איש אמונים צב

היה אומר הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים הכונה דבשעת נתינת התורה לא נתנה אלא בערבות ובכן המצודה פרוסה על כל ישראל ובכן החנות פתוח וכו' ואמר על כל החיים לרמוז דאף דורות הבאים שלא היו באותו מעמד נתחייבו בערבות ובכן כל הרוצה ללוות יבא וילוה. וע"ז נרגש הלא דורות הבאים שלא ידעו מהמודעא למה יתחייבו דאם הלוה פטור גם הערב פטור. לז"א והגבאין מחזירין תמיד ונפרעין מן "האדם" דהיינו הצדיק בין מדעתו ובין שלא מדעתו הכונה בין אם ידע בין אם לא ידע ויש להם על מה שיסמוכו שהיא תשו' הרשב"א ז"ל דהוי כעין ערב שלוף דוץ כאותה שאמרו תן מנה לפ' ואקדש אני לך וכו' ואח"כ אמר והדין דין אמת הכונה שהמודעא אין בה ממש שהתורה ניתנה להם לטובתם. וז"א והכל מתוקן לסעודה. דרמז לנו התנא בדבריו אלו להודיעינו כי מודעא זו אין בה ממש והיא כמו קידושא רבא דסעודה שבת שהוא על דרך פני נהור וכמ"ש הרב אהבת דוד ז"ל

איך שיהיה דבר הלמד מכל האמור דאנחנו עם בני ישראל קשורים זה בזה בכבלי ברזל מע' הערבות. ובכן השכל מחייב לדבר דברי מוסר אף שאיני כדאי. אחי וריעי! ל הלא תדעו במה אנן קיימין בצרה גדולה מכל הצדדים מחמת יוקר השערים כי מידי יום ביום מוסיף ואזיל וצרת המים אין אתנו יודע מה תהיה אחריתינו בשנה הזאת. וצער המלחמות האל ברחמיו יצילנו מכל פחד וממצור ומשבי ומביזה ומכל צער ונזק אכי"ר. וא"כ איך יצוייר שהצדיקים יושבים ולומדים כל היום וכל הלילה ומסגפים עצמם וסובלים יסורים. ואחרים שילכו לשחק ולעשות עבירות ביד רמה. והאופים זה כמה פעמי' נלאינו לומר להם שיהיו אופים בנאמנות ואינם שומעים ופושטים ידיהם בגזל מלבד שאינם מתפללים וגם משרתיהם אפילו ק"ש בתפילין אינם אומרים וביוש"ק כבר אמרנו כמה פעמים שאין להם מלאכה שיבואו בבית הכנסת ללמוד תהלים ואיך יסבול הצדיק הצער הגדול הזה בראותו איזה פריצים מחללים התורה כאשר עינינו רואות כמה וכמה המגלחים זקנם חציה או לשליש ולרביע לקשט עצמם והצדיק סובל כמה תעניות והפסקות ועניות ויסורים והוא מוכן להיות נלכד ברשת הערבות. ואם כן מידי הוא טעמא דהסברא נותנת למחות ביד אלו שאינם הולכים בדרכי ה' ח"ו. ולפקע"ד אפשר דזה היה מתרעם דהע"ה הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל אך ריק זיכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים אם אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני עד אבא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות. ולא נאריך בדקדוקים כי רבים המה. האמנם עפי"ה הנה נכון. ואפתחה במשל פי ענין זה של הערבות למה"ד לאיש אחד עשיר שהיה לו ב' בנים והוכרח לשלחם לעיר אחרת להביא סחורו' כששלח אותם צוה לב' בניו שיהיו שניהם שותפים וירויחו לאמצע ויוציאו כל הוצאותיהם מן האמצע. ואחר שנסעו האחד היה הולך בדרך הישר וכל רעיוניו ומחשבותיו בענין העסק והיה מרויח בכל יום סך מה. אך הב' היה הולך לשחק בטרטריאות ועושה כל אשר יסיתנו יצרו הרע והיה מוציא הוצאות ופיזורים לאבדון. באופן שכל יום האח האחד היה עיף ויגע בלי מרגוע לנופו בלי אכילם ובלי שתיה והיה מרויח סך מה ולעת ערב היה מקבץ אצלו כל הריוח והיו באים בעלי חובותיו של האח השני והיה הולך כל הריוח ההוא בענין רע והיה האח הטוב מתאנח על שלא יוכל לעבור על ציווי אביו להפרד ממנו ולחלוק בכדי שידעו כל העם כמה היה טורח להרויח דבר יום ביומו והיה מפסידו אחיו והיה בוכה ומצטער שצריך להמתין עד ביאתם לבית אביהם ויראה חסרונו ויכיר בטובתו שאם היה חולק עמו תכף היה האח הב' מוכרח לישאר ערום ועריה כרגע. וזה ממש דומה בדומה אנחנו עם בני ישר' כי בזמן הבית היתה השכינה שורה וכל החוטא דנין אותו כפי מעשיו. או מקריב קרבנו ויתכפר לו. לא כן עתה שנחרב הבית ונסתלקה השכינה והערבות נשאר במקומו וז"א הנה אלה רשעים ואינם חוששים למורא המקום כלל והמה יושבים בשלוה לעשות כמעשיהם. וז"א ושלוי עולם השגו חיל ואח"כ אמר אך ריק זיכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים כמ"ש רש"י שבכל יום מתחדשות צרות אחרות מה שלא דימו ולא עלתה על לבו. ושוב אמר אם אמרתי אספרה ענין זה דומה כמו הנה דור בניך בגדתי לב' בנים שהאחד בגד באחיו. ושוב אמר ואחשבה לדעת זאת הכונה שאני חושב איך ובמה יודע זאת להם עמל הוא בעיני ואינם מבינים ואיני מוצא שום תיקון רב עד אבא אל מקדשי אל שיבנה בהמ"ק ב"ב אבינה לאחריתם שכל אחד ילקה כפי עונו. ושוב אמר אך בחלקות תשית למו הכונה אם היה מתחלק הערבות הזה הפלתם למשואות ויראו כל העולם איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות לא כן עתה שאינם מרגישים ברוע מעשיהם יען רואים שהם ניזונים ולא ידעו ולא יבינו כי בזכות הצדיקי' הם נזונים וכמ"ש רז"ל כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש

עוד מצינו דבשביל הערבות הזה שנתנו בניהם ערבים זכו ישר' לקבל התורה ולא ניתנה לאוה"ע וגם לא למלה"ש. והטעם כ' הרב כסף נבחר בפ' במדבר דמלה"ש אין להם פו"ר. ואוה"ע כיון שהם שטופים בזימה ואין להם יחס ואין בניהם ידועים כדי שיהיו ערבים עליהם. אבל האומה הקדושה ישר' קדושים הם גדורים בעריות ובצניעות בקדושה ובטהרה בניהם הם כשרים וראוי לקבל אותם ערבים ומידי הוא טעמא דזכו לקבל התורה ואפשר דזה יהיה כונת המדרש במשלי נואף אשה חסר לב אמ"ר זבידא מהו חסר לב שהקב"ה מסיר חכמה מלבו ואין חכמה אלא תורה וכו' דלכאו' לנו לדעת איך הוי מדה כנגד מדה מפני שהיה נואף אשה יסיר חכמה מלבו. ותו ק' אומרו ואין חכמה אלא תורה שהתורה מסתלקת ממנו ולא ידענא מאי קאמר. אבל עפי"ה ניחא דהנה כל שבח ישראל הוא שהם קדושים ובניהם כשרים בלי שום ספק וא"כ כשזה נואף אשה הרי פוסל זרעו וא"כ בהכרח שתסתלק החכמה ממנו מדה כנגד מדה והדר מפרש שהחכמה שתסתלק ממנו אינה החכמה במילי דעלמא אלא התורה הקדושה שאינו שייך בתלמוד תורה

עוד איתא במדרש אלד'ים מושיב יחידים ביתה זה הנושא אשה הגונה לו הקב"ה מוציא מהם בנים בעלי תורה אוסרים ומכשירים הוי מוציא אסירי' בכושרו' אבל הנושא אשה פסולה יוצאים מהם בנים עמי הארץ הה"ד אך סוררים שכנו צחיחה ואין צחה אלא צמא וכד"א הוי כל צמא לכו למים עכ"ל

אשר עפי"ז נלע"ד לפ' פשט הכתו' בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה כפרי בענך אשית לכסא לך. דלכאו' ק' דלא ידענו מה היתה בקשת דהע"ה ומה היא השבועה שנשבע לו הקב"ה אבל עפי"ה ניחא דהנה