כפי אהרן - רמב"ם רצה

וכו', לא זכיתי להבינם דהא עלה דמתני' דמה אם ירצה לו' מזיד הייתי איבעיא לן האם בכריתות אי ט' משום מיגו או משום דאדם נאמן ע"ע ולא איפשיטא הבעיא ומוכרחי' אנו לומר דאי ט' דרבנן משום דאדם נאמן הא דנקט מה אם ירצה לו' וכו' לט' דר"מ קאמר וכן כ' התוס' בפ"ק דב"מ וא"כ מה נתחדש לו להנמק"י בסו' זו מלישנא דמה אם ירצה לו' וכו' וכ' ואם לדבריו דר"מ וכו' והא זה מוכרח לאומרו מריהטא דסוגיא דכריתות ואם זה הוא הכרח אמאי לא פשט תלמודא הכי שם ואפשר שכונתו לו' דאע"ג דלא איפשיט' הבעיא ריהטא דלישנא דמתני' מוכח דט' משום מיגו ואין כונתו לדייק מסו' דהכא אלא מלשון המשנה בעצמה. גם בסו"ד כ' משם הרשב"א דלאידך לישנא דכריתות דמשום נאמנותו של עד חייב כאביי וכו' ואנן קיל"ן כאביי דלא אזיל שיטתיה כדפירשנו וכו' וכן כ' בש"מ משם הרשב"א בב"מ ד' י"ב מהספר ריש ע"א. הראת לדעת מדברי הנמק"י והרשב"א אלו דאביי דאמר א"ל ע"א אכלת חלב נאמן היינו מט' נאמנותו של עד ולאו משום דשתיקה כהודאה כדדחי תלמודא הכא והט' משום דאביי ס' כהך לישנא דט' דרבנן משום מיגו הוא אמטו"ל בע"א אומר אכלת חלב דליכ' מיגו חייב משום נאמנות העד וסו' דהכא אתי כאידך לישנא דט' דרבנן משום דאדם ק ע"ע. ודע דעפ"י דכרי הנמק"י והרשב"א אלו מתרצתא קו' שהקשו על האחרונים שהביא הר"ן בפ' האומר שהיק' על ר"ת ז"ל שכתב דהא דאמר אביי א"ל ע"א אכלת חלב נאמן דוקא בדשתיק אבל אמר איני יודע לא מיחייב והיק' עליו האחרונים דאם כן מאי לישנא דנאמן והא אין זה מחמת נאמנותו של עד אלא משום שתיקתו של בעל דבר שהוא כהודאה והו"ל חייב קרבן א"נ טהרותיו טמאות שהרי אין זה מט' נאמנות כלל ובפ' האשה רבה נמי כי בעינן למידק דע"א נאמן באיסו' מהאי דיוקא ט' דאמר לא אכלתי הא אישתיק מהימן רמינן ממאי משום דמהימן דילמא משום דאישתיק ושתי' כהודאה אלמא כי אתינן בה מט' הודאה לא שייך למימר נאמן וכו' אל"ו אפי' באומר איני יודע כל שאינו מכחישו נאמן ומתני' ודאי הכי דייקא דקתני והלה או' לא אכלתי ט' דמכחיש ליה בהדיא הא לא"ה מהימן והיק' ע"ז וכי תימא א"כ היכי מוכח אביי מהכא דע"א מהימן אפי' בהלה או' איני יודע דהא בפ' האשה רבה דחינן דט' דמתני' משום דשתיקה כהוד' דמיא ומוכח לה מסיפא א"ל ב' אכלת חלב ר"מ מחייב וחכמי' פוטרין מה אם ירצה לו' וכו' אלא לאו משום דאשתיק ושתיקה כהודאה דמיא ויש לומר דהתם ס"ל דרישא נמי רבנן ומשו"ה מוכחינא מרבנן דסיפא דט' דדיוקא דרישא משום דשתיקה כהודאה דמיא אבל אביי ס"ל דרישא ר"מ היא והכי מתוקמא בדוכתא בכריתות וכיון דליכא למידק מסיפא מידי נקיטינן דיוקא כפשטיה דוקא כשאמר לא אכלתי דקמכחיש ליה בהדיא הא אמר איני יודע כיון דלא מכחיש ליה מהימן ע"כ

