איש אמונים צח

בימי החול. וזהו מעשה הנעשה בשבת ולזה אמר היאך אקללם והלא הם הולכים דייקא שתמיד אף כימי החול הולכים בבגדי שבת ויו"ט שהם המוחין אורות המקיפי' בפנימיות שהוא מעשה שבת הם ממשיכים אותו אף בימי החול ואיך אני אוכל לקלל אותם זה נראה לע"ד כפשוט ואם שגיתי את"מ וה' הטוב יכפר בעדי כן יהי רצון אמן

א"נ אפשר דהכונה בדרך פשט והוא דבלעם נתלמד מהאתון שאמרה לו כי הכיתני זה ג' רגלים ואמרו במדרש אתה הולך לקלל אומה שחוגגת ג' רגלים וכן פירש"י ז"ל בפי' החומש. ולא ידענו כונתה בזה ואני בעוניי אמרתי דהוא פשוט ובהקדים מ"ש ה' עיר דוד בדף כ"ז ע"ב דהנה ידוע דמעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה זולת בשלש רגלים איכא השראת שכינה דהיינו בחג הפסח כתב הרב של"ה ז"ל דיורד הקב"ה וכל פמליא דיליה בליל חג הפסח הקדוש לשמוע ההגדה שאומרים ישראל עם קדוש. ובחג השבועות כ' הש"ך עה"ת טעם שנצטוינו הבאת ביכורים להורות כי לה' הארץ ומלואה ולא יטענו ישר' טענת חזקה על הארץ וכן בחג האסיף ציותה התורה לצאת מדירת קבע אל דירת עראי להורות שהוא הבעל הבית והכל שלו יע"ש. נמצא דבג' רגלים איכא השראת שכינה. ואפשר שזה רמזה לו האתון היאך אתה הולך לעקור אומה שיש להם השראת שכינה ג' פעמים בשנה ובלעם הבין דברי האתון והוסיף מדיליה כי גם שבת קודש היא אות לישראל דקי"ל גוי ששבת חייב מיתה יען הוי משתמש בשרביטו של מלך משא"כ ישראל דשומרים את השבת קדש להורות כי אנחנו עמו וצאן מרעיתו ששובתים במו ששבת כב יכול כדכתי' שבת וינפש. וז"א היאך אקללם שהולכים מלובשים בבגדי שבת ויום טוב ולהם השראת שכינה כנז' ולא עוד אלא שהולכים לשמוע הדרשה מפי החכם הדורש ואינם עושים שום מלאכה ולא אוכלים ושותים כל היום כי אם דוקא חציו לאכילה וחציו קדש לה' ודו"ק

ובא"א נלע"ד לפרש כונת הכתו' אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וגו' ונקדים מ"ש רש"י ז"ל בפי' הפסוק ס' נצבים למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלד'ים וז"ל לפי שדבר לך ונשבע לאבותיך שלא להחליף את זרעם באומה אחרת לכך הוא אוסר אתכם בשבועות הללו שלא תקניטוהו מאחר שאינו יכול להבדל מכם עד כאן פירשתי לפי פשוטו של פסוק עכ"ל וכתב הרא"מ ז"ל שם דהכוונה שמה שהביאו להקב"ה לטרוח לעברך בברית וגו' הוא שלא תחשבו שאם תקיימו התורה תהיו לו לעם ואם לא תקיימו יעביר אתכם שהרי לא יוכל להבדל מכם יעש"ב. והרב הגאון מוה"ד הרב חיד"א זיל בספרו הבהיר דברים אחדים בד' ע"ז ע"ג הביא משם הרב טור ברקת סי' תצ"ד דנתן טעם לחג הקדוש הזה שנקרא חג השבועות דהיה לו לקרותו חג התורה והטעם לפי שבמעמד הר סיני נשבע הקב"ה לישראל שלא ימיר אותנו ואנחנו נשבענו לו שלא נמיר אותו. ובילקוט איתא וישם באגנות הם נשבעו לו שנאמר לעברך בברית ה' אלד'יך ובאלתו והוא נשבע להם שנאמר ואשבע לך ואבא בברית עמך נמצא דב' שבועות נשבע הקב"ה לישראל שלא להחליף אותם באומה אחרת דהרי לדעת רש"י ז"ל הוא שנשבע לאבותינו הק' שלא להחליף זרעם. ולדעת הילקוט והטור ברקח שנשבע בהר סיני שלא להחליפם והם נשבעו לו כנז"ל. אשר עפ"י הדברים הללו יגדל התימה על מאי דאיתא התם במס' פסחים ד' פ"ז ע"א אמר הקב"ה להושע בניך חטאו אמר לפניו רבש"ע כל העולה שלך העבירם באומה אחרת אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה אומר לו לך וקח אשה וכו' ואח"כ אומר לו שלחה מעל פניך אם הוא יכול לשלוח אף אני אשלח את ישראל שנאמר ויאמר ה' אל הושע קח לך אשה וכו' וילך ויקח את גומר בת דבלים וכו' לאחר שנולדו שני בנים ובת אחת ממנה אמר לו הקב"ה להושע היה לך ללמוד ממשה רבך שכיון שדברתי עמו פירש מן האשה אף אתה בדול עצמך ממנה אמ"ל רבש"ע יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה אמ"ל הקב"ה ומה אתה שאשתך כך ובניך כך וכו' ישראל שהם בני בני בחוני בני אי"ו וכו' ואתה אמרת העבירם באומה אחרת כיון שידע שחטא עמד ובקש רחמים וכו' וביטל הגזירה והתחל לברכם שנאמר והיה מספר בני ישראל וגו' והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי עכ"ל

ואחד הרואה דברי המאמר הללו יתמה. חדא דאיך אסיק אדעתיה דהושע לומר להקב"ה להעבירם באומה אחרת ולעבור ח"ו על השבועה האם לא ידע הושע השבועה שנשבע הקב"ה. ותו ק' אומרו רבש"ע כל העולם שלך הוא העבירם באומה אחרת למה הוצרך להצעה זאת כאילו עתה נתחדש שכל העולם שלו הוא כביכול. ותו ק' אמאי הקב"ה לא השיב לו הלא ידעת כי אני מושבע ועומד עד שהוכרח לעשות ענינים שישלח את אשתו אחר שיקחנה ותלד מאי נ"מ בזה. אם לא שבהכרח שכבר ידע הושע מהשבועה. ולזה הקדים לומר לו כל העולם שלך הוא שבזה אינו עובר על השבועה ולזה הוצרך הקב"ה לתרץ לפי דעתו באופן אחר ולא ידענו מהו הטעם. ותו ק' מ"ש הקב"ה מה אעשה לזקן זה מאי נ"מ אם היה זקן ומאי כוונתו בזה. ותו ק' למה הצריכו ליקח אשת זנונים היה יכול לצוותו שיקח אשה סתם ומאי נ"מ שתהיה אשת זנונים. ותו ק' כשאמר לו הקב"ה להושע שיפרוש מאשתו כמשה רבינו ע"ה השיב הושע יש לי בנים ממנה ואיני יכול להוציאה ולא לגרשה וק' דהלא לא אמר לו הקב"ה שיגרשנה אלא שיפרוש ממנה. ותו ק' אומרו ואין אני יכול להוציאה למה דקדק בלשונו לומר ואין "אני" מוכח דזה תשו' להקב"ה כביכול שאינו יכול לפרוש מאשתו כמרע"ה ולהכי אמר ואין אני יכול וכו' ולא ידענו טעמו וכי לא היו לו בנים למרע"ה ואפי"ה פירש מאשתו ומאי שנא

ואולם נר' לפקע"ד דיובן בהקדים מאי דאיתא במס' נדרים ד' ס"ה ע"א תנייא המדיר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו מנה"מ אמ"ר נחמן דכתי' ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרימה אמ"ל במדין נדרת' לך למדיין והתר נדרך דכתי' ויואל משה וגו' ואין אלה אלא שבועה דכתי' ויבא אותו באלה וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלקים חיים מאי מרדותיה דאשכחיה צדקיהו לנ"נ דהוה קאכיל ארנבא חייא אמ"ל אישתבע לי דלא מגלית אישתבע ליה לסוף הוה קא מצטער צדקיהו בגופיה איתשיל אשבועתיה ואמר שמע נ"נ דקא מבזין יתיה שלח ואייתי סנהדרין וצדקיהו אמר להון חזיתון מאי קא עביד צדקיהו לאו הכי אשתבע בשמא דשמייא דלא מגלינא אמרו ליה איתשלי אשבועתיה אמר להו מתשילין אשבועתא אמרו ליה הין אמר להו בפניו או אפי' שלא בפניו אמרו ליה בפניו אמר להו ואתון מ"ט לא אמרתון לצדקי' מיד ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון אמ"ר יצחק ששמטו כרים מתחתיהם עכ"ל

והנה בסוגיא זאת רבו הדעות דלדעת הראב"ד ז"ל בין נשבע לתועלת חבירו ולא קבל ממנו שום