבל השתא דילפי' בפי' דגבי גט ס' פסול תו לא צריכנא למילף ממתני' דזבחים סתמן כשרים אלא מדוקיא דלישנא דנזבחו שלא לשמן ודוק היטב (אה"נ ס"ט וע' בכפ"א ח"א ד"ב ע"א)

דף ד' ע"א פריך תלמודא מנלן דבעינן זביחה לשמה אמר קרא ואם זבח שלמים קרבנו וכו' אשכחן זביחה שאר עבודות מנלן וכו' יליף מזביחה מה לזביחה שכן נפסלת שלא לאוכלין בפסח וכו' כ' התוס' וא"ת זריקה נמי תפסול מק"ו דשחיטה שאינו פוסלת בשינוי בעלי' אלא ע"מ לזרוק ופוסלת ע"מ שלא לשם אוכלין ק"ו זריקה שפוסלת בזורק שלא לשם בעלים שתפסול שלא לשם אוכלין וי"ל דאיכא למיפרך מה לזביחה שכן טעונה צפון וישנה בחטאות הפנימיות מיהו אכתי לא קמא ליה הך פירכא עד בסמוך לכך י"ל דהכא לא יליף מזביחה אלא קבלה והולכה ע"כ. ויש להעיר על דברי התוס' דתיקשי קבלה גופ' נימא דנפסלת שלא לשם אוכלין מק"ו דשחיטה ומה שחיטה שכשיר' בזר ואשה אפי"ה פוסלת שלא לשם אוכלין קבלה שפסולה בזר אינו דין שתיפסל שלא לשם אוכלין והשתא לא מצי למיפרך מה לזביחה שכן טעונה צפון וכו' דקבלה נמי טעונ' צפון וישנה בחטאות הפנימיות. ונ"ל דלאו ק"ו היא דמה שהשחי' בזר ואשה לאו קולא היא דשניא שחיטה דלאו עבודה וכמ"ש ביומא דמ"ב ובכמה דוכתי וא"כ היכי נימא ומה שחיטה שכשירה בזר ויש לה קולה זאת אפ"ה יש בה חומרא זו דנפסלת שלא לשם אוכלין קבלה וכו' וזה לא יתכן לומר כיון דשחיטה לאו עבודה היא אין זו קולא עד שנעשה ק"ו אבל התוס' מקשים שפיר משינוי בעלים דפוסל בשחי' ע"מ לזרוק נמצא פיסול השחיטה תלוי בזריקה גופה ודו"ק אך ראיתי להתוס' בד' יו"ד ע"א ד"ה לא תאמר בזריקה שכ' ועו"ק אמאי אין מחשבת אוכלין בזריקה תיתי מק"ו משחי' שכשירה בזר כיון דלא פרכינן מצפון וחטאו' הפנימיו' והשתא לפי"ז דחשיב לה קולא מה שכשירה בזר השחיטה הדרא קושי' לדוכתא דתיקשי להו אקבלה דתיפסל בשלא לאוכלין מק"ו דשחיטה ולא מצי לתרץ מה לשחי' שכן טעונה צפון. ולעת הפנאי צ"י: מס' תמורה

דף ו' ע"ב במחלוקת אביי ורבא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד חד אמר אי עביד מהני וח"א ל"מ פריך במאי קמפלגי בריבית קצוצה ופריך התם בסברא פליגי הכא בקראי פליגי וכו' אלא במאי קא מפלגי אביי ורבא בשינוי קונה עיין פרש"י הב' שכ' בשינוי קונה כגון גוזל עצים ועשאן כלים וכו' דלאביי קני ולרבא לא קני וכו' דפלוג' היא בפ' מרובה דאיכא למ"ד שינוי קונה ומפיק ליה מאשר