כפי אהרן ש"ס רעג

דף ז"ך ע"ב אין לך כל שבט ושבט שלא יצאו ממנו נביאים. כתב רש"י אבל עתניאל ויפתח ויאיר לא ידעתי וכ' מהרש"א באגדתיה ומה שמסתפק רש"י ביאיר לא מצינו בו שהיה שופט ובן מנשה היה ע"כ ש"מ דאשתמיט מיניה פסוק בנביא אחריו קם יאיר ושפט את ישראל עשרים שנה ויהי לו שלשים בנים וכו' וכל אותו הספור ומ"ש ובן מנשה היה תמוה שיאיר ן' מנשה היה אחר ומת בימי יהושע במלחמת העי וכמ"ש בסנהדרין דמ"ד ע"א כשלשים וששה איש זה יאיר ן' מנשה שהיה שקול כרובה של סנהדרין וצ"ע

דף ל"ג ע"א אמר אביי משכחת לה באסא מצראה פירש"י גדל על המצר של שדה ומתוך שיש לו מקום פנוי הוא משבח ומצליח. ל"א אסא מצראה הדס מצרי. והיק' הר' מהר"ם ן' חביב (בס' כפות תמרים) וז"ל מה שפרש"י גדל על המצר אינו נוח לי משום דבגמר לקמן אמרי' דס"ד דפסול משום דאית ליה שם לווי ובשלמ' לפי' הב' דהוא הדס מצרי שפיר ס"ד לפוסלו משום שם לווי משום דהוא מין אחר אבל אם הדס סתמא כשזורעין אותו במצר השדה מחמת שיש לו מקום פנוי מתגדל בו ז' עלין ולכך קורין אותו הדס מצראה פשי' דאין זה קרוי שם לווי כההיא דתנן פ' בתרא דנגעים ופי"א דפרה אזוב לא אזוב יון לא אזוב כוחלי ולא אזוב רומי עכ"ד. ואני עני לא זכיתי להבין דברי קדוש שכונתו להקשות דכל שאינו מין אחר וממדינה אחרת לא חשיב שם לווי והלא אמרינן בנדרים דנ"ג הנודר מן היין מותר ביין תפוחים וכו' מן הירק מותר בירקות השדה שהוא שם לווי וע"ש פרש"י והר"ן והרי ירק אע"ג דהוא מין אחד אלא שזה גדל בגינה וזה בשדה אפי"ה כל שהעולם קורין אותו בשם אחר מצורף. שם לווי הוא. ה"ן אף דמין אסא הוא כיון שקורין אותו אסא מצראה הוה ס"ד לפסול ודוחק לומר דשאני נדרי' דהלך אחר לשון בני אדם. שו"ר מ"ש הר"ן ד"ה אסור בירקות גינה דל"ד לירקות שדה דהני מינא אחרינא נינהו ע"ש: מס' תענית

דף כ"ה ע"א במעשה דר' חנינא ן' דוסא שהיה עני אמרה לי' דביתהו עד אימת ניזיל ונצטער מטיבותא דגניז לן לעלמא דאתי בעי רחמי וניתבו לך יהבו ליה חד כרעא דפתורא דדהבא וגו' אמר לה ניחא לך דכולהו צדיקי אכלי אפתורא דתלת כרעי ואנן אפתורא דשקיל חד מנייהו וגו' נר' לי ליתן ט' למה לא נתנו לו כי אם רגל הכסא ושל שלש רגלים בהקדים דאי' בזוה"ק ט' לעניות ר' חנינא ולא היה לו אלא קב חרובין מע"ש לע"ש ז"ל בר"מ פ' פנחס ד' רי"ו חנינא בני די לו בקב חרובין איהו גרים קודם דחרב ק"ב מן יו"ד דאיהו יב"ק וגו' ע"ש והשתא א"ש דאחר ששאל מאת ה' עושר א"כ במה יתוקן הק"ב ע"ז נתנו לו רגל השלחן שהיתה של שלש רגלים ונשאר השלחן חיגר ונקרא קב כמ"ש הקיטע יוצא בקב וכן אי' בזוהר בעלי קבין שהם החיגרים וע"ז אמר לה ניחא לך וכו' ר"ל שישאר תקון הקב עד עולם הנצחי הלא טוב שיתוקן בזה העולם שהוא חיי שעה ודו"ק

