כפי אהרן - רמב"ם רצא

אין משקין ואפי' בב' כהנים כמבואר בגמ' והכי דייקי דברי רבינו בה' סוטה פ' ד' שכ' אין משקין ב' סוטות כא' משום שנא' והשקה אותה ואילו בה' טומאת צרעת פי"א כ' רבינו אין מטהרין ב' מצורעים כאחד משום שאין עושין מצות חבי' חבי' וכן בפ"ג דעבדים כ' אין רוצעים שני עבדים כאחד משום שאין עושין מצות חבילו' חבי' ואילו בסוטה כ' הט' משום דכתיב והשקה אותה והי"ט דס"ל כת"ק דיליף מקרא וא"כ ה"ן דכ' רבינו הט' משום דכתיב ושחט אותה זה לא נזכר בסוגיא דסוטה מט' דקרא אלא מט' ק עושים מצות חבי' חבי' וע"ז רמז מרן לשון הספרי דמפיק לה מקרא. הא ליתא דאכתי ק' למה לא ציין סו' דיומא דמ"ב ע"ב דמפיק לה מהאי קרא דושחט אותה וע' בהר"ן בנדרים דע"ג ע"א עלה דמפר נדרי ב' נשים ודברי מרן צ"ע. ובעיקר דברי רבינו תמיה לי טובא למה לא פ' חי' זה דב' כהנים ליכא משום מצות חבי' חבי' בשום חד מהנך דוכתי ולא ראיתי מי שנתעורר בזה והיה מקום לומ' כיון דלדעת ר"י אין משקין ב' סוטות ואפי' רותתת ואפילו בב' כהנים כיון דלא דרשי' ט' דקרא אלא גזירת הכתוב הוא כמבואר בש"ס א"כ לדידיה אין חי' בין כהן אחד לב' כהנים גבי סוטה דכתוב והשקה אותה וכן גבי פרה ושחט אותה וכן גבי טהרת מצורעים אע"ג דלא מצינו בש"ס דמייתי לה מקרא מ"מ אפשר דהוה דרשי' מקרא דוהעמיד הכהן המטהר את האיש דמשמע אחד ולא ב' וכן גבי רציעה כתיב והגישו אדוניו אל האלדי"ם וא"כ לדעת ר"י דלא דריש ט' דקרא אפי' בב' כהנים אסור ולאו מט' דאין עושין מצות ח"ח עד שנצטרך לחלק בין כהן א' לב' כהני' ומש"ה לא כ' רבינו חי' זה אך לפי ל' רבינו אינו מדוקדק דבה' סוטה ופרה נקט ט' דקרא ואילו בה' טומאת צרעת וה' עבדים כ' ט' משום שאין ע"מ ח"ח ולפי ט' זה נמצא דליכא גילוי בקרא ק' למה חי' בין כהן א' לב' כהנים: ה' מלוה ולוה

פ' כ"ב ה' ט"ו ב"ד ששמו לטורף בנכסי לוקח וטעו בכ"ש מכרן בטל שהרי הן כשליח לטורף וללוקח ויש להם רשות לתקן אבל לא לעוות כשליח וכל המורים הורו כן ע"כ וכ' הראב"ד א"א אפשר בדלא הכריזו קאמר וה"ה כ' וז"ל כן היא בתשו' הר' אלפסי וז"ל וששאלת אם טעו השמאים בין על ב"ח בין על הלוקח היאך הדין תשו' השומא בנכסי יתומים שהיא ברשות ב"ד כבר אמרו שום הדיינים שפיחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל אבל שומא של ב"ח דינו כדין השליח שנתבאר דאפי' בכ"ש חוזר דא"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי וכו' והרשב"א כ' לא ידעתי מה בין זה לשום היתומים וכו' וכ' הראב"ד אפשר בדלא הכריזו קאמר ועדיין עם דברי ההשגות לא הונח לנו מאי שנא משום היתומים ולפיכך נ"ל שאין דברי הגאונים אלא במשועבדים שגובין מלוקח לב"ח וכן יראה לשון רבינו והט' מפני שאין על הלוקח מוטל לפרוע חוב זה ואינו יורש מן הלוה כמו היתומים שעומדים במקום הלוה ולפיכך ב"ד הם כשלוחים ואין לו ללוקח להשתדל בפריע' החוב שנאמר לו אילו לא היית חפץ בשומא זו היה לך להשתדל בפרעון המלוה ומתוך כך הדין נותן שאם פחתו בכ"ש יהיה בטל אבל אם שמין מנכסי יתומים וכ"ש מנכסי לוה עצמו אינם כשלוחין לפי שהיה ליתו' או ללוה להשתדל לפרוע חובן וכ"ז איננו שוה ועדיין צ"ע. והר' כ"מ כתב אעפ"י שהרב המגיד לא ניחא ליה בתירוצו תי' נכון הוא והכי דייקי דברי הר"ם וכן כ' הב"י בח"מ סי' ק"ג בב"ה ע"ש. וכשאני לעצמי תמהני על הרבנים הנ"ל ממ"ש בקידו' ד' מ"ב ע"ב אמר ר"ן האחין שחלקו לקוחות הן פחות משתות נקנה מקח יתר על שתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה אמר רבא הא דאמרן פחות משתות נקנה מקח לא אמרן אלא דלא שוייה שליח אבל שוייה שליח לא דא"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והא דאמרי' יתר על שתות בטל מקח לא אמרן אלא דלא אמרו ניפלוג בשומא דב"ד אבל אמרו ניפלוג בשומא דב"ד לא והא דאמרינן שתות קנה ומחזיר אונאה לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות כך היא גירסת רש"י אבל התוס' בקי' ובכתובות ד"ק כ' דהגיר' היא הא דאמרי' שתות קנה ומחזיר אונאה לא אמרן אלא דלא אמרו ניפלוג בשומא דב"ד אבל אמרו ניפלוג בשומא דב"ד לא והא דאמרן יתר על שתות בטל מקח לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי לא וכו'

