כפי אהרן ש"ס רעד

ולומר דלא פלוג רבנן דכיון דמגרש לדעת ב"ה אם הקדיחה תבשילו א"כ אף כשגירש משום ערוה צריכה גט דלאו כ"ע ידעי שגירש משום ערוה ויאמרו שגירש משום שהקדיחה תבשילו ויוציאו לעז על בניה שהם ממזרים ושוב זיכני ה' ומצאתי כדברי להר' תויו"ט בפ' הזורק משנ' ד' עלה דהמגר' את אשתו בגט ישן דב"ש מתירין וב"ה אוסרין כ' וז"ל ובירוש' מפרש דאזלי לטעמייהו דב"ש אית להו בסוף מכילתין לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר הילכך מזוהמת היא בעיניו ואינו בא עליה וב"ה אית להו אפילו הקדיחה תבשילו יכול לגרשה ואינה מזוהמ' בעיניו וכו' וכה"ג פליגי לקמן במגרש ולנה עמו בפונדק (תוס') ואע"ג דלב"ה אפשר שמגרשה משום דבר ערוה מ"מ גזירת חכמים היא שיאמרו שגירשה משום שהקדיחה תבשילו ואינה מזוהמת בעיניו עכ"ד. ומעתה אתי שפיר סוגיא דתלמודא שאמרו לא נמנעו כי היה להם למנוע מט' דלא פלוג ויוציאו לעז כי לא ידעו שנתגרשה משום ערוה

שבתי וראיתי תנא דמסייע ליה לרבינו הגדול ז"ל הוא ניהו הרדב"ז ז"ל בישנות סי' זר"ע שנשאל על אשה שגירשה בעלה משום זנות ושוב נתיחד עמה אי בעיא גט לדעת ב"ה והשיב גרסי' עלה בירושלמי וכו' הרי לך בהדיא דב"ה אזלי לטעמייהו דאפי' הקדיחה תבשילו מצי לגרשה אבל אם הוציאה משום ערוה מודו לבית שמאי דמזוהמת היא ולא בעיל לה וכו' ול"ל דגזרו ב"ה היוצאה משום ערוה אטו היוצאת משום דהקדיחה תבשילו משום שלא תחלוק בנשים דהיא גופא אינה אלא חומרא בעלמא וכו' והבו דלא לוסיף עלה ודוקא היכא דגירש משום שהקדיחה תבשי' צריכה גט ב' אבל משום ערות דבר מזוהמת היא ולא חשיד עלה ע"ש הנה מבואר כדברי הר' ז"ל ומעתה תנוח ותעמוד קו' הרב ז"ל בחוזק ויש להעיר קצת על הרב ז"ל כי לא זכר שר תשו' זו ולא דברי התויו"ט. ולענ"ד נר' לישב ברייתא זו לשי' הירושלמי דהנה בגטין דפ"א אוקמוה הך פלוגתא דב"ש וב"ה במגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק דב"ש ס' לא אמרי' הן הן עדי ביאה הן הן עדי יחוד וב"ה ס' אמרי' הן הן עדי ביאה הן הן עדי יחוד ולשי' זו שפיר אמרו לא נמנעו ב"ה מלישא נשים מב"ש דלב"ה היא האשה אסורה ממש וזהו דלא כאוקמתא של הירושלמי ומעתה אפ"ל דבהא פליגי ת"ק עם ר"ש דת"ק ס' דט' דב"ש וב"ה בפונדק הוא משום הן הן עדי ביאה וכו' ואמטו"ל ערבינהו ותנינהו גט ישן ופונדק בהדי הנך דהיה להם לב"ה למנוע ולא נמנעו ור"ש ס"ל דט' דגט ישן ופונדק היינו כמ"ש הירוש' דב"ש לטעמייהו וב"ה לטעמייהו וא"כ ליכא פלוגתא ואם גירש משום ערוה אף ב"ה מודו דאינה צריכה גט ב' וזהו שאמר ר"ש נמנעו הן מן הודאי כגון צרות ואחיות וכיוצא שהם ודאי אסורות ולא נמנעו מן הספק שהיא לנה עמו בפונדק שהוא ס' אי בעל או לא והצריכו ב"ה גט ב' לא נמנעו מלישא אשה זו דט' דפלוגתייהו תליא בהך דלא יגרש אלא א"כ מצא בה ערות דבר ואף ב"ה מודים אם גירשה משום ערוה דאינה צריכה גט ומשו"ה לא נמנעו ופליג את"ק ר"ש גם בעיקר הט' דפונדק דלת"ק הט' הוא משום הן הן עדי ביאה ושקולים הם עם צרות ואחיות שיש צד איסור ואפי"ה לא נמנעו ור"ש פליג וס"ל דבדבר שהיה צד איסור ודאי נמנעו אבל בפונדק שהוא ס' לא נמנעו כי אעיקרא ליכא איסורא וכמ"ש ומתישב בזה קו' הש"ס בסוגיין שהיק' מ"ש מן הודאי דאיסור' הוא ספק נמי איסו' הוא ונדחקו לישב לא תימא מן הס' אלא אימא מן הסתם אבל לפי פי' זה אתי שפיר דלר"ש בספק שהוא גט ישן ולנה בפונדק כפרש"י ליכא איסו' כלל וע"ז אמר נמנעו מן הודאי צרות ואחיות שהם ודאי איסו' ואיכא איסו' בדבר ולא נמנעו מן הס' שהם גט ישן ופונדק דליכא איסורא וא"כ ר"י בר בון מפרש לה הכי לברייתא ואיהו דאמר כר"ש זה נלע"ד וא"ש את"מ. ועיין הריטב"א ז"ל מה שפי' בספק אשת איש דלא כפרש"י ודו"ק וכ"ז לישב דעת הירוש' דלא תקשי ליה הברייתא אך לדעת הרדב"ז שכ' משם בעל העיטור דהבבלי ס"ל כהירושלמי עדיין ק': מס' כתובות

דף נ"ח ע"ב לא תימא ט' דר"מ משום דאדם מקדיש דשלב"ל אלא ט' דר"מ מתוך שיכול לכופה למעשה ידיה נעשה כאומר לה יקדשו ידיך לעושיהן ופריך והא לא אמר הכי ומשני כיון דשמעי' לר"מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה נעשה וכו' כ' רש"י שמעי' ליה לר"מ במס' ערכין דהמעריך פחות מבן חדש ר"מ או' נותן דמיו דאדם יודע שאין ערך לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים ה"ן אדם יודע שאין אדם מקדיש דשלב"ל וגמר ואמר לשם ידים עצמם ע"כ. ומהר"ב בש"מ כ' וז"ל ואע"ג דשניא ההיא דערכין דכ"ע ידעין דאין ערך לפחות מבן חדש וזיל קרי בי רב הוא ולהכי אמרי' דאדם יודע וכו' וגמר ואמר לשם דמים אבל הא דאין אד"מ דשלב"ל לאו כ"ע בקיאי ביה ואיכא למימר דמעשה ידיה ממש קאמר ולא ידים מ"מ איכא למימר כיון דאין השינוי כו"ך מתקנינן לישניה כיון דלא אפשר בע"א לדברי ר"מ אבל מעריך לדמי' שינוי גדול ומשום דידוע לכל אמרי' דלשם דמים קאמר וכו'. והרב יקר הערך דכ"ה: תמה על הר"ב ממ"ש שם בערכין המעריך פחות מבן חדש ר"מ אומר נותן דמיו וחכ"א ל"א כלום במאי קמפלגי ר"מ ס' א"א מוציא דבריו לבטלה יודע שאין ערך לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים ורבנן סברי אדם מוציא דבריו לבטלה כמאן אזלא הא דאמר רב גידל אמר רב האומר ערך כלי עלי נותן דמים כר"מ פשיטא דכר"מ אתיא מהו דתימא אפי' כרבנן נמי התם הוא דטעי ס' כי היכי דאיכא ערכין לב"ח איכא נמי לפחות מב"ח אבל הכא דליכא למיטעי ודאי אדם יודע שאין ערך לכלי וגמר ואמר לשם דמים קמ"ל הרי להדיא דבערכין אדם טעי כי היכי דאיכא ערך לב"ח איכא נמי לפחות מב"ח ואפ"ה קסבר ר"מ אין אדם מוציא ד"ל ומאי מקשה הר"ב אלו דבריו בקיצור כי הוא הרחיב הדברים והאריך למעניתו

ולפקע"ד לא ידעתי מאי קמתמה על הר"ב ז"ל דאדרב' מבואר בסוגיא כדבריו ממקום שבא שהרי ר"מ ורבנן בפלוגתייהו לא פירשו טעמייהו ואמרי' בגמרא דטעמייהו הוא דאדם יודע וכו' ואינו מוציא ד"ל ורבנן ס' אדמד"ל נמצא בין לר"מ בין לרבנן מוכרחים אנו לומר דאדם יודע וכו' ולר"מ כיון דידע ודאי דלדמים איכוון ולרבנן כיון דידע אמרי' הוציא דבריו לבטלה דאי דלא ידע ת"ל דהוי הקדש טעות ומעתה מ"ש בגמ' ס"ד אמינ' דאתי אפי' כרבנן התם הוא דטעי ס' כי היכי דאיכא ערכין וכו' הכונה דלא היינו אומרים דט' דרבנן הוא משום דאדם מד"ל ואדם יודע אלא היינו אומרים דט' דרבנן הוא משום דהוי הקדש טעות אבל גבי כלי דודאי אדם יודע הו"א דאפי' רבנן מודו קמל"ן דטעמייהו דרבנן הוא משום דאדם יודע דאין ערך לקטן ואפי"ה ס"ל דמוציא דבריו לבטלה וה"ה