כפי אהרן ש"ס רעה

גבי כלי וא"כ נמצא דעיקר פלוגתייהו דר"מ ורבנן הוא אי אדם מוציא דבריו לבטלה ולכ"ע אדם יודע שאין ערך לפחות מן' חדש וזה ברור כשתעיין בכל הסוגיא ובדברי רש"י ודוק כי קצרתי ובזה אזדא ליה כל מה שהאריך הר' שם להקשות לר"ב והניחו בצ"ע. אך לע"ד זוהי שקשה ע"ד ר"ב שכתב דשאני התם דלא טעו אינשי אבל גבי מקדיש דשלב"ל לאו כ"ע בקיאי וכו' לא ידעתי מ"ש ממקדיש דבר שאינו שלו דפריך שם בערכין עלה דאמר רב המקדיש בהמת חבירו נותן דמיה כמאן כר"מ הא אמרה חדא זימנא ערך כלי וכו' התם הוא דיודע שאין ערך לכלי וגמר ואמר לשם דמים אבל בהמה דבת מקדש היא איכא למימר לכי מזבנ' ניהלי' תקדוש אבל דמי' לא קמל"ן ופרש"י קמל"ן דלא אמרי' דטעה אלא ודאי ידע שאין הקדשו חל על גופה ולדמים נתכוון ע"כ הרי דגם במקדיש דבר שאינו שלו אמרי' ודאי ידע אע"ג דלאו זיל קרי בי רב הוא וא"כ נימא אף במקדיש דבר שלב"ל ידע דמ"ש ובדוחק אפ"ל דהקדש דשאש"ל יותר קרוב לסברא ממקדיש דשלב"ל או שמא משום דמפו' בקרא איש כי יקדיש את ביתו מה ביתו וכו' ודוק היטב. ועיין נזיר ד"ט ע"א רש"י ד"ה ב"ש ותוס' ד"ה אין אדמד"ל שמזה כר' קצת סיעתא למ"ש הר"ב בסו"ד ואפשר דס"ל דההיא דפחות מבן חדש נמי לאו כ"ע בקיאי ביה ודו"ק: מס' קידושין

דף ג' ע"א ותו הא דתנן וזו אחד מן הדרכים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים. כ' מהרש"א ז"ל ק"ק כיון דמס' גיטין נישנית קודם מס' קידושין הך קו' דפריך הכא אמתני' דקתני שלש ממתני' דזב בז' דרכי' אמאי לא פריך הכי מקמי אמתני' דגטין דקתני אחת וכו' ולא זכיתי להבין אמרי קדוש דהתם מאי דקתני אחת לשון נקיבה אינו משום דרכים כמש"ל אלא משום זו וכמו זו אחת מן ההלכות שאמרו בעליה במס' שבת גבי י"ח דבר

