איש אמונים צא

וז"א לעברך בברית ה' אלד'יך ובאלתו וגו' ופי' דבריו יען אתם מתעסקים בשותפות. וז"א למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלד"ים וגו' ואח"כ פירש דבריו שיהיו ערבים קבלנים זל"ז. וז"א ולא אתכם לבדכם וגו' כמ"ש המפרשים ז"ל ואח"כ חשש מרע"ה דבענין הערבות אפשר שאיזה מהם יעשה מזימותיו ותועבותיו ויתלה עצמו בס' יריעות האהל ז"ל דהשטר חספא בעלמא. וז"א פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה וגו' והיה בשמעו את דברי האלה הזאת דקדק בדבריו את דברי האלה ולא אמר את האלה הזאת הכונה ענין הערבות דסליק מיניה והתברך בלבבו כמתחסד שלום יהיה לי הכונה אין עלי שום חיוב לקיים התורה כלל אלא בשרירות לבי אלך וטעמו למען ספות: לשון תוספת הרוה את הצמאה שגובה מהעשי' שהוא רוה בעד העני שהוא צמאה דהינו א' בעד חבירו כיון שממי שרוצה לגבות גובה הוי רבית גמור וא"כ לאיש כזה ראוי לתת לו כדרכו וכמדתו ולא יגבה הקב"ה חובתו מהצדיק לכפר בעדו אלא ממנו יגבה חובו ויפטר מהערבות. וז"א לא יאבה ה' סלוח לו דהיינו לגבות מהצדיק אלא יעשן אף ה' וקנאתו וגו' והבדילו ה' מהערבות ודו"ק

ובדרך זו אלך לפרש כו' התנא באבות פ' ג' הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים החנות פתוח והחנוני מקיף הפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה ללוות יבא וילוה והגבאים מחזירים תמיד ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו ויש להם על מה שיסמוכו והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה ע"כ ולכאורה כל דברי התנא הללו צריכים ביאור וה' מהר"ש אוזידא ז"ל אמר מר דהמשנה הזאת היא נקשרת עם המשנה שלמעלה הימינה חביבין ישר' שניתן להם כלי חמדה ועתה בא להודיעינו שהתורה ניתנה בערבון שכל ישראל הם ערבים זל"ז. ולנו לדעת למה הוצרך עתה התנא להודיעינו ענין הערבות וכי בשביל שזכר התורה צ"ל הערבות. ותו ק' שאר דברי התנא מה פירושם ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו כנר' דיש לו מה לטעון שלא היה יודע. ותו קשה או' ויש להם ע"מ שיסמוכו כנר' שיש מחלוקת. ותו קשה או' והדין דין אמת משמע דכ"ע מודו והא כיצד. ותו קשה והכל מתוקן לסעודה משמע דבזה יתורץ הכל ולא ידענא מאי קאמר

ואולם עפי"ה הנה נכון ונקדים מה שנשאל הרב מהרש"ך ז"ל בח"א סי' קל"ז בשמעון שהעליל עליו הגוי שהיה ערב בעד חוב שהיה חייב לו בן אחיו יוסף והוכרח להתפשר עמו ונתן לו שט"ח וברח מהעיר אחר זמן בא שמעון ונתאכסן בבית חמיו ראובן וידע הגוי ובא לבית ראובן לתבוע משמעון הנז'. וברח שמעון ותפס הגוי את ראו' חמיו והוכרח להתפשר עמו לזמנים ואח"כ תפס ראו' את יוסף שישלם לו החוב שנתחייב להגוי כי בסיבתו העליל הגוי על שמעון חתנו ובקש יוסף לילך לפני ב"ד ומיאן ראובן ורצה להוליכו לעש"ג והוכרח יוסף להתחייב אחר שעשה מודעה כדין ובקש ממנו ערב ונכנס לוי ערב בעדו. ובבא הזמן תבע ראו' מיוסף החוב ויצא זכאי בדינו בכח המודעא ועתה תובע את הערב. והשיב הרב ז"ל דהערב פטור כיון דהלוה פטור בכח המודעא. וע"ז הוק' לו ממ"ש הרשב"א בסי' אלף ן' בראו' שהשאיל לשמעון חפץ בתנאי שאם לא יחזירנו לו עד זמן פ' שיתחייב ליתן לז כו"ך ויצא לוי ערב בעדו על החיוב הנז' ובהגיע הזמן לא החזיר החפץ שמעון ותבע אותו ראובן לדין ויצא שמעון זכאי מטעם דהוי אסמכתא. ובא ראובן לתבוע מן הערב והשיב ה' ז"ל דודאי דהערב חייב לשלם אף ששמעון השואל פטור ויטול הערב את החפץ ומשלם דמיו כמו שנתחייב כיון שנתחייב בקנין וכו' והוי כאותה שאמרו תן מנה לח' ואקדש אני לך דמקודשת מדין ערב וכו' יעש"ב. הרי דאף שהשואל פטור אפי"ה חייב הערב ומאי שנא ויצא לחלק דשאני נדון הרשב"א ז"ל דהמשאיל לא רצה ליתן החפץ עד שנתחייב השואל בחיוב הנז' וגם לא מסר בידו החפץ עד שיצא ערב לוי ועל אמונתו של הערב סמך והוי ממש כההיא דאמרו תן מנה לפ' ואקדש אני לך דמקודשת מדין ערב משא"כ היכא שלא נתן לו להלוה לא כסף ולא שו"ך רק שהיה מעליל עליו לעשקו וזה נכנס ערב במה שנתחייב יוסף וכיון דיוסף לא נתחייב במה יתחייב הערב ויש לפוטרו אף שנתחייב בקנין שהרי מצוה עשה להציל ליוסף מן האונס כדין ערב דכתו' דלא משתעבד דמצוה עבד ולאו מידי חסריה ה"נ לאו מידי חסריה לראובן וכו' יעש"ב. והאמת אגיד דלא זכיתי להבין ד"ק אי טעמו משום דמצוה קא עבד ולאו מידי חסריה לא היה צריך לומר כיון דהלוה פטור בכח המודעה אף הערב פטור הלא בערב דכתו' הגם שהלוה מודה שחייב ולא עשה שום מודעה עכ"ז אמרינן דהערב פטור מטעם הנז' וכההיא ששנינו במס' בתרא דקע"ז הרי שהיה חונק את חבירו דפטור ופירש"י שם הטעם משום דמצוה קא עביד ולא חסריה מידי עי"ש. ותו ק' לפקע"ד דנראין דבריו סתראי למ"ש בח"ב סי' ר"ז דאם המעליל נסתלק מהלוה ואמר להערב אתה תפרע דודאי דחייב הערב דהוי שלוף דוץ וכנדון הרשב"א ז"ל שלא השאיל החפץ אלא על סמך הערב דהוי שלוף דוץ יעש"ב. והדבר קשה דאף אם המעליל נסתלק מהלוה וסמך על הערב מאי הוי כיון דסוף סוף לאו מידי חסריה ומצוה קעביד כמ"ש בח"א סי' קל"ז הנז"ל ולדידי צ"י. וה' מהר"ש יונה ז"ל בביאורו על הטור סי' קכ"ט ס"ק ח' הביא דברי ה' מהרש"ך ז"ל הללו ויצא לחלק דדוקא אם לא ידע הערב שהלוה מסר מודעה אזי הוא דפטור הערב מטעם דהלוה פטור גם הוא פטור אבל אם ידע הערב שהלוה מסר מודעא ועכ"ז נתחייב אזי חייב הערב כנדון הרשב"א ז"ל דאף שידע הערב דהיה אסמכתא ועכ"ז נתחייב יעש"ב ויש לעמוד בכל ד"ק ובמ"ש בנו המגיה ז"ל ואיכמ"ל

והנה ישר' בקבלת התורה היו אנוסים כמ"ש במס' שבת מכאן מודעא רבא לאורייתא וא"כ איך יוצדק לחייב את הערב ובפרט דורות הבאים אחר מעמד הר סיני אשר לא ידעו במודעא פשיטא דפטור הערב לד' ה' מהר"ש יונה ז"ל. אמנם אי אמרינן דהקב"ה כב יכול בשעה מ"ת לא רצה ליתנה אלא ע"מ כן דוקא חזר הדין כנדון הרשב"א ז"ל דהוי כעין ערב שלוף דוץ וכההיא דתן מנה לפ' וכו'

עו"ן מה שראיתי להגאון מופת דורינו בס' אהבת דוד ז"ל ד' ג"ן ע"א שמביא מ"ש הה"מ פ' כ"ט מה שבת ה' יו"ד שהביא מ"ש בפסחים ד' ק"ו דקידוש היום דשחרית נקרא קידושא רבא וכתב הוא ז"ל דגם הן דמודעא רבה הוא על דרך סגי נהור כמו קידושא רבא דאין ממשות בדבריהם ואינה מודעא יעי"ש

עו"ן מ"ש במדר' פ' נצבים אמר הקב"ה לישראל בני לא לרעתכם נתתי לכם את התורה אלא לטובתכם שהרי מלה"ש נתאוו לה וכו' כדכתיב כי בי ירבו ימין ויוסיפו לך שנות חיים יעש"ב. עו"ן מ"ש בתנחומא פ' וזאת הברכה דמילת אדם הוא כינוי לצדיק יעי"ש

מעתה נא"ה דהנה במתני' אמרו חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה וע"ז נרגש הלא היו אנוסים ויש להם טענת מודעא לזה בא כמתרץ הוא