כפי אהרן ש"ס רעז

המשיח ואם קיבל כהן הדיוט עבודתו כשירה ע"כ וס"ל להתוס' כי גם בפר העלם דבר של צבור הדין כן דהתם נמי כתיב הכהן המשיח ובל"ה קו' התוס' שייכא גם בפר כהן משיח אלא דאגב אורחייהו אשמועינן דהך דרשא דהכהן תדרש גם בפר העלם דבר

דף נ"ז ע"ב תוס' בד"ה כל שעומד פי' הקונ' דבשדה לא מהני שילוח דבעינן ושילח ע"פ השדה וכו' גירסתינו בדברי רש"י אינו כן אלא משום דכתיב ושילח אל מחוץ לעיר ופ' זה ליתיה גבי טהרת מצורע אלא גבי טהרת צרעת בתים וא"כ אפשר דמ"ש הברייתא שלא יעמד מחוץ לעיר קאי בצרעת בתים שהכהן עומד בתוך העיר ומאי דמייתי תלמודא ברייתא זו למיפרך מינה לטהרת המצורע היינו מרישא שלא יזרקנה לים ולמדבר דנפיק ממלת שדה ובטהרת מצורע כתיב ע"פ השדה וע' רש"א

דף ס"ה ע"ב אמר אביי אמר לו ע"א נטמאו טהרותיך והלה שותק נאמן וכ' הר"ן ז"ל בפרק האומר דרל"ח ע"ב דמקהו הראשונים ז"ל על פי' ר"ת דמכח רומיא דסוגיאי הך דהאומר עם ההיא דהנזיקין דקאמר אביי כל שבידו נאמן דהתם איירי במכחיש או אומר איני יודע והך דהאומר דקאמר אביי ע"א אומר נטמאו טהרותיך וגו' נאמן ע"א אומר אכלת חלב נאמן איירי בשותק ומט' דשתיקה כהודאה וסייעיה למילתיה מההיא דפ' האשה רבה דדחי למאי דבעי למיפשט דע"א נאמן מדאורייתא מההיא דאו הודע אליו ודחי ממאי משום דנאמן דלמא משום דקא שתיק ושתיקה כהודאה דמיא תדע דקתני סיפא ב' אומרים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי ר"מ מחייב וחכמי' פוטרין רישא מ"ט קמחייבי רבנן אילימא משום דמהימן והא תרי בעלמא אע"ג דקמכחיש להו אינהו מהימני אלא לאו משום דאשתיק ושתיקה כהודאה דמיא ע"כ ומקהו עלה הראשוני' דאי הכי מאי לישנא דמהימן דקאמר ותו מאי ט' דרבא דפליג באשתו זינתה משום דהוי דבר שבערוה והלא כיון שהודה שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא וגם אביי אמאי הצריך בעד דלאו גזלנא אפי' גזלנא כיון שהודה גם מעשה דההוא סמיא ק' דפשטא משמע שהוא לא ידע בדבר כלל וגם עובדא דינאי וע"כ פירשו ז"ל דאפי' באומר איני יודע כל שאינו מכחישו נאמן ומתני' ודאי הכי דייקא דקתני והלה אומר לא אכלתי ט' דמכחיש ליה בהדיא הא לאו הכי מהימן וכי תימא א"כ היכי מוכח אביי מהכא דע"א מהימן אפי' בהלה אומר איני יודע דהא התם בפ' האשה רבה דחינן דטעמא דמתני' משום דשתיקה כהודאה דמיא ומוכח לה מסיפא אמרו לו ב' וכו' רישא מ"ט מחייבי רבנן אי לימא משום דמהימן והא תרי בעלמא וכו' אלא לאו משום דאשתיק ושתיקה כהודאה דמיא י"ל דהתם ס"ל דרישא נמי רבנן ומ"ה מוכיחנן מרבנן דסיפא דט' דדיוקא דריש' משום דשתיקה כהודאה אבל אביי ס"ל דרישא ר"מ היא והכי איתוקמא בדוכתא בכריתות וכיון דליכא למידק מסיפא מידי נקטינן דיוקא כפשטיה דדוקא כשאמר לא אכלתי דקא מכחיש ליה בהדיא הא אמר איני יודע כיון דלא מכחיש ליה מהימן עכ"ד. ובעניותי לא זכיתי להבינם דהא התם בכרי' לא אוקימנא רישא דע"א אומר אכלת והוא או' לא אכלתי כר"מ אלא רישא דרישא דאמרו לו ב' אכלת חלב הוא דאוקימנא כר"מ משום דדייקי' אמרו לו כמה הוי ב' והוא מאי קאמר אי דשתיק ואלא שתיקה דתרי הוא דמביא חטאת דחד לא אימא מציעתא ע"א אכל והוא אומר לא אכלתי פטור ט' דאמר ל"א הא אשתיק חייב וכ"ש תרי אלא דקמכחיש להו