דף ד' ע"א תוס' ד"ה יציאה דכוותה קממעט פיר"ת יציאת אמה העברי' מאדון וכו' מיהו סוגי' לא משמע כלל שהוא צריך ללמוד דביום נערות מיירי אלא מנלן דכסף דאביה היא ע"כ פי' דבריהם דפשי' ליה לתלמו' דקרא דאין כסף ביום נערות איירי שהיא יוצאה בסימנים ודייקינן אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר בנערו' אמנם אכתי ק' קו' הש"ס ואימא לדידה וכפי' רש"י דלא תדרוש אין כסף לאדון זה אלא אין כסף ביציאה זו וכו' וצ"ל כדמשני תלמודא לא ס"ד וכו' ור"ל דמסברא אנו למדין שיהיו לאביה מדזכי ליה רחמנא בכסף קידושיה נמצא שהתלמוד שהיה שואל על ב' דברים מנלן שמתקד' בכסף וגם מנלן שהוא לאביה השיב לו שמה שהיא מתקדשת בכסף נפ"ל מאין כסף ומה שהוא לאביה מס' דלא ס"ד וכו' וע"ז פריך שפיר תלמודא ואימא ה"מ קטנה וכו' כיון שהלימוד שקידושיה לאביה הוא מסברא דלא ס"ד וכו' תינח בקטנה הסברא נותנת כן כיון שאין לה יד וכו' והשתא מקשו התוס' שפיר לפי' ר"ת דיציאה דכוותה ר"ל ימי נערו' דמה הרווחנו בזה דגם מעיקרא ידע שפיר תלמו' דמיעוט אין כסף הוא בימי נערות דביה איירי קרא אלא דהוה ק' לן ואימא לעצמה ור"ל אין כסף ביציאה זו כדפי' רש"י והאשה מתקדשת בכסף כשהיא נערה אבל הוו לעצמה ומנ"ל שהוא לאביה וכשתאמר מכח סברת לא ס"ד כדקאמר תלמודא ק' קו' התלמוד ואימא ה"מ קטנה וכו' וזהו שכ' התוס' מיהו סוגיא לא משמע כלל שהוא צריך ללמוד דבימי נערות מיירי אלא מנלן דכסף דאביה היא ר"ל דאימא לעצמה וכדפריך וע"ז פי' התוס' הנ"ל יציאה דכוותה כגון ברשות אדון אם היה שם כסף וכו' וכן משמע לשון הקושי' ע"כ ביאור דבריהם והן הן דברי רש"י יציאה דכוותה קא ממעט דביציאה זו דנערות אין כסף לאדון זה הא אם היה כסף מי היה לוקח אותו האדון כך המיעוט ר"ל ההיפך שאנו ממעטים אבל יש כסף מוכרח לומר יש כסף לאדון אחר דהיינו אב ולא תאמר אבל יש כסף ביציאה אחרת והיא לעצמה וכדפריך תלמודא מעיקרא דא"כ לא הוי יציאה דכוותה דאילו היה כסף ביציאת האמה היה לאדון ומיעוט דאבל יש כסף הוא לעצמה לא הוי דכוותה אבל כשתאמר לאביה אתי שפיר מיעוטא דאדון זה אין לו כסף ביציאה זו וממעט אדון אחר דהיינו אב ביציאה אחרת דהיינו אירוסין דיש לו כסף והשתא שפיר מוכח מקרא גופיה דנערה קידו' לאביה ואין אנו צריכין לסברת לא ס"ד וכו' דקאמר תלמוד' לעיל עד שממנה יולד לנו קו' ואימא קטנה וכו' ומ"ש וכן משמע לשון הקושיא פי' דלפי פי' זה אתי שפיר קו' הש"ס דפריך בתר הכי הא לא דמיא האי יציאה להאי יציאה דהכונ' בשלמא אם היציאות היו דומות לגמרי במה הצד שזו יוצאה לגמרי וזו יוצאה לגמרי שפיר נוכל לומר דמיעטיה קרא לענין הכסף דוקא ור"ל אין ביציאה זו לאדון זה כסף אף שהיא יוצאה לגמרי אבל ביציאה אחרת שהיא יוצא' לגמרי יש כסף לאדון דהיינו אב וא"כ המיעוט ממש בהיפך שזו יציאה לגמרי אין כסף לאדון וזו יציאה לגמרי דיש כסף לאב והוי שפיר המיעוט בדכוותיה ממש אבל מאחר שאין היציאו' דומות ממש א"כ גם אינו צריך שיהיה יציאה דכוות' שיהי' הכסף לאב ותחזור קו' התלמוד ואימא לדידה זהו כונת התוס' לע"ד. וראיתי להמהרש"א ז"ל בזה דברים תמוהים שרצה להסכים דברי התוס' ורש"י עם דברי רש"י דפ' נערה שהביא ז"ל ובתוך דבריו כ' ולפי זה יציאה דכוותה היינו לענין שהכסף הוא למי שיוצאה ממנו אבל לענין נערות לא הוי דכוותה דבנערות ליכא כסף כלל לאדון שיוצא' ממנו בסימנים וכו' ודברים אלו תמוהים ולא זכיתי להבין דברי קדשו דמ"ש הש"ס יציאה דכוותה קממעט ר"ל שהוא ממש בהיפך שזה האדון אין לו כסף ואדון אחר הדומה לזה יש לו כסף ואין אנו צריכים לפרש כפירש"י דפ' נערה הא אם היה כסף בקטנות וכו' דהכונה הא אם היה כס בנערות היה לאדון וכעת אין פ' נערה עמי ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דגם כונת רש"י בפ' נערה הוא כמ"ש ור"ל הא אם היה כסף בנערות היה לאדון כמו בקטנות לפי האמת שיש כסף והוא לאדון ודכוותה מאי דממעטינן בנערות שאין כסף לאדון זה אבל יש כסף וכו' היינו לאב באופן שדברי מהרש"א בכל הדיבור תמוהי' וצ"ע

דף ד' ע"ב תוס' ד"ה מעיקרא היק' ר"י וכו' וי"ל דאי מהיקישא הו"א דלא סגי בפרוטה עד שיהא ב' פרוטות וכו' כ' מהרש"א ק"ק דהשתא נמי דבעי למילף מק"ו נימא דיו לבא מן הדין וכו' וי"ל דאתיא כר"ט דהיכא דמיפרך ק"ו לא אמרי' דיו וכה"ג כתבו התוס' לקמן ד"ה חופה עכ"ל. ואני עני לא זכיתי להבין ד"ק דהיכי מיפריך ק"ו והלא הק"ו שפיר ילפי' ללמד שהאשה ניקנית בכסף ונימא דיו לו' דבעי' ב' פרוטות ול"ד למ"ש התוס' לקמן דהתם ע"י הדיו לא ישאר ק"ו כלל וכמ"ש התוס' דלאחר כסף לא אצטריך אבל הכא שפיר אנו למדין מהק"ו דכסף קונה ואה"ן נימא דיו להיות בב' פרוטות: