כפי אהרן ש"ס רעו

דף ט"ו ע"א אמר מר אי בנרצע הרי כבר אמור וכו' הא אין הכתוב מדבר אלא בנרצע וכו' דע שכ' רש"י בפי' על התו' פ' בהר ז"ל ואיש אל משפחתו תשובו לרבות את הנרצע וכ' הרא"ם ואמר לרבות הנרצע בלשון רבוי משום דמכח דכתיב ושב אל משפחתו ואוקמוה במכרוהו ב"ד בגניבתו נשאר קרא דאיש אל משפחתו תשובו לרבות הנרצע וכ' הרב שמע שלמה ז"ל ביאור דבריו דק"ל דכי היכי דברייתא דפ"ק דקי' קתני הא אין הכתוב מדבר אלא בנרצע ולא קתני לרבות ה"ן רש"י ז"ל היל"ל זו נרצע ולא לשון לרבות דמשמע דמרבוייא הוא ותי' דכיון דלא מוקמי' האי קרא בנרצע אלא מכח דכתיב ושב אל משפחתו ואוקמוה בשמכרוהו ב"ד נשאר האי קרא דואיש אל משפחתו מיותר לרבות אף הנרצע אבל אי לא הוה קרא אחרינא הוה מוקמינן האי קרא במכרוהו ב"ד ולא בנרצע וכו'. וראיתי בס' חי' מהרש"א המלוקט על התו' שתמה על הר' ש"ש ז"ל צ"ע שדבריו הם היפך הגמ' סו' דשמעתין דקאמר ואצטריך מכרוהו ב"ד וכו' הרי שיש צדדים לו' שנרצע חמור וצד שמכרוהו ב"ד חמור וא"כ אפי' אי לא הוי אלא חד קרא לא הוה מוקמי' במכרוהו ב"ד טפי מנרצע דמאי אולמי' ע"כ ואני הדל אומר דזה אינו מן התימה על הרב דגם הרב אין כונתו לומר בפשיטות דהוה מוקמי' ליה במכרוהו ב"ד אלא דהיה צד לו' דקרא איירי במכרוהו ב"ד אבל נרצע לא יצא ביובל משום קנסא עם כי יש ג"כ הצד האחר לו' דמכרוהו ב"ד חמור משום דלא עבד שש נקוט מיהא דלא היינו יכולין להחליט בו המאמר דאיירי בנרצע אם לא מכח אותו פ' אחר דמוקמי' ליה במכרוהו ב"ד א"כ אייתר לן קראין מוכרח לו' דאיירי בנרצע מיתורא דקרא ולהכי כ' לרבות

איברא מה שיש לתמוה על הרב ש"ש הוא זה במ"ש דכי היכי דבברייתא קתני הא אין הכתוב מדבר אלא בנרצע ולא קתני לרבות ה"ן רש"י היל"ל זו נרצע ולא לשון לרבות דמשמע דמרבוייא הוא ע"כ ודברים אלו נוטים לו' דמ"ש בגמ' הא אין הכתוב מדבר לאו מיתורא קמפיק לה אלא מגופא דקרא וזה אינו כי גם תלמודא יתורא קדריש וכמ"ש אי במכרוהו ב"ד הרי כבר אמור וכו' נמצא שאין לנו שום משמעות בקרא גופיה לאוקומי בנרצע וכמו דעביד צריכותא הש"ס אלא מכח יתורא דקרא אמרו דמוכרח אתה לו' שאין הכתוב מדבר אלא בנרצע כיון שאין לך לתלותו בדבר אחר וא"כ עדיין ק' יאמר נא רש"י ז"ל כלשון התלמוד אינו מדבר אלא בנרצע ואנו יודעים שהוא מיתורא כמו שבאמת זהו כונת הש"ס וכן מתבאר מדברי התוס' ישנים שהביא המהרש"א בסוגיין וכמו שנכתוב לקמן בע"ה ויש לישב אבל הלשון דחוק. והרב ז"ל (הוא ניהו הרב המאסף ס' חי' מהרש"א) כ' לישב דברי רש"י ז"ל לכן יראה עם מאי דאיכא למידק דרש"י ז"ל כי היכי דפריש איש אל משפחתו זו נרצע אמאי לא פי' לקמן בפ' ושב אל משפחתו לרבות מכרוהו ב"ד וכו' אמנם יראה עם מ"ש בגמ' מאי משמע דבר הנוהג באיש ואיזו זו רציעה וכו' ודרכו של רש"י לתפוס הדרשא היותר פשוטה ע"כ בפ' ושב אל משפחתו שאינו פשוטו במכרוהו ב"ד לכך לא הזכירו אבל הכא כ' לרבות משום דק"ל יתורא דאיש ולזה השיב דממלת איש יש לרבות נרצע אע"פ שאינו פשוטו של מקרא מ"מ ממילת איש מרבה נרצע עכ"ד. ואני שמעתי ולא אבין חדא דאי חיליה דרש"י ז"ל ממלת איש כך הי"ל לומר איש לרבות נרצע כדרכו בכל מקום שתופס התיבה ועושה לה בית בפני עצמה אבל כ' ואיש אל משפחתו תשובו לרבות את הנרצע משמע דמכולהו קדריש לא ממלת איש לחודיה ותו מ"ש הר' דתלמודא קדריש מיתורא דאיש והיינו מרבוייא אינו מורה כן לשון התלמוד דקאמר מאי משמע וכו' איזהו דבר שנוהג באיש ואינו נוהג באשה זו רציעה וזה מורה דקדריש משמעות הכתוב לא רבוי מכח יתור וכן כ' תוס' ישנים שהביא מהרש"א על תוס' ד"ה איזהו דבר ז"ל ותימא דכיון דקרא לא משתמע אלא בנרצע למאי אצטרי' למימר אי במכרוהו ב"ד הרי כבר אמור ע"כ מבואר דתפסו דמ"ש איזהו דבר שנוהג וכו' משמעותיה דקרא משתמע בנרצע וא"כ לא הי"ל לרש"י לו' לרבות וכך היל"ל איזהו דבר וכו' זה נרצע כלישנא דתלמודא

