כפי אהרן ש"ס רפא

לא משתבש וכו' מאן דתני אידיהן מ"ט לא תני עידיהן ומאן דתני עידיהן מ"ט לא תני אידיהן ע"כ. נ"ל לפרש דהכא מתני' דתני לפני אודיהן דהיינו שכינה למועדיהם בלשון אידיהן כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות יהיה ג"כ פי' תלמודא הכי דמאן דתני אידיהן לא משתבש דכתי' כי קרוב יום אידם ומאן דתני עידיהן לא משתבש דכתי' יתנו עדיהם ויצדקו או לפי המסקנא מדכתיב ועידיהם המה והשתא ס"ד דתלמודא דמאן דתני עידיהן שכינה למועדיהן בלשון עידיהן מסתבר טפי שהלשון של מועדיהם קרוב לכינויו של עידיהן במוצאות הפה ולהכי מקשה דמאן דתני אידיהן מ"ט לא תני עידיהן שהוא מסתבר טפי ומשני אמר לך תברא עדיף דאע"ג דאין הכינוי מכוון כל כך מ"מ העיקר לכנותם בלישנא דתברא ועדיפא והשתא פריך א"כ דמאן דתני עידיהן מ"ט לא תני אידיהן כיון דתברא עדיף כלו' לכנות המועדים שלהם בלשון שבר עדיפא ומשני מאן קא גרים להו תברא עד שאתה מכנה למועדם ושמחתם בלשון אידיהם ושברם עדות שהעידו בעצמם הלכך עדות עדיפא ואהכי מכנה אני אותם בלשון עידיהם וע' מה שאכתוב לקמן

שם רש"י ד"ה יום אידם היינו עכו"ם כדכתיב בההיא פרשה יקומו ויעזרוכם ע"כ לפום ריהטא משמע מתוך פירש"י דאיד קרי לע"ז מדקאמר יום אידם היינו ע"ז ואין פשט המשנה מורה כן דקאמר לפני אידיהם של עובדי כו"ם שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהם משמע בהדיא דאידיהן קאי על העובדים הע"ז ויהיה לפי"ז דתנא דמתני' מכנה לחגי העובדי כו"ם ושמחתם בלשון איד דהוא לשון שבר ועוד דאם מאי דקאמר קרא יום אידם קאי על הע"ז עצמה מאי מייתי תו רש"י ז"ל ראיה לזה כדכתי' בההיא פרשה יקומו ויעזרוכם דאדרבא מדקאמר רחמנא יקומו ויעזרוכם דהיינו יקומו הע"ז ויעזרוכם מוכרח דהאי יום אידם קאי על העובדים אותה והקב"ה כביכול משחק עמהם באומרו אליהם כי קרוב יום אידם ושבר שלהם והם יקראו לע"ז שיקומו ויעזרום אשר ע"כ נ"ל לפרש דהאי דקאמר רש"י ז"ל יום אידם היינו עכו"ם וכו' כונתו לו' היינו עובדי כו"ם והאי אידם אעובדיהם קאי ואהכי מייתי קרא דיקומו ויעזרו' וכדפי' וכן פי' התויו"ט וז"ל ואעובדי ע"ז קאי כדכתיב יקומו ויעזרוכם ע"כ אשר עפי"ז אזדא לה תמיהת מהרש"א ז"ל שתמה על רש"י ז"ל וז"ל וה"מ לאתויי טפי לעיל מיניה בההיא פרשה ואמר אי אלהימו וכו' והיינו למ"ד דאי אלהימו קאי אעכו"ם אבל למ"ד דאי אלהימו קאי אהקב"ה לא מצי לאתויי מיניה עכ"ל ולפי מ"ש לק"מ ואפילו למ"ד דאי אלהימו קאי אעכו"ם משום דאי הוה מייתו קרא דאי אלהימו הוה שמעינן דהאי יום אידם קאי על הע"ז עצמה שיהיה להן שבר ואהכי משחק להו כביכול שאביא שבר על הע"ז ויאמר להם אי אלהימו אשר חסיו בו ולהכי הביא קר דיקומו ויעזרוכם דמורה דהאיד קאי על עובדי כו"ם שישחק עליהם עתה יקומו אלהיכם אשר היו מחסכם ויעזרו' דאין לפרש דהאד יהיה על הע"ז ויאמר להם אי אלהיכם אשר היו מחסכם בו אחר ששברתים יקומו ויעזרו' דמאחר דאין האד והשבר אלא לע"ז ולא להם למאי יהיו צריכים למחסה אל"ו כדפרישית

