כפי אהרן ש"ס רסט

והשמיענו זה באומרו ימעט ובסוכה השמיענו דפסולה מדאורייתא ממילא פסו' אבל לדינא שוים הם דבתרוייהו אף בדיעבד פסול

בא"ד ובפ' במה מדליקין וכו' פסו' כסוכה וכמבוי ע"כ כונתם להק' בין לפירושם בין לפרש"י ודלא כמו שכ' הרב נחלה ליהושע דלפרש"י ל"ק דמשום דבמבוי לא קתני ברישא דיני הכשר מבוי והכא הוא תחילת הוראתו מש"ה לא תני פסולה אבל גבי נ"ח כבר פי' בפ' ב"מ דיני חנוכה קודם זאת המימרא לכן תני פסו' ע"כ ואינו מחוור כי אם מסדר התלמוד סידר דיני חנוכה קודם זאת המימרא מאן לימא לן דרב כהנא משמיה דר' תנחום דרש קודם זה מדיני חנוכה ואדרבא מדלא הביא התלמוד אלא מימרא זו משמע דאת זו בלבד דרש וקאמר פסולה והנכון כמ"ש דגם לפרש"י מק'. שו"ר להרא"ם שכ' דלפרש"י ל"ק דכיון דנ"ח הוזכר במתני' מתניתין לגבי אמוראי כמפורש בתור' חשיב ליה והוי דומיא דסוכה ע"ש וזה נכון

בא"ד דאגב סוכה נקט בנ"ח פסו' ק' בשלמא לפרש"י ניחא תי' זה דהעיקר הוא משום שייכות לשון וא"כ הכא תנא לא דייק בלישניה וסירכא דסוכה נקט אך לפי' התוס' ק' אדרבא הו"ל למינקט ימעט לישנא מעליא ולינקוט סוכה אגב נ"ח ולא לימא לשון שאינו הגון פסו' משו' אגב. ונר' דה"ק דאי הוה תני ימעט אכתי אתו למטעי גבי סוכה ויאמרו דבדיעבד כשר ולא ידייקו ממתני' דסוכה דקתני פסולה אלא ידייקו ממימרא דר' תנחום דקתני ימעט כסוכה אלמא גם בסוכה לכתחילה אין דיעבד לא ויבואו לטעות באיסו' דאורייתא לכך תני פסולה בהכרח שו"ר למהרימ"ט ז"ל בחי' שבת ד' כ"ב שהיק' כן על תוס' דשבת ותי' ב' תי' ע"ש ומ"ש בעניותי נ"ל נכון גם בפי' דברי תוס' דשבת

בא"ד דלמ"ד הדלקה עושה מצוה וכו' עיין ברכ"י א"ח סי' ק"ץ

שם תוס' ד"ה אמר רבה ק"ק ללישנא קמא דבריש עירו' וכו'. דברי התוס' תמוהים דמאי קו' ומאי פירוקא ותצא דברי רבה אינם מובנים שם בסוגי' אלא עד שנאמר תי' של רבא מבוי דרבים וכו' או תי' רבינא סוכה דאוריי' וכו' וא"כ לפום הבנת דברי רבה א"ש עם סו' דהכא ומה הקשו ומה תי' וכבר עמד ע"ז הרב פני יהושע ומה שפי' הרב בכונת דברי התוס' לא נהירא לי דאי קושית התוס' היא על שקלא וטריא דהתם דפריך מ"ש מבוי וכו' דהו"ל להק' עדיפא מינה דאפי' אי במבוי הוה פסול בסוכה צריך שיהא כשר כמתבאר מדברי הרב ז"ל א"כ אכתי תירוצם אינו תי דמאי משנו הא מתרץ התם וכו' והלא קושיתם על המקשן דעדיפא הו"ל לאקשויי והה"ן לתי' רבא אתי שפיר ומה יושיענו זה וכן ק' לפי' הרב ז"ל במה שפי' בסיום דברי תוס' ורבינא דמשני סוכה דאורייתא אחמירו בה רבנן מ"מ. משמע דמדאורייתא כשירה ע"כ ופי' הרב דכונתם לומר דלרבינא משמע דלית ליה ט' דרבא דלא מידכר וק' אמאי החמירו הא שלטא ביה עינא וע"ז כ' דמ"מ משמע דמדאוריי' כשירה ומוכרח לומר ט' משום היכירא והא שלטא ביה עינא ע"כ פי' הרב וגם פה ק' עליו מה שהקשינו דאי קושיתם היא למה החמירו רבנן דהא שלטא ביה עינא א"כ מה תי' דמדאורייתא כשירה אכתי ק' גם מדרבנן יהיה כשר וגם הרב ז"ל סיים דעדיין פי' צ"ע. ולענ"ד נר' לפרש כונת התוס' עד"ז דכונתם להקשות על המקשן דפריך התם מ"ש מבוי דאמרינן קלוש סוכה נמי נימא קלוש דלמה הוצרך כמבוי לטעם דקלוש תפ"ל דרבה גופיה סבר קורה משום היכירא וכמ"ש התוס' שם בראש העמוד וכיון דהיא משום היכירא כיון שמקצתה למטה מך' הא איכא היכירא ומה איכפת לן במה שיש נמי למעלה מך' הא איכא מיהא למטה מך' ואיכא היכירא דכוותא גבי סוכה נמי דט' משום היכירא לדעת רבה בסוגיין הדין נותן שיהא כשר כיון דאיכא מקצת סכך למטה מך' הא שלטא ביה עינא ומה איכפת לן במה שיש למעלה מך' וא"כ הכי הו"ל למקשן למיפרך מ"ש מבוי דכשר דט' משום היכירא וכל דאיכא מיהא מקצת למטה הא איכא היכירא סוכה נמי ט' משום היכירא וכל דאיכ' מקצת סכך למטה מך' יהיה כשר ומדלא פריך הכי משמע דלית ליה ט' דסוכה משום היכירא וק' לסוגיין דקאמר רבה ט' משום היכירא וע"ז תי' וי"ל דהא מפורש התם ט' משום דסוכה דביחיד לא קמדכר וכו' פי' דבריהם דמאי דאסיק רבא דט' הוא דזימנין דמשתקיל עובי הקורה עובי הסכך מלתחת עובי הסכך זה ידע המקשן מעיקרא והכי כונת קושיתו מ"ש מבוי דכשר ולא גזרינן דילמא משתקיל עובי הקורה דלתחת וקאי למעלה מך' אל"ו משום דאמרי' קלוש ור"ל שאנו חושבין כאילו נחתך מקצת הקורה שהיא למעלה מך' ולא נשאר להכשר המבוי אלא המקצת שהוא בתוך ך' וכיון שכולה בתוך ך' ר"ל אחר החיתוך תו ליכא למיחש דילמא משתקיל א"כ סוכה נמי נימא קלוש וכאילו נחתך מקצת סכך העליון ומה שנשאר הוא כולו בתוך ך' ותו ליכא למיחש דילמא משתקיל ויהא כשר ולמה אמרת במבוי כשר ובסוכה פסול וע"ז השיב לו רבא דודאי עיקר הפיסול גבי סוכה הוא כמו שאמרת דילמא משתקיל אבל ההיתר דגבי מבוי לא כדקאמרת משום דאמרי' קלוש אלא ט' משום דרבים מדכרי אהדדי ובסוכה דליחיד ולא מדכר חיישי' דילמא משתקיל וכונת התוס' בתי' הוא דמאי דאסיק רבא דעיקר הפיסול הוא משום דילמא משתקיל זה ידע גם המקשן ועל זה בנה דייק קושיתו אלא דרבא חי' לו זה החי' בין מבוי דרבים לסוכה דיחיד והשתא מיתרצא שפיר קושייתם דל"מ למיפרך מ"ש מבוי משום היכירא סוכה נמי משום היכירא הא ודאי ל"ק מידי דהשתא מיהא הא שלטא ביה עינא וודאי כשירה אלא דאנו פוסלים עכשיו משום גזרה דילמא אחר זמן משתקיל. כ' עוד ורבינא נמי וכו' פי' דכפי מה שכתבו דהמקשן ידע דעיקר ט' הפיסול הוא דילמא משתקיל א"כ גם מה שתי' רבינא סוכה דאורייתא אחמירו ביה ה"ק אחמירו ביה רבנן וגזרו דילמא משתקיל ואפילו השתא שהיא למטה מך' פסולה משום חששא דשמא למחר משתקיל ומבוי שהוא מדרבנן החמירו בו לפוסלו עכשיו דילמא משתקיל למחר כיון דהשתא מיהא עשוי כהוגן וכתחז"ל והחילוק שבין רבא לרבינא הוא דלרבא הט' משום דמבוי מדכרי אהדדי ולרבינא הט' דמבוי הוא משום היותו דרבנן אבל אין לומר דמאי דקאמר רבינא מבוי דרבנן וכו' סוכה דאורייתא החמירו ר"ל אפי' בלא ט' דילמא משתקיל החמירו דלא כרבא דאמר ט' דילמא משתקיל וכמו שפירש הרב פני יהושע דזה הפי' אינו דאכתי ק' ולמה יחמירו רבנן הא שלטא ביה עינא ולשלול פי' זה כ' התוס' ולרבינ' נמי דמשני סוכה דאורייתא החמירו וכו' לא תפרש דהחמי' ביה רבנן בלא גזירה דילמא משתקיל אלא מ"מ משמע דמדאורייתא כשירה כיון דשלטא ביה עינא ותו אין שום ט' להחמיר ולאסור אלא משום גזירה דילמא משתקיל דוקא כנ"ל בדרך חידוד ודוק היטב. מ"מ דברי התוס' אינם יוצאים מידי פשוטם דכוונתם להקשות על תחי' דברי רבה בהשקפה ראשונ' קודם שידענו תי' רבא ורבינא ולזה כ' דלפי