לכן נלע"ד לישב דברי רש"י והרא"ם דהנה המהרש"א שם כ' לישב תמיהת התוס' ישנים וז"ל ולולי דבריה' היה נ"ל דאי לאו אלא חד קרא אפשר דהוה מסתבר טפי לאוקומי במכרוהו ב"ד אע"ג דכתיב ביה איש אלא לבתר דכתיב תרי יתורא דקרא ושב אל משפחתו ושבתם איש קאמר מאי משמע דאוקמי ליה בהכי ושבתם לנרצע ולא כללינהו בהני תרי קראי חד לנרצע וחד למב"ד וקאמר משום דהך קרא דכתיב ביה איש משמע טפי לנרצע עכ"ד ואף כי דברי הר' אינם צריכים חזוק מ"מ יש להוסיף קצת נופך עם מ"ש התוס' ד"ה איזהו דבר וא"ת ואימא זו מכרוהו ב"ד דלא שייך באשה דכתיב בגניבתו ולא בגניבתה וי"ל דמ"מ שם מכירה נוהגת באשה אבל שם רציעה אינו נוהג באשה ע"כ והשת' יתישב יות' בעצם דאי לאו יתו' דקראי אינו מספי' מלת איש לאוקומי בנרצע ממשמעות איזהו דבר שנוהג באיש דהא גם במכרוהו ב"ד נוהג באיש ואינו נוהג באשה ומשום שם מכירה ושם רציעה הכרעה קלישא היא אם לא השתא דאית לן תרי יתורא דקרא ומוכרח חד לנרצע וחד למב"ד אפילו הכרעה כל דהוא תספיק לנו לומר דקרא דושבתם איש מיירי בנרצע ולא תימא לא מסיימי קראי ומעתה זהו עצמו כונת רש"י שכתב לרבות הנרצע דלא תטעה לומר דמלת איש משמעותו נרצע וכמ"ש התוס' ישנים בקושיתם דבאמת אין הכרעת איש מספקת אלא אחר דאית לן תרי יתורי דקראי וזהו שכ' הרא"ם משום דמכח דכתיב ושב אל משפחתו וכו' נשאר ושבתם איש לרבות הנרצע ר"ל ולא מכח משמעות איש אלא מיתורא דקרא ודו"ק. ומה שהיק' דאמאי לא כ' רש"י ע"פ ושב אל משפחתו דאיירי במב"ד י"ל דלפי פשוטו לא אייתר ההוא קרא לגמרי דאף דתחי' אמר עד שנת היובל יעבוד עמך ויצא ביובל הוא ובניו עמו מ"מ עדיין לא פי' לך שיהיה ן' חורין וברשות עצמו לז"א ושב אל משפחתו ורש"י שדורש פשוטו של מקרא לא הוצרך להביא בו שום דרשא אבל כאן תחי' אמר וקראתם דרור ופרש"י שפי' כדדייר בי דיירא ור"ל שהוא ן' חורין ובמקום שירצה ידור וא"כ תו ל"ל ושבתם איש אל אחוזתו ע"כ הביא דרשת רז"ל זה נלע"ד והבוחר יבחר

דף ל"ו ע"ב תוס' ד"ה אי דפנים כהן משוח כתיב ביה וכו' ונר' להר"ם דאע"ג דפר העלם דבר מרבינן התם בת"כ דעבודתה כשירה אפי' בכהן הדיוט דמרבי' ליה מן ה' דהכהן המשיח וכו' כתב מהרש"א לא מצאתיו כן אלא דבפ"ק דמגילה מרבינן מרובה בגדים אבל כהן הדיוט לא מרבי' מינה וכפרש"י דהכא ע"כ. ואני מצאתי בת"כ פ' ויקרא גבי פר כהן משיח (הובא בילקוט סי' תס"ט) כדברי התוס' ולקח הכהן המשיח אין לי אלא משיח מנין לרבות כהן אחר ת"ל הכהן אם סופינו לרבות כהן אחר מה ת"ל הכהן המשיח אלא מצוה שיקבל הכהן