כפי אהרן - רמב"ם רצ

בליקוטיו על הרמב"ם

בהקדמתו שר' קיבל מר' ינאי וכו' והיק' בס' יד מלאכי וכו' ולי נר' דלק"מ וכו' ה"ן הגם דר"י רביה דרב בזאת השמועה אמרה משמו וכו'. נ"ב בל"ה הר' יד מלאכי סתר אהליה מדידיה אדידי' דהרי בסי' ע"ד כ' דלאו כללא הוא לומר דכל היכא דאומר אמר ר"פ רבו היה דאפי' רב מפי התלמיד אומר איזה דין והכריח הדבר מכמה סוגיאות עש"ב

ה' ת"ת פ"א ה"ב כשם שחייב אדם וכו' והלח"ם וכו' ולא הבינותי דבריו וכו' וכ"ן כונת מרן שכ' כונת רבינו לתת ב' הבדלים וכו'. נ"ב כבר קדמו בזה הרב מהר"י ן' חסון בס' בית המלך

שם הי"ג. אשה שלמדה וכ' מרן בסוטה פלוגתא דר"א ון' עזאי וכו' ואני תמיה וכו' דאין ה' כר"א דשמותי הוא וצ"ע. נ"ב כבר קדמו הרב יצחק ירנן והרב חיד"א בס' טוב עין ד"ד ע"ב ובס' עושה שלום: חידושים על הרמב"ם

ה' ע"ז פ"ד ה"ב. אבל אם הדיחוה נשים וכו' או שהודחו מאליהן דינם כיחידים וכו' וכ' הלח"מ ויש לתמוה על רבינו כיון דבעיין לא איפשיטא למה פ' רבינו דאינו נעשה עיר הנדחת הא אע"ג שהוא קולא לענין הממון שהוא ליורשיהם היא חומרא לענין המיתה שהוא בסקיל' החמו' וכו' ע"ש. ונוראות נפלאתי דלא זכר ש"ר דברי הר"ם שם באותו פרק שכ' דעיר הנידחת אפי' שהודחו רובה דנין במיתה את הטף ונשים וא"כ היכי קאמר דהוי חומ' לענין המיתה שהיא בסקילה וא"כ הו"ל לפסוק דנעשית עיר הנידחת ולקולא הלא אי נעשית עיר הנידחת ודאי הוי חומרא שיהרגו נשים וטף וע' להפר"ח בס' מים חיים שכ' דט' של הר"ם הוא כיון דלא איפשיט הבעיא א"כ לקולא ואינה נעשית עיר הנידחת כדי שלא נהרוג נשים וטף מס' ע"ש וצ"ע וע' לשון הכ"מ שבנוסחא שלפנינו כתוב אע"ג דדחויה היא פ' רבינו כוותה והכונה דדחויה היא ראית הש"ס אבל המשל"ם והכנה"ג היה כתוב בגירסתם אע"ג דדחיה בעלמא היא ואמטו"ל הקשו עליו והגיהו בדבריו אבל לגירסתינו א"ש דברי הכ"מ ומ"ש הרב חוקי חיים בלקוטיו דקל"ד ע"ב ע"ז אינו מחוור ודוק היטב כי קצרתי: ה' איסורי מזבח

פ"ה ה"א שאור ודבש אסורין לגבי מזבח ואיסורם בכ"ש כ' מרן וז"ל בת"כ כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו אין לי אלא מרובה מנין אפי' מועט ת"ל כל ודע דבפ' כל המנחות וכו' וע' להרב מוצל מאש דת סי' נ"א הביא דברי הר"מ ודברי מרן במה שישב למחלוקת אביי ורבא וכ' דמי יתן לב להבין דבריו שנראים מוקשים ועומדי', ואין מקום לתי' וכו' וכ' עוד אמנם ראיתי להליץ בעד הר"מ ומצאתי בת"כ ברייתא זו באו"א שנויה וז"ל כי כל שאור לא תקטירו אין לי אלא המרובה הממועט מנין ת"ל כל שאור וכו' וס"ל להר"מ דממועט דקאמר אינו חצי קומץ כמ"ש רבא ולא חצי זית כמ"ש אביי אלא אפי' כל דהו ועל זאת הברייתא סמך הרמב"ם וכו' ע"ש. נדמה להרב ז"ל כי מצא מציאה לשון הברייתא דת"כ הנז"ל ומרן הביאה בתחי' דבריו והוא פלא: ה' פרה אדומה

פ"ד ה"א ואין שוחטין ב' פרות כאחד שנא' ושחט אותה וכו' מרן ז"ל ציין לשון ספרי ותימה איך לא רמז סו' דסוטה ד"ח שאמרו אין עורכין ב' עגלות כאחד משום שאין עושין מצות ח"ח ואם נאמר דס"ל למרן בעד רבינו דהילכתא כר"י גבי אין משקין ב' סוטות דהיינו מרבויא דקרא דאותה כמ"ש שם בגמ' ונ"מ דאפי' רותתת