כפי אהרן ש"ס רסג

כ' ברייתא בפ' הנזקין נר' שהבין כן מפשט הסוגיא דעמ"ש בש"ס ואין כופלין שלום לגוי קאמר ר"ח הוה מקדים להו שלמא והיינו כדי שלא יקדים הכותי ור"ח בעמוד והחזיר קאי אמור רבנן בכפילא ואיסו' איכא והגאון ז"ל כתב כן לשמע אוזן ולא זכר שר דברי הטור אלו

דף ז' ע"א ואל זועם בכל יום וכו' ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה חוץ מבלעם הרשע וכו' מאי למען דעת צדקות אמר ר"א אמר להן הקב"ה לישראל דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע. יל"ד במ"ש למען דעת צדקות ה' דמשמע דאדלעיל קאי אמ"ש שהקב"ה כועס ק' מאי למען דעת צדקות ה' ובלא"ה הוה ניחא מאי דקאמר למען דעת צדקות ה' ועוד יל"ד מאי פריך אפי' בלאו דרשא זו אתי שפיר למען דעת צדקות ה' שאמר לבלעם לא תאור את העם. ונלע"ד דבפשט הכתוב נוכל לומר דודאי צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שאמר לבלעם לא תאור את העם ואע"ג דמצד הסברא מה צורך לציווי זה שהרי הקב"ה כמה יגיעות יגע עם ישראל עד שהוציאם ממצרים וקראם עמו ונחלתו מהיכ' תיתי בלעם חגירא יבא לקללם ושיתקיים קללתו זה לא יאמן כי יסופר וא"כ לא היה צריך הקב"ה אפי' לציווי זה ומדחזינן שהקב"ה אעפ"י כן נזדרז לצוות לזה הרשע שלא יקלל זהו אהבה יתירה וחיבה נודעת שעל צד היותר רחוק שמא ח"ו דבריו יעשו פירות ציוה לו לא תאור את העם וא"כ זהו למען דעת צדקות ה' אבל השתא דאמר דהקב"ה כועס בכל יום והמקלל באותה שעה מתקיים ובלעם היה יודע לכוין אותה שעה א"כ פשי' דמוכרח הקב"ה לצוות את בלעם לא תאור את העם כיון דברי היזיקא וידוע שדבריו יעשו פירות ואם ח"ו הקב"ה יעשה כליה בישראל מגרעות נתן ח"ו פן יאמרו אוה"ע מבלתי יכולת ה' וא"כ הוכרח הקב"ה לצוות לבלעם לא תאור את העם וא"כ לא תחשב לו לצדקה וק' מאי למען צדקות ה' וזהו דקאמר הש"ס מאי למען דעת צדקות ה' הכונה בשלמא בלא דרשא זו שהקב"ה כועס בכל יום ושבלעם היה יודע א"ש למען דעת צדקות ה' כמש"ל שעל צד היותר רחוק שמא יעשו דבריו פירות ציוה לו וזהו צדקה וחיבה יתירה נודעת אבל השתא דאמרת שהקב"ה כועס בכל יום ובלעם היה יודע לכוין אותה שעה ק' מאי למען דעת וכו' שהרי הקב"ה הוכרח לצוות לו וע"ז קאמר ר"א ראו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי הכונה כמש"ל דאף שכבר ציוה הקב"ה לא תאור את העם אפי"ה על צד היותר רחוק שמא בלעם יעבור על ציוויו ויקלל לא כעס וזהו ג"כ חי"ן שעל צד היותר רחוק לא כעס ודו"ק