ואני בער תי' זה לא יכולתי להבינו אדא במ"ש דאביי ס"ל דרישא ר"מ היא והכי מתוקמא התם בכריתו' לא ידענא מאי קאמרי דהא בכריתות לא איתוקמא כר"מ אלא רישא דמתני' אמרו לו ב' אכלת חלב מביא חטאת ופריך אמרו לו כמה הוי ב' וכו' ומוקי לה כר"מ וה"ק דבר זה מחלו' רבנן ור"מ היא והוא דקמכחיש להו אבל הא דמייתי מינה אביי ודאתו מינה בפ' האשה רבה היא מציעתא א"ל ע"א אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי פטור הא לא איתוקמ' כר"מ ואפי' רבנן מודו בה ע"ש בסוגיא ועוד לדבריהם מאי מייתי ראיה רבא דע"א מהימן אפי' באומר איני יודע מהא דע"א אומר וכו' והוא אומר לא אכלתי ודייקי' דוק' דאמר לא אכלתי הא אמר איני יודע חייב והא הא ר"מ היא דאית ליה נאמנות לעדים אבל לרבנן דלית להו נאמנו' בעדים א"כ כי אמר איני יודע נמי פטור ומאי קמייתי אביי ראיה מדברי ר"מ ושביק רבנן באופן שדברים אלו לא זכיתי להבינ'. ואמנם עפ"י דברי הנמק"י והרשב"א ז"ל הנז"ל מתרצתא שפיר קו' זו דלעולם אפי' באומר איני יודע שפיר מיחייב עפ"י העד וכמ"ש הנמק"י שם דכולה סוגיא מוכחא אפילו במידי דלא הו"ל למידע וט' משום נאמנות העד הוא וההיא דפ' האשה רבה אתי כהך לישנא דט' דרבנן משום דאדם נאמן ע"ע ולא מט' מיגו ואביי ס"ל דט' משום מיגו הוא ולעולם איכא נאמנות בעדים אמטו"ל בע"א או' אכלת חלב דליכא מיגו אפי' שזה או' איני יודע שפיר מחייב משום נאמנות העד ודו"ק

ונמצא דעת ר"ת דהא דאמרי' ע"א או' ודייקינן הא שתיק חייב דוקא שתיק אבל אמר איני יודע לא וכן דעת הר"ן לשם והתוס' בסו' דכריתות וביבמות אך דעת הנמק"י והרשב"א ותוס' אחרונים שהביא הר"ן דגם באו' איני יודע חייב דעיקר ט' משום נאמנות העד הוא וכמש"ל ודע דס' זו של ר"ת לא הביאוהו התוס' משמו אך הרא"ש בפ' הניזקין והמרדכי בפ' האומר הביאה משמו ע"ש ועיין להתוס' בכריתות ד"ה אמרו לו שהוכיחו לסברת ר"ת מדאמרי' שם בברייתא או הודע אליו ולא שיודיעוהו אחרים ומוקי לה בע"א ומוכרח באו' איני יודע ואצטריך קרא לפוטרו דאי במכחישו ל"ל קרא ת"ל מדאמרי' לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת ודייקי' הא לשבועה קם דמשמע דוקא לשבו' אלא ודאי מיירי באומר איני יודע וס"ד דהא נמי ידיעה היא קמל"ן ולא שיודיעוהו אחרים וקו' זו ק' לדעת הרשב"א והנמק"י ותוס' אחרונים דס' דגם באו' איני יודע חייב א"כ קרא דאו הודע דדרשי' ולא שיודיעוהו אחרים מוכרח במכחישו ות"ל מלא יקום ע"א כמ"ש התוס' ושמא י"ל לדעת הני רבוואתא דס"ל דע"כ לא אמרי' לא יקום וכו' אלא דוקא במידי דדררא דממונא אך במידי דאיסורא וכפרה הו"א אפי' בע"א ומכחישו יביא קרבן ותכפר ועיין בהגמ"י פ"ה דעדות ה' א' קמל"ן קרא דלא ובמכחישו אינו חייב אפי' במידי דאיסו'. וע' בקדושין דף ס"ה ע"ב אמר ר"ח בני זה בן ט' שנים וכו' ועיין בהר"ש פ"ה דטהרות מ' ט'. ושו"ר להרמב"ן הביא דבריו הר"ב בש"מ לב"מ די"ב מהספר ריש ע"ג שכ' דהט' דמהימנינן ליה בהאי מיגו רעוע דהוי במקום עדים וגם משים עצמו רשע משום דכתיב או הודע אליו ולא שיודיעוהו אחרים והיק' ע"ז דהא בכריתות אוקימנא האי או הודע אליו בע"א דוקא ותי' ז"ל ל"ק דיתור' דקרא הוא דמוקמינן בחד ואצ"ל בשנים אלא דלחד אצטריך ומאי דכתב ולא שיודיעוהו אחרים בשנים ואצ"ל בחד עכ"ל ובהכי מתישב שפיר קו' התוס' הנז' לדע' הראשו' הנז' ודוק

תבנא לדאתאן עלה לישב דברי הרמב"ם ז"ל הניתנים למעלה דהנה נלע"ד דדעת הרמב"ם הוא כדעת תוס' אחרונים שהביא הר"ן ז"ל ודעימייהו דגם באו' איני יודע חייב וכן מצאתי להדיא בדבריו בה' נזירות פ"ט ה' י"ז שכ' אבל אם שתק או נסתפק לו ה"ז מביא קרבן עפ"י ע"א כמו שביארנו ע"ש ולישנא דשתק או שנסתפק לו משמע דאו' איני יודע דאם נסתפק לו ר"ל בלבו ואינו אומר איני יודע א"כ שתק דקאמר מוכרח דהוא מודה לו וידע שאכל ואי ידע שאכל פשי' דמייתי קרבן ולא בשביל עדותו של עד דתפ"ל