איש אמונים צז

בהכרח דמ"ש בש"ס עד הבאה עד קללה היינו בדבר המפורסם בתורה דאם בדבר דאינו מפורש בתורה מצוה וחובה עליו שלא להוכיחו ביתר שאת מטעם מוטב שיהיו שוגגים אלא ודאי דהוי בדבר המפורש הוזהרנו עד הכאה עד קללה וכאשר ממקום שנלמד דין זה דעד הכאה עד קללה מיהונתן שהיה מוכיח לאביו שאול הע"ה שהיה רוצה להרוג את דוד ואמר לו למה יומת מה עשה דהיינו רציחה המפורשת בתורה. וא"כ לגבי ישעיה דאמרו בש"ס דיודע היה דבודאי יהרוג אותו כ"ש דהוי יותר מהכאה ואיך יוכיחנו על פניו לעשות מזיד איך שיהיה נקיטינן דלדעת הנמק"י ז"ל יש חילוק דליחיד מוכיחים אותו עד הכאה עד קללה ולרבים פעם אחת דוקא. ולד' התוס' והרא"ש ובעה"מ והר"ן והה"מ ז"ל יש חילוק בין דבר המפורש להדיא בתורה לדבר שאינו מפורש להדיא שאז אמרינן מוטב שיהיו שוגגים ודינים אלו פסקם מור"ם ז"ל בא"ח סי' תר"ח הן חילוק הר' נמק"י ז"ל והן חילוק הרא"ש ז"ל. ושוב ראיתי שם להרב ברכ"י ז"ל. ובמחב"ר ובס' חיים שאל ח"ב סי' מ"ג שהביא דברי הריטב"א ז"ל שמהם הביאם הנמק"י ז"ל בלא שום קושיא רק הביא מ"ש רבי אילעא כשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו' כתב הוא ז"ל וז"ל ודוקא לרבים אבל ליחיד לא יעש"ב שהביא לשון הזוה"ק פ' נח שהוא כמ"ש בעניותין ומשם באר"ה. והרב מגן אברהם ז"ל שם הביא משם הרב יש"ש דביצה דפסק דבדבר שהוא מפורש בתורה מחינן אפי' בדבר ספק כגון בין השמשות דלא ידעינן אי הוי יום או לילה ולא נוכל לידע בעולם אנחנו כי אם כב יכול לפניו גלוי ומפורסם להבדיל בין יום ובין לילה ממש כיון שעיצומו של יום הכפורים מפורש בתורה מחינן אפילו בדבר ספק יע"ש

מעתה נא"ה ונקדים מ"ש הרב אבק סופרים ז"ל בכונת הכתו' יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת. והוא דיש אבן טובה [דייאמאנטי] אם תניח אותה על בדיל הא ודאי יפסיד חשיבותה וכן טבעת זהב אופיר אם תקבע בו חתיכת זכוכית יפסיד הזהב רק עיקר חשיבותו שיהיה המרגלית בזהב חשוב קבועה אז הוי כלי יקר. כן נמי דומה בדומה אחד חכם מלא ובקי מופלג בחכמה אם יעמד להוכיח את העם ואין לו מענה לשון וחיתוך שפתים לדבר ברוחב כל דבריו לא יקובלו דבריו. וכן להפך אם יש לו מענה לשון חשוב הרבה ואינו יודע כל הדינים השייכים איך יעמוד להוכיחם והוא אינו יודע מה יאמר להם. והשתא ז"א יש זהב ורב פנינים כל אחד בפני עצמו וכלי יקר כשנחבר אותם יחד הוי ממש שפתי דעת שיש להחכם המוכיח לשון רחב ודעת שיהיה חכם זתד"ק ז"ל וש"י

והשתא זו היתה כונת דהע"ה שהיה מתפלל שיהיה חכם גדול וכבר היו לו שפתים נאות כמבואר ממזמוריו זיע"א וכל רצונו וחפצו להוכיח את הרבים בדבר המפורש בתורה אפי' בדבר ספק שלא נוכל לידע אנחנו כי אם לפניו יתב' גלוי. וז"א לעשות רצונך אלד'י חפצתי ותורתך בתוך מעי וכשאני בקי בתורה אזי בשרתי צדק בקהל רב אפי' לרבים אני מוכיח שהרי הנה שפתו יש לי מענה לשון מוכן ומזומן ובכן לא אכלא לא אמנע אפי' בדבר ספק שאנחנו לא נדע רק ה' אתה ידעת דברי תוכחה אני מוכיח אותם

