איש אמונים צד

כאשר שאל קודם המלחמה ודו"ק

ניהדר אנפין למאמרינו הניצב פתח השער יברכך ה' בממון וישמרך מן החטא יאר ה' פניו אליך בתורה. דלכאורה יל"ד דנר' דהא בהא תלייא הברכה דאם יש לו ממון צריך להתפלל שישמרהו מן החטא ויזכה להאיר פניו בתורה ואם אין לו ממון אין צריך להשמר מן החטא ואינו רוצה לזכות בתורה ח"ו. ואולם עפ"י קוטב דרושינו הנה נכון. וחוץ מדרכינו ראיתי לה' מוה"ר בס' ראש דוד ז"ל שפי' סמיכות וישמרך מן החטא יאר פניו אליך בתורה עפ"י מ"ש חכמי האמת כי העונות מבדילים להחשיך אור השכל להבין דברים על בוריין ויסובו עליו קבא דקושיתא ולכן השרידים אשר ה' קורא להם ללמוד תורה לשמה ולהמשיך עליהם אור עליון לכוין לאמתה של תור קודם הלימוד יתוודו על חטאתם ויתנו לב לשוב ובכן יעלה למודם זך וישר. וזה פי' וישמרך מן החטא ובכן יאר ה' פניו אליך בתורה אתד"ק. ובעוניי אמרתי דזהו כונת התנא כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת ופשוט

אמנם עפ"י דרכינו יבא על נכון דכבר אמרנו דהשכל מחייב דמוכרח הצדיק להוכיח את העם כדי שלא יגיע לו נזק ממעשי הרשעים מטעם הערבות. ואולם גם כל ישר' מי שחננו ה' עושר לפי יכלתו מחויב להחזיק ביד הת"ח כדי שיעסקו בתורה כי ידוע שהת"ח הם נקראים נטורי קרתא שומרים את העולם מן החטא. וכמו שראיתי לה' בירך יצחק שפי' כונת המדר' כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל הה"ד עץ חיים היא למחזיקים בה והק' דאיך תלייא ביאת הארץ כלימוד התורה והלא התורה היא חובת הגוף ופי' הרב ז"ל עפ"י מ"ש בירוש' דסנהדרין אם ואית עיירות של ארץ ישר' שנתלשו ממקומן הוי יודע והוא על שלא החזיקו ביד לומדי התורה דכתי' על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי. נמצא דהת"ח הם שומרים את העיר. מעתה כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל תדע כי עץ מאכל הוא ת"ח צריך נטיעה להחזיק בידו ולזה אמר המדר' הה"ד עץ חיים למחזיקי' בה אתד"ק ז"ל. עו"ן מ"ש בש"ס בפ' ב' דייני גזרות כי טל אורות טליך כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכל שאינו משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו אר"א ע"ה מצאתי להם תקנה מן התורה ואתם הדבקים בה' אלד'יכם וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה והלא כתי' כי ה' אלד'יך אש אוכלה הוא אלא כל המהנה ת"ח מנכסיו כאילו נדבק בשכינה וזוכה לתחה"מ וכתב ה' החסיד בס' ש"י פ' בהעלותך הטעם עפ"י מה ששמע משם הרב הקדוש מהר"ח ן' עט"ר ז"ל דמי שהוא מחזיק ביד לומדי התורה בעוה"ז אף שהוא פ"ה זוכה בג"ע לאור תורה וכ"כ בס' שכחת הלקט בשם ס' סודי רזי אתד"ק יעי"ש

ובכן נא"ה שהמדר' מפ' כונת הפסוק יברכך ה' בממון. אבל לא תחשוב שזה הממון שנתן לך הקב"ה הוא למלאת תאותך אלא שישמרך מן החטא והוא שתחזיק ביד לומדי התורה. ועי"ז תזכה יאר ה' פניו אליך בתורה שהוא כביכול ילמד לך תורה לעוה"ב כאמור

איך שיהיה חזרתי לנושאי מקדם ושמרו את כל כלי אהל מועד נלע"ד דהוא רמז להצדיקים הנקראי' כלי ה' כדאיתא בזוה"ק פ' ויקהל. וראיתי לה' מוה"ד בס' הנחמד ראש דוד דפי' כוונת ההוא ספדנא אוי נא לה אמרה ריקת שאבדה כלי חמדתה עפ"י מה שנשאל ה' גו"ר בח"מ כלל סי' ג' ח"י באשה אחת שאבדה תכשיטי' אם בעלה יכול לגבות אותם מכתו' והשי' דחייבת אף דהוי שמירה בבעלי' דדוקא בכלים שעושה בהם מלאכה פטורה מכח התקנה כמ"ש בירוש' פ' הכותב דאם אין אתה אומר כן אין שלום בתוך הבית לעולם. וכן פ' הר"מ ז"ל בפ' כ"א מה' אישות יעי"ש. וידוע דאנו עם בני ישראל יש לנו עם הקב"ה דין אשה ובעלה ובכן כשנאבד הצדיק דהיינו התכשיטין חל החיוב עלינו שבעונותינו אבדנום וכמו שיסדו אנשי כנה"ג בסליחות אנשי אמונה מרוב עונינו נאספו מנו בחטאינו כאשר הן בעון ידוע בשנה זאת שמועות רעות שבאו שנאבדו כמה צדיקים ובשבוע זאת נפקד אחד חכם משה שפיר שייף עייל שייף נפיק משכים ומעריב בב"כ ובב"מ לא פסיק גירסא מפומיה ממאנין חבירין דקבה"ו. וזאת לי למעצבה כי היום בא פקודת השנה כי אבדתי מרגלית יקר הערך בעונותי כי ארד אל בני אבל שאולה וזה פירש הרב ז"ל כונת הספדן על ר' זירא אוי נא לה אמרה ריקת כי אבדה כלי חמדתה והיא חייבת כדין האשה שאבדה תכשיטי' את"ד

אשר עפ"י דברי הירוש' והרמב"ם ז"ל מה מתוק לחיכי שסיים הפסוק בברכת כהנים וישם לך שלום כי כבר פירשנו כי עיקר הברכה היא יברכך ה' בממון כדי להחזיק ביד הת"ח וליזהר בכבודם ולתמכם ולסעדם. סיים הכתוב שאם תהיו נזהרים בזה ועכ"ז נפקד איזה צדיק שבדור אין עליכם עון אשר חטא מכח התקנה שאם אין אתה אומר כן אין שלום בתוך הבית לעולם. וז"א ישא ה' פניו אליך שהיא התקנה שיעשה לכם משוא פנים כדי שישם לך שלום כאמור. וזה נלע"ד כונת דהע"ה הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב. דלכאו' תיבת גם אין לה מובן אכל עפי"ה ניחא שהוא מדבר בעד הצדיקים הת"ח דלעיל מיניה כתי' יראת ה' טהורה עומדת לעד משפטי ה' אמת צדקו יחדיו ואח"כ אמר בעד הת"ח הנחמדים וכו' גם עבדך הכוונה הגם שאני עבדך ואיני חייב לשמור עצמי כי הוייא שמירה בבעלים אפי"ה נזהר בהם בכבודה והטעם בשמרם עקב רב הכוונה שאני רואה בהם שהם שומרים אפי' דברים שאדם דש בעקביו נמצא שהם שומרים ומגינים עלי ואף אני חייב ליזהר בכבודם

וראיתי להרב החסיד ש"י ז"ל שפי' כוונת הפסוק אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו וגו' דאיירי במחזיק ביד הת"ח ואייתי לשון הזוה"ק פ' צו וז"ל ת"ח בנוי דמלכא ומטרוניתא אתקריאו שבתות ולית לון מדיליהון כלום דלאו אינון בני מלאכה וצריך לענגא להו בכל מיני מאכל ומשתה ולאוקרא להון בלבושין שפירין כגוונא דשבת וכו' וכל מה דעביד ב"נ לשבתות וי"ט אית למיעבד לון ע"כ. וזה פי' הכתוב אשרי אנוש יעשה זאת וגו' שומר שבת מחללו דהוי כמו שמירת שבת יעש"ב

עו"ן מ"ש בסוטה בפ"ק דת"ח צריך שיהיה בו גאוה שמונה שבשמינית ור"ן ב"י אמר לא מינה ולא מקצתה דכתי' תועבת ה' כל גבה לב. ופי' המפרשים דפליגי בתיבת כל אי אמרי' אפי' כל דהו. ובזה פי' עט"ר מורי הרב בני בנימן זצוק"ל כונת הפסוק אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי אלד'י כסף ואלד'י זהב דידוע מ"ש רז"ל ויט שמים וירד דהרכין הקב"ה השמים ושמי השמים וירד על הר סיני לתת התורה לישר'. ובזה הורה כי ס"ל להקב"ה כביכול דכל גבה לב אפי' כל דהו כר"ן בר יצחק ואיך יצוייר לומר שהקב"ה מרוב גדולתו אינו משגיח בתחתונים וצריך לאמצעי ח"ו. וז"א אתם ראיתם כי מן השמים