מני ר"מ ולא רבנן מאי קמ"ל מסיפא ש"מ הא קמל"ן דבר זה מחלו' ר"מ ורבנן והוא דקמכחיש ליה ע"כ נמצא דרישא דרישא הוא דאוקימנא כר"מ אבל מציעתא ע"א אומר אכל והוא אומר לא אכלתי ודאי אתיא ככ"ע ואפי' רבנן מודו בה ושפיר דייקי' ט' דאמר לא אכלתי הא שתיק מהימן ודייקי' עלה מסיפא דט' דרבנן אינו משום נאמנות העד אלא משום דשתיק. והיה מקום לומר דאין כונת הר"ן ז"ל לומר דמציעתא ר"מ היא דהא ודאי לא יתכן דודאי רבנן דע"א אכל והוא אומר לא אכלתי דפטור אלא אדיוקא דדייקינן ט' דאמר לא אכלתי הא אשתיק מהימן קאמר הרב ז"ל דהשתא דאוקמינן רישא דרישא כר"מ הך דיוקא נמי דמציעתא דדייקינן הא שתיק חייב מצי אתי כר"מ לטעמו וכרבנן לטעמייהו לרבנן דאית להו דב' אין נאמני' גם ע"א אינו נאמן אלא בדשתיק ומט' דשתי' כהוד' וכמ"ש בש"ס ולר"מ דאית ליה דב' נאמנים גם ע"א מהימן מט' נאמנות וא"כ לר"מ ע"א מהימן אפי' באומר איני יודע וכן מטין דברי הרמב"ן ז"ל בחי' שדברי הר"ן הם לקוחים משם. אלא דאם כונת הר"ן ז"ל כן ק' יותר דאי הכי נמצא דענין נאמנות ע"א באומר איני יודע תלוי בפלוגתא דר"מ ורבנן דלרבנן דב' אינם נאמנים גם ע"א אינו נאמן אלא בשותק ומט' דשתיקה כהודאה ולא באומר איני יודע ולר"מ דתרי מהימני ה"ה ע"א נאמן מצד נאמנות ואפילו באומר איני יודע וא"כ ק"ט היכי פסיק אביי ותני ע"א אומר לו אכלת חלב והלה שותק נאמן ומסתייע מדיוקא דמתני' ט' דאמר לא אכלתי הא שתיק מהימן ולדעת הר"ן והרמב"ן ז"ל דה"ה באומר איני יודע א"כ שביק אביי רבנן ופסק כר"מ דלית הלכתא כוותיה הדא דתימה. וממקומו הדבר מוכרח מסוגיא דהאשה רבה דקאמר תדע דקתני סיפא אמרו לו ב' וכו' רישא מ"ט קפטרי רבנן וגו' וק' דאדמוכח ליה מרבנן דמשום שתיקה הוא יוכיח ליה מר"מ דמשום נאמנות הוא אם לא שנאמר בהכרח דתלמודא מוכיח שפיר מרבנן דהילכת' כוותייהו וא"כ ק"ט היכי מוקמי' השתא אביי כר"מ. ובחפשי מצאתי להרב חזו"ן ע"ס קדשים ד' קס"ח ע"א שהביא דברי הר"ן אלו ותמה עליהם מה שתמהתי בתחי' דברי וז"ל ויש לעמוד דש"ס דכריתות לא אוקמוה רישא ר"מ אלא ריש' דרישא דאמרו לו אכלת חלב אבל מציעתא אתיא ככ"ע ודוחק לו' דכיון דרישא דקתני אמרו ר"מ היא א"כ מינה דכולה מתני' ר"מ דא"כ הכי הו"ל למתני ב' אומרים אכל והוא אומר לא אכלתי חייב דברי ר"מ אלא מוכח דמציעתא רבנן היא עכ"ד. ומ"ש דא"כ הכי הו"ל למתני וגו' דבריו מגומגמי' כאשר יראה הרואה דהא קתני לה בסיפא בהדיא ב' אומרים אכלת והוא אומר לא אכלתי ר"מ מחייב וחכמים פוטרין

והקרוב אלי בכונת הר"ן ז"ל עפ"י מ"ש הרמב"ן גם הריטב"א ז"ל בחי' קי' כ' דבאמת מדוקייא דמתני' דקאמר לא אכלתי ליכא למידק מינה ט' דאמר לא אכלתי הא שתיק מהימן ודוקא בשתיק ולא באומר איני יודע דאדרבא איפכא מסתברא ט' דאמר לא אכלתי דקא מכחיש ליה הא לא קמכחיש ליה מהימן בכל גוונא בין שותק בין אומר איני יודע והכי דייק אביי ממתני' בפ' האומר ודלא כדדייקי' בפ' האשה רבה הא שתיק עש"ב והשתא הר"ן ז"ל הוק' לו קו' זאת בסוגיין דפ' האשה דקאמר רישא מ"ט קפטרי רבנן אי נימא משום דמהימן והא תרי וכו' אלא משום דשתיק אם כונת הש"ס באומרו רישא קאי על המציעת' דע"א אומר אכלת והוא אומר לא אכלתי דמייתי תלמו' לעיל ק"ט דאדרבא ממקום שבא משתמע דמשום נאמנות