אשר זה אפשר מ"ש בפרקי ר"א וז"ל בשעה שרצה בלק מבלעם לקלל את ישר' א"ל בלעם לבלק היאך אקללם והלא הם הולכים מלובשים בבגדי שבא ובבגדי יו"ט ולא עוד אלא שהולכים לשמוע הדרשה מפי החכם שיושב ודורש עכ"ל. והאמת שהוא תמוה מה ענין המלבושים להגן עליהם פן הקללות. ועוד קשה אומרו ולא עוד אלא שהולכים לשמוע הדרשה מפי החכם. ואולם עפי"ה שאמרנו שעיקר תכלית לימוד התורה שמביאו לידי מעשה ואמרנו שמי שלא למד תורה ילך לדרשה לשמוע מעלת המצות כדי שיזכה לעשותם הנה נכון ונקדים עוד מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות בכו' הברכה של מלביש ערומים כי אדם אין צדיק בארץ וגו' וכשחוטא מפשיטין מעליו לבוש הקדושה בסוד ויתנצלו בני ישר' וגו' ויש שמסתלק ממנו הלבוש לגמרי ויש שחטא חטא קל ונחלש כח המלבוש ועי' ב' ברכות מלביש והנותן ליעף. שהמלבוש הוא ני' חשמ"ל שהם שע"ה נהורין. שכשלובש האדם בבקר מתחדש בחינת לבוש בסוד חדשים לבקרים. והמלבוש הוא בחינת אור מקיף כידוע. [וזהו סוד ה' בגדי לבן שחייב האדם ללבוש בשבת] ואין לך דבר שדוחה את הקלי' כמו אוה"מ לפי שאין יכולת בקלי' לינק ולהתאחז באוה"מ ולכן אוה"מ הוא עומד בחוץ ואין לו פחד מן הקלי' יע"ש. וכבר ידוע מ"ש רש"י ז"ל בפי' הכתו' שמלתך לא בלתה מעליך שהמלבושים של ישראל היו ענני כבוד מתקנים אותם ומגהצים כאילו היו חדשים ממש כי היו ענני כבוד מחופפים עליהם בסוד אוד וכמ"ש בדרושי סוכות יע"ש. ועו"ן מ"ש הרב בשער הגלגולים כי כשאדם מתעסק במצוות זוכה לנפש דעשיה אך ע"י עסק התורה זוכה לרוח דיצירה ודומה לאשה שבא בעלה ומלבישה ותתעלה נפשו מעשיה ליצירה יע"ש. מעתה אפשר דזהו כו' פרקי ר"א שאמר בלעם היאך אקללם והלא הם מלובשים בבגדי שבת הכונה שיש להם אוה"מ שאין יכול הקלי' להתאחז בו ואיך אקללם [ואפשר דרך רמז כי מלבוש הוא אותיות בשלום וכיון שהם בשלום יחדיו כמ"ש ויחן שם ישר' באחדות לא תחול עליהם שום קללה] ולא עוד אלא שהולכים לשמוע הדרשה מפי החכם הדורש דאיכא עסק התורה ועשית מצות שעי"ז זוכים לעשות לבוש לנשמה כנז"ל ואיך אפשר לקללם זה נלע"ד ואם שגיתי אח"מ וה' הי"ב

א"נ אפשר לו' בהקדים מ"ש הרב האר"י ז"ל הקדוש בשער מאמרי רז"ל על מס' ברכות דכ"ע ע"ב כשחלה ריב"ז נכנסו תלמידיו לבקרו וכו' אמ"ל יה"ר שיהיה מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם וכו' ופי' ז"ל הכונה וז"ל כבר נתבאר אצלינו שיש בז"א צלם דמוחין אורות פנימים ודמוחין אורות מקיפים וכל בחינה משניהם כלולה מפרצוף שלם של רמ"ח איברים כמנין מור"א עם הכולל. ואמנם רמ"ח איברים דמוחין פנימים נקראים מור"א ב"ו שהוא הצלם הנכנס תוך גוף האדם הבנוי מבשר ודם. אבל צלם המקיף נקרא מור"א שמים כי שמים הוא ז"א וזהו המורא המקיף לא נכנס בפנימיותו דמו ובשרו. והנה למעלה בימי החול נכנסים המוחין הפנימים ממילא תוך ז"א ובשבת נכנסים בתוכו אף המקיפים. וזה המציאות נעשה אפילו ע"י עמי הארצות. אבל התלמידי חכמים על ידי מעשיהם יכולים אף בימות החול שיכנסו המקיפים שהוא מה שעושים עמי הארץ בשבת. וזהו מה שבירכם ריב"ז לתלמידיו שיהיו כ"כ צדיקים וחסידים ויהיה יכולת בידם שימשיכו את המקיפים הנק' מורא שמים לתוך ז"א בפנימיותו אף בימי החול כמו שנכנסו מורא בשר ודם שהוא המוחין אורות הפנימים ע"י עמי הארץ. בימות החול עכ"ל לשון הזהב וההדרת. ומעתה אפשר דזהו המאמר שבלעם ראה את ישראל כולם צדיקים וחסידים והיו נכנסים המוחין אורות המקיפים אף