והרמב"ם ז"ל בפי"ג מה' מכירה ה' י"ב כ' האחין והשותפי' שחלקו המטלטלי' הרי הם כלקוחו' פחות משתות קנה מקח ואינו מחזיר אונאה יתר על שתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה ואם התנו ביניהם שיחלו' בשום הדיינים וטעו בשתות בטלה חלוקה שהדיינים שפחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל ע"כ מעתה הדבר תמוה דמה יענו שפתי צדיקים לסו' זו ולפ' הר"ם זה דאף דליכא שום חוב ולא מלוה ולא יתומים כלל ואפי"ה פ' דשומת ב"ד היא בשתות וכפי דבריהם דדוקא לוה ויתומים אמרינן שהוא בשתות משום דאמרי' להו אילו לא הית חפץ בשומ' זו היה לך להשתדל לפרוע החוב ומט' זה כשגובין מנכסי לוקח הם כשלוחין לפי שאין חיוב על הלוקח לפרוע החוב א"כ כ"ש הכא דליכא שום חוב על שום אחד מהאחים כי אם חלוקה סתם דיהיה דינם כשלוחין ומהסו' ופ' הר"ם הוא היפך. וכזאת וכזאת אנכי הרואה להרב הגדול תנא הוא הרב משל"ם שתמה על דבריהם ממ"ש הר"ם פ"י מה' נחלות ה"ד וז"ל מי שמת והניח יתומים גדולים וקטנים ורצו לחלוק בנכסי אביהם כדי שיטלו הגדולים חלקם בית דין מעמידין אפוטרופוס לקטנים ובורר להן החלק היפה ואם הגדילו אינם יכולין למחות שהרי עפ"י ב"ד חלקו ואם טעו ב"ד בשומא ופיחתו שתות או הותירו שתות יכולין למחות ודין זה הוא מסו' דקידושין הנז' שאמרו קודם זה אמר ר"ן יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם ב"ד מעמידין להם אפוטרופוס וכו' ומשום קו' שהיק' בגמ' אוקמוה הא דהגדילו אינם יכולין למחות בדלא טעו אבל אי טעו יכולין למחות ע"ש וא"כ איך פסק הר"ם זה דאף דחלוקה זו היא להנאת הגדולים ואין לקטנים בזה שום שייכות שהרי הם אינ' רוצים לחלוק אפי"ה הוא בשתות והניחו בתימה

אלא דאנכי הרואה דהקו' שהיק' לעיל על הרבנים הנ"ל ומה שהיק' הגאון משל"ם הן הן בעמדם יעמודו על הב"י ז"ל ועל מרן בשלחנו הטהור שהרי כ' מוהרי"ק ביתה יוסף סי' ק"ג בח"מ על מ"ש העו' בדין הורד' שמורידין ב"ד המלוה לנכסי לוה ומכריזין ושמין כ' אבל אם טעו ב"ד בשומא ופיחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל כמו בשל יתומים אבל הר"ם ז"ל כ' אם פיחתו או הותירו אפי' כ"ש מכרן בטל וכן כ' רב אלפס ועלה הרב ב"י ז"ל הביא לשון הר"ם ודברי הרב המגיד ז"ל כצורתם וכתבניתם וכ' בב"ה אעפ"י שלא נתפייס הרב המגיד בתירוצו תי' יפה הוא והכי דייקי דברי הר"ם ע"כ והוא עצמו בסי' רכ"ז כ' על