שם ומאן דתני אידיהן מ"ט לא תני עידיהן אמר לך תברא עדיפא ומאן דתני עידיהן מ"ט לא תני אידיהן א"ל מאן גרים להו תברא עדות שהעידו בעצמן הילכך עדות עדיפא ע"כ ופירש"י ז"ל ד"ה עדות שהעידו בעצמם ליום הדין שעבדום לע"ז בעוה"ז ע"כ משמע מתוך דבריו דהעדות היינו שהע"ז מעידה בעצמה ביום הדין שעבדו הגוים אותה לע"ז בעוה"ז דמלת שעבדום ה"פ ליודע טיב הלשון וכן משמע מפירש"י בדיבור הקודם יתנו עידיהם ויצדקו השתא ס"ד דבעכו"ם כתיב ואתמוהי מתמה יתנו ע"ז עדיהם יבואו ע"ז שעבדו ויעידו עליהם ויצדיקום ע"כ נמצא שהיא עצמה הע"ז היא הבאה להעיד ויהיה לפי"ז כונת התרצן דקאמר מאן גרם להו תברא כלו' מאן גרם העובדים הע"ז שיבא עליהם שבר עדות שהעידה הע"ז בעצמה שעבדו הגוים אותה לע"ז הילכך עדות עדיפא וע' להרב לחם סתרים ז"ל שפי' כן בריש ע"ז עד"ב ע"א אלא שכ' דמלת לע"ז בדיבור שני לאו דוקא והו"ל כאילו כ' להם יעו"ש והנר' אצלי דבגירסת רש"י אשר לפניו היה כ' עדות שהעידו בעצמם וכו' שעבדו לע"ז וכו' וכמבואר בתחילת דבריו יעו"ש אבל לפי מ"ש לפנינו ועבדום אתי שפיר וכדפי' אמנם מה שיש מן הדוחק בפי"ז הוא דהרי לפי מ"ש רש"י ז"ל לעיל מזה בד"ה יום אידם היינו עכו"ם כדכתיב יקומו ויעזרוכם דמשמע דהאד קאי על העובדים הע"ז ויהיה לפי"ז לפני אידיהן דתנן במתני' היינו לפני האד והשבר של עובדי כו"ם שכינה חגם לאד ושבר וכדפי' הרעו"ב והתויו"ט יעו"ש וכדפי' לעיל א"כ ק"ט דלפי מ"ש רש"י ז"ל בעידיהן דהיינו שהע"ז עצמה היא המעידה בעובדיה ובעצמה דיהיה לפי"ז דמאן דקתני עידיהן היינו הע"ז שנקראת עדיהן ע"ש העדות העתידה להעיד עליהם מאי מקשה תלמודא מאן דתני אידיהן מ"ט לא תני עידיהן ומאן דתני עידיהן אמאי לא תני אידיהן כיון שהאחד קרא לחגים ע"ש העובדים ואחד קרא לחגם ע"ש הע"ז דבשלמא לפי פשט הסוגיא היינו יכולים לפרש דמאן דתני אידיהן היינו ע"ש האד והשבר שיבואו לעובדים וכן מאן דתני עידיהן היינו ע"ש העדות שיעידו העובדים ע"ז בעצמם שעבדו ע"ז ואע"ג דפירש"י ז"ל יתנו עדיהם ויצדקו דאתמוהי קמתמה יתנו ע"ז עדיהם יבואו ע"ז ויעידו עליה' ויצדיקום מ"מ כיון דכ"ז אינו אלא דמתמיה עליהם הקב"ה ומלעיג עליהם ישמעו הגוים תוכחתו ויאמרו אמת ויודו על דבריו ויעידו בעצמם ויאמרו אמת והיינו דקאמר תלמודא עדות שהעידו בעצמם דלפי האמת הם העובדים המעידי' בעצמ' ולא יצטרכו לעדות הע"ז כיון דקרא אינו אלא מתמיה וכמו שכן פי' הרב תורת חיים בחי' לע"ז עד"ב ע"א יעו"ש א"כ לפי"ז כיון דמאן דתני אידיהן ומאן דתני עידיהן אין ביניהם נפקותא דכולהו קיימי העובדים לפיכך מקשה תלמו' בכח דמאן דתני וכו' אמאי לא תני וכו' וכן להיפך וכמו שפי' התוס' ד"ה מ"ט לא תני עידיהן יעו"ש אבל לפירש"י דפי' דהע"ז היא המעידה על עצמה דהיינו מכח מה שתעיד לעובדיה דנמצא דעידיהן מאן דתני היינו ע"ש הע"ז ואידיהן ע"ש העובדים מה כחו יפה של המקשן להק' מאן דתני אידיהן מ"ט לא תני עידיהן וכן להיפך כיון דכל חד קראה ע"ש דבר אחד ובכגו"ד לא שייך להקשות כן דאיכ"ל דחד תנא קיבל מרבו אידיהן ע"ש העובדים וחד תנא קיבל מרבו עידיהן ע"ש הנעבדים אמנם כד דייקינן שפיר כ"ז ליתא דהרי לפי מאי דמסיק תלמודא דמאן דתני עידיהן היינו מדכתיב יוצרי פסל כולם תוהו וחמודיהם בל יועילו ועדיהם המה דגם לפי האמת עדיהם המה הע"ז כמו שפירש"י ז"ל ע"ז תבוא ותעיד על עובדיה לחייבם ולאו דקמתמיה אתמוהי עד דנימא דיודו העובדים ויעידו על עצמם ולא יצטרכו לעדות ע"ז ואפי"ה קמקשה תלמודא עלה מאן דתני וכו' אמאי לא תני וכו' ודו"ק: