כפי אהרן ש"ס רסח

דשייך ביה לשון תקנה להורות לנו דאין ממשפט הלשון לומר תקנתא שהרי כל שלא נעשית עדיין כתקנה פסולה שמה וזהו מה דשייך למתני בה אע"ג דבאמת מהני בה תקנה במיעוט מ"מ התנא צריך שיקרא לה שם הראוי לה שהיא פסולה ואינו משפט הלשון לומר תקנה ונמצא עכשיו ב' שוין דבמבוי לא שייך למתני פסולה ובסוכה לא שייך למתני תקנתא כן נ"ל לפרש בדברי רש"י לפום גירסתינו ודלא כהרב נחלה ליהושע בחי' לעירובין ע"ש והבוחר יבחר אך התוס' ז"ל בעירובין גם הריטב"א ז"ל היה להם גירסא אחרת בדברי רש"י וע"כ הקשו עליו כמו שאכתוב לקמן בע"ה בתוס' ד"ה דאורייתא

שם רש"י ד"ה מבוי דכוליה מדרבנן וכו'. רש"י ז"ל קאי לשיטתו דכוליה מילתא דמבוי מדרבנן דמדאורייתא כיון שיש לו ג' מחיצות הוי רה"י ומשו"ה כ' כאן דכוליה מלתא מדרבנן אך לדעת הר' יהונתן ז"ל בפי' על הרי"ף שכתב במשנה ב' דעירובין דהוי הלמ"מ וכן כ' הר' רע"ב ז"ל שם מוכרח לומר בכונת הש"ס מבוי דרבנן ר"ל הך דהך מילתא דגבוה ך' אמה דפסול הוא מדרבנן ולאפוקי סוכה דפסלות גובה ך' אמה דילה ילפי לה בסוגיין מקראי וכמו שהארכתי בזה בכפי ח"א ה' שבת סי' יו"ד עש"ב

שם רש"י ד"ה ואבע"א מדאורייתא נמי שייך למי' תקנתא ובעירובין פי' דאורייתא נמי תני תקנתא בעלמא במילי אחריני ע"כ לפום מאי דפרישית לעיל בכונת דברי רש"י ז"ל נ"ל דהכא ב' הלשונות בדיבור אחד נאמרו ור"ל דאורייתא נמי שייך למתני תקנתא ושפיר הוי משפט הלשון ולא כמ"ש לעיל בתי' קמא דלא שייך ואילו בעלמא במילי דאורייתא שייך למימר שפיר תקנתא אלא דשאני הכא דנפישי מיליה ולאפוקי מתי' קמא שפי' דבדאורייתא לא שייך למתני תקנתא בשום דוכתא ודו"ק

שם רש"י ד"ה למען ידעו דורותיכם עשה סוכה שישיבתה ניכרת לך דכתיב ידעו כי בסוכות הושבתי צויתי לישב הכי דריש ליה פי' דהשתא דרשי' הושבתי צויתי לישב וצריך בשעה שהוא יושב שידע שהוא יושב בסוכה ושכך היא גזרת מלך עליו וא"כ נמצא דאין בכאן עכשיו רמז לענני כבוד כלל וע"ז כ' רש"י דאע"ג דאין מקרא יוצא מידי פשוטו וכו' פי' דא"כ מאי מסיים הכתוב את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים לזה אמר מיהו דרשי' ליה נמי לדרשא ותרוייהו שמעי' מיניה לפי פשוטו שמעי' כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם שידעו היקף ענני כבוד הנעשה לאבות והיינו הושבתי לשעבר ולפום דרשא שמעי' ידעו כי בסוכו' צויתי לישב לעתיד וצריך שידע כל אחד בשעת ישיבתו שבסוכה הוא יושב אבל הר"ן ז"ל פי' בדרך אחרת ז"ל למען ידעו דורותיכם מייתר ליה דהו"ל למיכתב בסוכות תשבו כי בסוכות הושבתי ובהכי הוה סגי וכו' ומדכתיב למען ידעו דורותיכם משמע הכי קאמר עשה סוכה שתהא ישיבתה ניכרת לך וכו' נמצא לדעת הר"ן ז"ל אין אנו צריכי' לדרוש הושבתי צויתי לישב אלא כי בסוכות הושבתי ודאי הוא להיקף ענני כבוד ומיתורא דלמען ידעו דרשי' הך דרשא ולנו לדעת אמאי רש"י ז"ל נייד מפי' הר"ן עד שהוצרך לידחק בפי' מלת הושבתי. ונ"ל מב' טעמים חדא דלפי' הר"ן ז"ל ק' מאי קאמר הש"ס בתר הכי כולהו כרבה לא אמרי דהוא ידיעה לדורות הוא פי' ידיעת היקף ענני כבוד ומאי דחי הא ידיעה לדורות שפיר נפקא מכי בסוכות הושבתי ודרשא זו נפקא מיתורא דלמען ידעו אבל לפרש"י דעיקר הדרשא הוא למען ידעו כי בסוכות צויתי לישב וא"כ מעתה לא נשאר כאן רמז ענני כבוד ומוכרחים לומר כפרש"י דאע"ג דאין מקרא יוצא מידי פשוטו מ"מ דרשי' נמי הא והשתא דחי הש"ס שפיר דלא דרשי' הך דרשא אלא מקרא לפשוטו דוקא אתא והיינו כי בסוכו' הושבתי לעבר בענני כבוד וידעו ר"ל ידעו לדורות הבאים מה שעשיתי לאבות. ועוד מט' אחר נייד רש"י מפי' של הר"ן ז"ל דלפי' לא יבא הכתוב מסודר על נכון ונקדים קו' מהר"ם שהיק' במאי דדחי הש"ס ההוא ידיעה לדורות דמה דחיה היא זו ואה"ן כיון דשמעי' ידיעה לדורות היקף ענני כבוד מינה נשמע דצריך ידיעה שהוא יושב בסוכה וצריך היכירא שתהיה למטה מך' כדי שעי"ז יזכור היקף הענני כבוד ותי' דודאי לאו הא בהא תליא דידיע' היקף ענני כבוד ידעי' ליה ביציאתו מביתו לסוכה אבל שיהא יודע בכל שעת ישיבתו שהוא יושב בסוכה זה לא ידעינן אלא לפום דרשא דרבה והוא אמת ופשוט. ומעתה לפי פי' הר"ן ז"ל יהיה למען ידעו דורותיכם ענין בפ"ע שידעו שהם יושבים בסוכה שתהיה שלטא ביה עינא ונתינת ט' דכי בסוכות הושבתי יהיה מוסב למעלה כאילו ואמר הכתוב בסוכות תשבו ז' ימים כי בסוכות הושבתי שהוא נתינת ט' לצווי מצות הסוכה וזה יודע ביציאתו מביתו לסוכה ואח"ך יאמר הכתוב כל האזרח בישר' ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם ר"ל שתהיה למטה מך' למען ידעו וא"כ צריך לסרס המקרא לפי דרשת רבה אך לפרש"י יהיה כי בסוכות הושבתי דבק עם למען ידעו ממש כלומר ידעו כי בסוכות צויתי לישב ולפום דרשא אין כאן רמז לענני כבוד כלל ודוק היטב. והמהר"ם ז"ל הביא דברי הר"ן על דברי רש"י כאילו הן שוין בטעמם ורב המרחק ביניהם כאמור ודוק היטב

שם תוספות ד"ה דאורייתא אבל רש"י ז"ל לא פי' כן עכ"ל התוס'. לא הקשו מידי כאן על פרש"י אבל בעירובין היק' עליו ז"ל ולישנא דאבע"א בדאורייתא נמי תני תקנתא לא א"ש לפי' כי גם בלשון א' תני בדאורייתא תקנתא ולא קאמר אלא דשייך למתני ביה לשון פסולה ע"כ נ"ל דהתוס' שם לא היק' על רש"י אלא משום שהיה להם גירסא אחרת בדברי רש"י כמ"ש שם בדברי התוס' ז"ל הואיל ומימו' משה ניתנה מידה זו אע"ג דבדאורייתא נמי שייך תקנתא ע"כ וכיון שכן הוכרחו להבין שכונ' רש"י ז"ל הוא לומר דבדאוריי' שייכי תרוייהו פסולה ותקנתא ומוכרח לומר שהבינו בכונת רש"י דלא פריך מ"ש אסוכה אלא אמבוי דוקא דאסוכה לא משני מידי וע"כ תמהו עליו דלישנא דאבע"א לא א"ש וכו' וקו' זו היא חזקה על רש"י לפום גירסתם וכמו כן ק' קושית הריטב"א שהיק' שם דכיון דבדאורייתא שייכי תרוייהו תקשי באמת דאמאי לא תני תקנתא ואף שלפי פי' זה יפרש רש"י קו' מ"ש אמבוי דוקא מ"מ ק' דאמאי לא מקשה נמי אסוכה דליתני תקנתא כיון דשייך למיתני. ואמנם לפי גירסתינו בדברי רש"י ז"ל דליתנהו להני מילי אע"ג דבדאוריי' שייך נמי תקנתא יש לישב פירושו כמש"ל ברש"י ע"ש ונר' שגיר' התוס' בסוגיין היתה כגירסתינו בדברי רש"י ומש"ה לא אקשו עליה מידי אלא כ' שרש"י ז"ל פי' בענין אחר ודוק היטב ובמש"ל ועיין מלכי בקדש ד' קט"ז

בא"ד א"נ י"ל דלשון ימעט משמע חומרא דרבנן בעלמא ופסו' משמע דאורייתא ע"כ אין כונתם לו' דבמבוי הוא חומרא בעלמא ולכתחי' אבל בדיעבד אם שכח מלהוריד הקורה בע"ש מותר לטלטל בו דהא ודאי ליתא כמו שהוכיח המהרש"א ז"ל אלא כונתם לומר דרבינו הקדוש זיע"א בצחות לשונו רצה להשמיענו דמבוי הוא תקנה וחומרא דרבנן