כפי אהרן ש"ס רפב

שם פירש"י ז"ל בערבוביא כולן מעורבבין ולא אומה ואומ' בפני עצמה עכ"ל נר' לפק"ד דהביאו לרש"י ז"ל לפ' כן בעבור מלת ערבוביא כי אין מלת ערבוביא משמש אלא בשני מינין המתערבין יחד וכאן אילו נכנסו כל הגוים כדכתיב נקבצו יחדיו מ"מ במין האדם לא שייך ערבוביא וע"ז הוצרך לפ' דהערבוביא היינו באומות שהגם שאין במין האנושי שייך עירוב מ"מ להיותם נפרדין לאומות יקרא ביאתם ביחד ערבוביא שלא באו כל אומה ואומה בפ"ע וק"ל

שם תוס' ד"ה אסור לשאת ולתת עמהם פ"ה משו' דאזיל ביום אידו ומודה לע"ז מתוך לשונו משמע שר"ל אף ממקח וממכר והנה מתוך פי' רש"י דמתני' אין לדקדק כן אמנם פי' הרא"ש ז"ל דקאי אמה שפי' רש"י בגמרא משום דאזיל ומודה לע"ז ועובר משום לא ישמע על פיך והיינו מה שפירש"י ז"ל בד"ו על מאי דאבעיא לן משום הרווחה או משום לפני עור לא תתן מכשול ופירש"י ז"ל משום הרווחה דרווח ואזיל ומודה לע"ז ועבר ישראל משום לא ישמע על פיך אבל ק"ק דמאין למדו התוס' ז"ל דרש"י במקח וממכר דשאר דברים מיירי לעולם אימא לך דאף רש"י גופיה במשא ומתן דתקרובת ע"ז איירי וכגון דהוי עכו"ם נושא ונותן בבהמות כדי להוציא בהמת תקרובתו בחינם ואהא קמבעיא לן משום הרווחה הוא או משום לפני עור וכו' דהא הכא תרתי איכא שהוא מרויח מתוך המשא ומתן ושהוא מקריבן לע"ז ואיכא לפני עור וקאמר למאי נ"מ דאית ליה בהמה לדידיה דהשתא אי אמרת משו' הרווחה הא קא מרויח ליה דכיון דאי"ל בהמה לדידיה נמצא האי דקא מרווחת אינה אלא הרווחה כדי שלא להקריב בהמה דידיה במעותיו מכיסו וישאר לו הך בהמה במקומה או להיפך ואי אמרת משום לפני עור הא אית ליה לדידיה וכיון דאית ליה לדידיה נמצא האי אינו עובר אלפני עור דאי לא מזבין ליה ישר' אפי"ה פלח ליה מדידיה דבכגו"ד אי לית ליה לדידיה תרוייהו איתנהו והיינו דלא קא מהדר תלמו' ואי לית ליה לדידיה הרווחה איכא לפני עור ליכא וכמו שכן הק' הריטב"א ז"ל משם מרן בחי' לעיל עד"ב דאמאי לא תני אידך נפקותא דליתא אלא תרוייהו איתנהו ולעולם דס"ל לרש"י דבשאר מקח וממכר דלאו תקרובת יהיה מותר וכסברת ר"ת וזה בהכרח צריך שתפרש כן דאי לת"ה אלא שתדקדק מדברי רש"י ז"ל דבהרווחה דכל גוונא איירינן והיינו אפי' מכל מקח וממכר דולא ישמע על פיך שייך בכל מקח וממכר מאי קמבעיא לן אי משום הרווחה ואי משום לפני עור כיון דלאו במידי דתקרובת קיימינן אל"ו כדפי' ועיין במהרש"א מש"כ ע"ז ואין דבריו מחוורין כדפי' ודרך זה מחוור אצלי יותר דלפי"ז לא נצטרך תו לתירוץ התוס' שם בד"ו ד"ה או"ד שתי' וז"ל וי"ל שממציא לו מעות לקנות צורכי עכו"ם שזה אינו אלא לפני דלפני וכמו שכתב הריטב"א בחי' לע"ז עד"ב יעו"ש וע' להרב אהלי יצחק בחי' לע"ז עד"ב יעו"ש ודו"ק