שם השתא דעת בהמתו לא הוה ידע וכו' אלא שהיה יודע לכוין אותה שעה וכו' והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה' מלמד שכל אותם הימים לא זעם ש"מ דמנא ידע בלעם שהקב"ה לא זעם באותם הימי' דהא אמרי' דהא דהוה ידע לכוין אות' השעה לא מחכמה דאית ביה דהיה יודע דעת עליון אלא שע"י איזה סגולה היה יודע לכוין אותה שעה וא"כ מנא ידע שהקב"ה לא כעס באותם הימים ואין לומר שקילל ולא עשה רושם ומינה הוכרח לומר שהקב"ה לא כעס שהרי אי' במדרשו' שבלעם לא קילל כלל וכמ"ש רש"י בפירוש החומש. ולע"ד נראה לישב שהרי בלעם היה רוצה להזכיר עונותיהם של ישר' וכמ"ש רש"י ע"פ לכה נא אקחך אל מקום אחר ובא הקב"ה וסתם פיו והיה מלמד סניגוריא וא"כ מכאן מוכח שלא כעס שאילו כעס ודאי בלעם שהיה רוצ' לקללם וללמד עליהם קטיגוריא היה עושה זה בשעת כעסו של הקב"ה ואם היה כועס לא היה סוטרו על פיו להזכיר זכיותיהם אל"ו מכאן מוכח שלא כעס כל אותן הימים: אמנם יל"ד דלמה הוצרך הקב"ה לומר לבלעם לא תאור את העם כיון שלא היה כועס באותן הימים ואפשר דתחילה ציוה לו הקב"ה לא תאור את העם והיה בדעתו לכעוס ככל הימים ואח"ך חשש פן ואולי בלעם הרשע יעבור על ציוויו ויקללם בשעת הכעס אעפ"י שאח"ך יפרע ממנו על כי עבר אמימריה דרחמנא מ"מ מאי דהוה הוה וע"ז לא כעס ויתכן שזהו מ"ש דעו כמה צדקות עשיתי עמכם ולא קחשיב אלא שלא כעס אמנם ניחא עפ"י הנ"ל שהם ב' צדקות חדא שציוה לו בראשית מאמר לא תאור את העם וזו לא הוכרח הש"ס לפרשו דמקרא מלא הוא ועוד ב' שלא כעסתי

דף י"ט ע"א אם ראית ת"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשו' שמא ס"ד אלא אימא ודאי עשה תשו'. להבין במאי קמפלגי הס"ד עם המסקנא אפשר במ"ש ריש פ' ואלו נדרים על מ"ש במש' אם ארחץ ואם לא ארחץ דת"ק אמר יפר ור"י אמר לא יפר במאי קמפלגי מ"ס נוול דחד יומא לא הוי נוול ומ"ס הוי נוול ופריך הש"ס על אוקמתא זו ודחי ליה ומוקי לה במידי אחרינא ולכ"ע נוול דחד יומא הוי נוול והשתא הס"ד ס"ל דפלוגתייהו בהכי כדקס"ד הש"ס התם לזה אמר אל תהרהר אחריו ביום שמא חשש לס' ר"י דנוול דחד יומא הוי נוול ועשה תשו' וע"ז אמר שמא ס"ד והלא לכ"ע הוי נוול וכדמסיק הש"ס התם וא"כ ודאי עשה תשו' ודו"ק

דה כ"ח ע"א בו ביום עמד יהודה גר עמוני וכו' והלא כבר עלה סנחריב ובלבל את העול' וכל דפריש מרובא פריש כתב רש"י בעין יעקב וכל דפריש ועמון לאו רובא דעלמא הוא ולא היה סבור שסנחריב בלבלה דברי רש"י תמוהים ושמעתי אומרים דכונתו להקשות על יהודה גר עמוני דוכי לא ידע פסוק דלא יבא עמוני ומה שואל מה אם לבא בקהל ואם היה יודע שבא סנחריב ובלבל את העולם א"כ ודאי מותר ומה לו לשאול לזה פי' רש"י שלא היה יודע שסנחריב בלבלם ר"ל שהוא יודע הפסוק ויודע שסנחריב בלבלם אבל לא ידע אם ג"כ בלבל את עמון או לא ע"כ שמעתי ודחוק. ולעד"נ שכיון רש"י למ"ש התו' ביבמו' ד' ע"ו שהיק' על סו' זו דסנחריב לא בלבל את עמון אלא נבוכדנצר בלבלם ותי' דודאי נבוכדנצר בלבלם ולא סנחריב אבל לפי' שסנחריב התחיל בבלבול נקרא על שמו ע"ש וז"ש ולא היה סבור שסנחריב בלבלם כי הוא היודע ודאי שנ"נ בלבלם אבל נקרא על שמו: מס' פסחים

דף צ"א ע"ב ואלא חטאו ישא האיש ההוא למעוטי מאי למעוטי קטן מכרתי. היק' התוס' היכן מצינו שחייב קטן במצות וי"ל דאצטריך לקטן שהגדיל בין ב' פסחים. מכאן יש סעד למ"ש הר' חות יאיר בהשמטו' דרס"ג דהא דאמרי' דפחות מן' עשרים אין מענישי' בדין שמים הי"ד בדבר שאינו מפורש בתורה האזהרה ואתי מסבר' דאסיר אבל דבר שאזהרתו מפורש בתורה מענישי' עש"ב הנה מסוגיא זאת היא ראיה חותכת דאצטריך קרא למעט קטן מכרת אבל כשהגדיל חייב וקטן הוא פחות מן' י"ג הרי משמע כדברי הר' ז"ל דכיון שהכרת מפורש בתורה חייב והתימה שלא נסתייע מסוגיא זאת. וחזיתיה למופת