דף כ"ו ע"ב לא היו ימים טובים וכו' שנאמר צאינה וראינה וכו' ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק פרש"י זה מ"ת הוא יוה"כ שניתנו בו לוחות שניות וכ' מהרש"א וז"ל ורע"ב כ' זה בנין ביהמ"ק שנתחנך ביוה"כ ע"כ ולא ידענא חינוכו ביוה"כ וכו' ודבריו מה מאד תמוהים דמבואר במ"ק ד' ט' דחינוך בית המקדש היה שבעת ימים קודם החג ושם נצטערו ישר' אותה שנה שמא נתחייבו כרת על שאכלו ושתו ביוה"ך יצאת ב"ק ואמרה כולכם מזומני' לחיי עוה"ב ואם כונתו לו' דיום א' של החי' לא הי' ביוה"ך לא הי"ל להר' לכתו' כן וצ"ע וע' בתוי"ט מס' מגילה

דף י"ד ע"א מ"ח נביאים וז' נביאות רש"י הביא מסדר עולם ברוך בכלל הנביאים אבל נראה כי המכילתא שהביא רש"י בירמיה סי' מ"ה בפי' הדבר אשר דיבר ירמיהו הנביא אל ברוך חולקת ע"ז שמשם מפורש שברוך לא נתנבא והיה מתרעם ע"ז ואמר לו הקב"ה אם אין כרם אין סייג ואם אין צאן אין רועה ע"ש וכן פי' הר"ן וכן תרגם יונתן ונבואה לא אשכחית. אבל נוכל לומר דקי"ל לסדר עולם שאח"ז נתנבא. ושוב ראיתי לקמן דף ט"ו ע"א ברייתא מפורשת שנתנבא בשנת ב' לדריוש: מס' יבמות

דף י"ד ע"ב על פלוגתא דרב ושמואל אי עשו ב"ש כדבריהם או לא עשו ת"ש אעפ"י שנחלקו ב"ש וב"ה בגט ישן ובצרות ובאחיות ובספק אשת איש ומגרש אשתו ולנה עמו בפונדקית בכסף ובשוה כסף בפרוטה ובש"פ לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה וב"ה מבית שמאי להודיעך וכו' ר"ש אומר נמנעו הן מן הודאי ולא נמנעו מן הספק וכו'. והנה השתא הכא זיכנו ה' ויצא לאור האי ספר'א רבא לעט"ר מוה"ר מהריט"א זלה"ה הכי נקר' בשם קדושת יו"ט וחזי הוית בסי' נ"ד יתיב רמי ומקשה מברייתא זו עלה דאמרינן בירושלמי דגיטין פ' הזורק עלה דמתני' דהמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקית דב"ש אומרים אינה צריכה הימנו גט וב"ה אומרים צריכה הימנו גט אמר ר"י בר בון ב"ש כדעתיהון וב"ה כדעתיהון ב"ש דאינון אמרין לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר אינון דאמרין מזוהמת היא מלפניו ואינו חשוד עליה לפיכך אינה צריכה הימנו גט שני ב"ה דאינון אמרין אפי' הקדיחה תבשילה אינון דאמרין אינה מזוהמת מלפניו והוא חשוד עליה לפיכך צריכה הימנו גט שני ע"כ נמצא דכפי"ז אפי' ב"ה אזלי ומודו דאם גירשה משום דבר ערוה אינה צריכה הימנו גט ב' כיון דמזוהמת היא דבסברא זו לא פליגי אב"ש וכו' וא"כ מאי קאמר הכא במגרש את אשתו וכו' לא נמנעו ב"ה לישא נשים מב"ש מהי תיתי דימנעו אי משום דאשה זו שנתיחדה לדעת ב"ש אינה צריכה גט ולדעת ב"ה היא אשת איש הא באופן שהיא מגורשת לב"ש דהיינו משום דבר ערוה אפי' ב"ה מודו דלא חיישי' שמא בא עליה דמזוהמת היא בעיניו ואינה צריכה גט ב' וק' על הירושלמי מברייתא זו עכ"ד

ואני עני הדעת והתבונה אחרי בקשת המחילה הראויה לגודל חכמתו נלע"ד שיש ליתן כנגד היסוד אשר בנה הרב דלפי אוקמתא דר"י בר בון בירוש' דב"ה לטעמייהו דמגרש אפי' הקדיחה תבשילו וכיון שכן אינה מזוהמ' וחיישי' שמא בא עליה ואמטו להכי צריכה גט ב' וכ' הרב ז"ל דאפי' לדעת ב"ה אם גירשה משום ערות דבר אינה צריכה גט ועל יסוד זה בנה עליה דייק ולע"ד איכא למישדי ביה נרגא