איוב לד
Iyov 34 (Job 34) · איוב · free full Hebrew text
Open in the reader →שִׁמְעוּ חֲכָמִים מִלָּי וְיֹדְעִים הַאֲזִינוּ לִי׃
כִּי־אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן וְחֵךְ יִטְעַם לֶאֱכֹל׃
מִשְׁפָּט נִבְחֲרָה־לָּנוּ נֵדְעָה בֵינֵינוּ מַה־טּוֹב׃
כִּי־אָמַר אִיּוֹב צָדַקְתִּי וְאֵל הֵסִיר מִשְׁפָּטִי׃
עַל־מִשְׁפָּטִי אֲכַזֵּב אָנוּשׁ חִצִּי בְלִי־פָשַׁע׃
מִי־גֶבֶר כְּאִיּוֹב יִשְׁתֶּה־לַּעַג כַּמָּיִם׃
וְאָרַח לְחֶבְרָה עִם־פֹּעֲלֵי אָוֶן וְלָלֶכֶת עִם־אַנְשֵׁי־רֶשַׁע׃
כִּי־אָמַר לֹא יִסְכָּן־גָּבֶר בִּרְצֹתוֹ עִם־אֱלֹהִים׃
לָכֵן אַנֲשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל׃
כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם־לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ׃
אַף־אָמְנָם אֵל לֹא־יַרְשִׁיעַ וְשַׁדַּי לֹא־יְעַוֵּת מִשְׁפָּט׃
מִי־פָקַד עָלָיו אָרְצָה וּמִי שָׂם תֵּבֵל כֻּלָּהּ׃
אִם־יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף׃
יִגְוַע כָּל־בָּשָׂר יָחַד וְאָדָם עַל־עָפָר יָשׁוּב׃
וְאִם־בִּינָה שִׁמְעָה־זֹּאת הַאֲזִינָה לְקוֹל מִלָּי׃
הַאַף שׂוֹנֵא מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ וְאִם־צַדִּיק כַּבִּיר תַּרְשִׁיעַ׃
הַאֲמֹר לְמֶלֶךְ בְּלִיָּעַל רָשָׁע אֶל־נְדִיבִים׃
אֲשֶׁר לֹא־נָשָׂא פְּנֵי שָׂרִים וְלֹא נִכַּר־שׁוֹעַ לִפְנֵי־דָל כִּי־מַעֲשֵׂה יָדָיו כֻּלָּם׃
רֶגַע יָמֻתוּ וַחֲצוֹת לָיְלָה יְגֹעֲשׁוּ עָם וְיַעֲבֹרוּ וְיָסִירוּ אַבִּיר לֹא בְיָד׃
כִּי־עֵינָיו עַל־דַּרְכֵי־אִישׁ וְכָל־צְעָדָיו יִרְאֶה׃
אֵין־חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֶר שָׁם פֹּעֲלֵי אָוֶן׃
כִּי לֹא עַל־אִישׁ יָשִׂים עוֹד לַהֲלֹךְ אֶל־אֵל בַּמִּשְׁפָּט׃
יָרֹעַ כַּבִּירִים לֹא־חֵקֶר וַיַּעֲמֵד אֲחֵרִים תַּחְתָּם׃
לָכֵן יַכִּיר מַעְבָּדֵיהֶם וְהָפַךְ לַיְלָה וְיִדַּכָּאוּ׃
תַּחַת־רְשָׁעִים סְפָקָם בִּמְקוֹם רֹאִים׃
אֲשֶׁר עַל־כֵּן סָרוּ מֵאַחֲרָיו וְכָל־דְּרָכָיו לֹא הִשְׂכִּילוּ׃
לְהָבִיא עָלָיו צַעֲקַת־דָּל וְצַעֲקַת עֲנִיִּים יִשְׁמָע׃
וְהוּא יַשְׁקִט וּמִי יַרְשִׁעַ וְיַסְתֵּר פָּנִים וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ וְעַל־גּוֹי וְעַל־אָדָם יָחַד׃
מִמְּלֹךְ אָדָם חָנֵף מִמֹּקְשֵׁי עָם׃
כִּי־אֶל־אֵל הֶאָמַר נָשָׂאתִי לֹא אֶחְבֹּל׃
בִּלְעֲדֵי אֶחֱזֶה אַתָּה הֹרֵנִי אִם־עָוֶל פָּעַלְתִּי לֹא אֹסִיף׃
הַמֵעִמְּךָ יְשַׁלְמֶנָּה כִּי־מָאַסְתָּ כִּי־אַתָּה תִבְחַר וְלֹא־אָנִי וּמַה־יָדַעְתָּ דַבֵּר׃
אַנְשֵׁי לֵבָב יֹאמְרוּ לִי וְגֶבֶר חָכָם שֹׁמֵעַ לִי׃
אִיּוֹב לֹא־בְדַעַת יְדַבֵּר וּדְבָרָיו לֹא בְהַשְׂכֵּיל׃
אָבִי יִבָּחֵן אִיּוֹב עַד־נֶצַח עַל־תְּשֻׁבֹת בְּאַנְשֵׁי־אָוֶן׃
כִּי יֹסִיף עַל־חַטָּאתוֹ פֶשַׁע בֵּינֵינוּ יִסְפּוֹק וְיֶרֶב אֲמָרָיו לָאֵל׃
Meforshim on this section
- רש"י על איוב Rashi on Iyov
(מענה אליהו): כי אוזן מלין תבחן. כאשר החיך יטעום האוכל:
- רמב"ן על איוב Ramban on Iyov
ויען אליהוא ויאמר :
- אבן עזרא על איוב Ibn Ezra on Iyov
על משפטי - בעבור שאבקש משפט יאמרו כי אכזב.
- חלקת מחוקק על איוב Chelkat Mechokek on Iyov
ויען אליהוא כו' עם שעודנו מדבר עשה מענה בפני עצמו להיותו עונה אמריו על ענין אחר מדברי איוב כאשר יבא:
- חומת אנך על איוב Chomat Anakh on Iyov
מי גבר כאיוב וכו' . אפשר לפרש כי הנה הרב מהר"ם אלשיך ז"ל סבר כי לא יתכן לאיש אשר בו נפש חיה שכלית וקדושה להכשל בשום חטא שלא מדעת אם לא שכבר הזיד באחת מכל המצות אשר לא תעשנה ועשה מדעת ורצון גמור ונפסל ביוצא חוץ למקומו הא גרמא ליה ליכשל בחטא שוגג ואי אפשר לחטוא…
- מלבי"ם באור המילות על איוב Malbim Beur Hamilot on Iyov
חכמים, יודעים . החכמים קבלו חקי החכמה, והיודעים הם בדברים הנודעים ע"י הבחינה והנסיון, והחכמים גדולים מיודעים ולהם ייחד הדבור, לכן אמר לשון שמועה, כפי הכלל המבואר בפי' ישעיה (א' י'):
- מלבי"ם על איוב Malbim on Iyov
שמעו חכמים מלי , בא להתוכח עמ"ש איוב (בסי' ט') שא"א שתצא ההנהגה האישיית מאת ה', שא"כ יתיחס אליו עול במה שיגיע רע להצדיק, ומזה הוכיח שאין ה' משגיח על אישי בני אדם הפרטיים, רק מסר את הנהגתם אל המערכת ומאתה תצא העולה הזאת אשר לא תבחין בין צדיק לרשע. ועל מה ששאל…
- מצודת דוד על איוב Metzudas Dovid on Iyov
ויען. לפי שבמענה הראשונה השיב לו בדבר הגלות הפשע אל האדם ועתה בא להשיב בדבר גמול השכר והעונש לזה נתן ריוח בין ענין לענין להתבונן יפה בכל דבר והפסיק מהראשונה והתחיל בשניה:
- מצודת ציון על איוב Metzudas Tzion on Iyov
ויודעים. בעלי דעה:
- מנחת שי על איוב Minchat Shai on Iyov
חצי בלי. הבי"ת רפה:
- רלב"ג על איוב Ralbag on Iyov
ביאור מלות המענה ויען אליהוא ויאמר:
- תקות אנוש על איוב Tikvat Enosh on Iyov
אפשר שקרא חכמי׳ ויודעי׳ לחברי איוב ואפשר שאמר זה על דרך המליצה, כי אזן מלין תבחר באמצעות השכל כי האוזן שומע והשכל מבחין וכמו שהחך יטעם המאכל ויבדיל בין המתוק והמר כך האוזן מבחין הדברי׳ ונמצא טעימה על דבר שאינו מאכל, טעמו וראו כי טוב ה׳.