בא"ד מיהו אין משם ראיה גמורה דשמא לאו משום איבה לישתרי אלא היה נוטל עצה כיצד יעשה שלא יהיה לו איבה ע"כ היק' בלחם סתרים וז"ל ק"ק מאי ושמא שכתבו ודאי היה נוטל עצה דהא תרתי חלוקו' קאמר אישקליה וכו' לא אישקליה וכו' ושמא דמדקאמר בחלוקה בתרא לא אישקליה הויא ליה איבה ס"ד לתפוס לשון אחרון עיקר דטעמא דאיבה עדיפא ליה עכ"ל ולפק"ד דבריו נפלאו ממני דהא אעיקרא התוס' לא כ' דשמא היה נוטל עצה אלא דכתבו דשמא לאו משום איבה לישתרי אלא היה נוטל עצה כיצד יעשה שלא יהיה לו איבה כלו' דכיון דלא היה אלא נוטל עצה כיצד יעשה שלא יהיה לו איבה שמא אף אם לא היה מוצא ר"ל אופן אף הוא לא היה נוטלם בעבור האיבה כיון דאזיל ומודה ולפי מה שתי' הרז"ל דר"י נשיאה הוה ס"ד לתפוס טעם דאיבה עיקר אע"ג דאיכא טעמא דאזיל ומודה א"כ איכ"ל דאי לאו דמצא ר"ל אופן כי היכי דלא ליהוי ליה איבה וט' דאזיל ומודה הייתי אומר דהיה ר"י נשיאה לוקח הדינר או באופן אחר שלא ימצא בודאי לינצל מט' דאזיל ומודה וישאר אך ט' דאיבה דשפיר נשקליה ומאי דחו התוס' וק"ל

שם תוס' ד"ה מ"ט לא תני עידיהן וכו' ולי נר' דהכי הקשה מאן דתנא אידיהן אמאי לא תני עידיהן דהא עידיהן ממש כתיב בהדיא בקרא אבל אידיהן ממש לא כתיב בקרא אלא אידם עכ"ל. והקשה הר' תאוה לעינים ז"ל וז"ל ומי המונע דלא ליתני אידם והוי לשון שבר ולישנא ממש דקרא ובשלמא למאן דתני אידיהן לא קשיא דליתני אידם דרביה הכי אגמריה אבל לתנא דמתני' ק' דליתני אידם ואפשר לומר דכיון דיש להם ימי חגות הרבה א"כ לא מצי למתני אידם דמשמע איד אחד שלהם דהא ליתא דבכל חג אסור ג' ימים לפני אידיהן לכך צריך למיתני לפני אידיהן וכו' עכ"ל ולפק"ד לא הבינותי דבריו דעדיין ק' דלימא תנא דמתני' לפני אידם דאע"ג דמשמע לפני איד שלהם מ"מ שפיר יכולים אנו לפרש דהיינו בכל איד ואיד שלהם אסור שלשה ימים לפניהם ועוד דהרי בהדיא במשנה ג' ואלו הן אידיהן ופרש"י ואלו הן אידיהן דאסורין ג' ימים לפניהם וקחשיב כמה אידים וא"כ אף אם היה תני אידם לא היה מקום לטעות וק"ל

דף ב' ע"ב ומי איכא ערבוביא קמיה קב"ה וכו' וכתב הר' תאוה לעינים וז"ל ק"ק דאמאי לא משני משום דכל מאן דחשיב עייל ברישא כדלקמן לכך אמר אל תכנסו לפני בערבוביא אלא האומה החשובה יכנס קוד' לפי החשיבות וי"ל עם מ"ש רש"י בערבובי' כולם מעורבבי' ולא כל אומה בפני עצמה ומה חידש אלא שכונתו לו' דהוו תרי מיני ערבוביא חדא שנכנסו כל האומות יחד ועוד שלא נכנסו כמו שהוא דרך העולם בתחי' הגדולים ואחר כך הפחותים וכו' ולזה אמר הקב"ה תכנס כל אומה בפ"ע וכו' ולפק"ד אין דבריו מחוורין בעיני דאם לפי דבריו כשאמר להו אל תכנסו בערבוביא היינו נמי שיכנסו האומה החשוב' לפנים א"כ כשאמר הש"ס מיד נכנסה מלכות אדום תחי' מאי מק' מ"ט עד דמשני משום דחשיבה הא מדקאמר להו אל תכנסו לפני בערבוביא וגם החשובה לפנים ממיל' ידעי' דמלכות אדום שנכנסו תחי' הוא משום דחשיבה ולא הו"ל לתלמודא למימר אלא מיד נכנסה מלכות תחי' משום דחשי' ולהק' ומנלן דחשיבה וכו'

שם תוס' ד"ה שווקים להושיב בהם זונות ה"ה דהו"מ למימר לעשות בהם סחורה לכל דבר אלא מגנה אותם בדבר גנאי כל מה שיכול ע"כ ודבריהם תמוהים בעיני דאיך הו"מ למימר לעשות בהם סחורה לכל דבר שעדיין יחזקו בטענתם שמה שתקנו השווקים לא עשו אלא בשביל ישראל והיינו במה שהרבו בסחורות בכדי שימצאו ישראל במה להשתכר וירויחו ויהיה להם פנאי לעסוק בתורה. ושו"ר להרב נוה שלום שכבר נרגש מזה יעו"ש. ועו"ק על דברי התוס' שתי' אלא מגנה אותם וכו' שאפי' לצורך זונות עשיתם שווקים שהרי התוס' בדי"ח ד"ה וכי שלמו פי' דהאי דקאמר שווקים להושיב בהן זונות היינו ליטול מס א"כ עדיין יכולים