איש אמונים צ

בא התנא לומר לא עליך המלאכה לגמור הכונה שהקב"ה הוא העוזר ואין אתה מתעסק לבדך ובכן לא אתה ן' חורין ליבטל ממנה בתוך הזמן אתד"ק ז"ל יע"ש. ואני עני לא זכיתי להבין ד"ק במאי דכתב וה"ה נמי אם השותף האחד מתעסק מעט וכו' דהנה הוא הביא לנו פלוגתא דהר"מ והרי"ף ז"ל בב' שותפים שנתנו כל אחד קרן בשותפות והאחד מתעסק והב' ג"כ מתעסק מעט וכי בזה יש מחלוקת הלא לכ"ע היכא ששניהם הניחו קרן בשותפות ושניהם מתעסקים פשי' דהוי שותפות ומאי ה"ה שייך לומר. ואי מיירי היכא שהאחד נתן ממון לבדו והב' מתעסק אלא שגם האחד מתעסק מעט גם בזה כבר כתב הרמז"ל דהוי שותפו' גמור בפ"ו מה' שלוחין הלכה א' שנים שהיו נושאים ונותנים בשותפות אעפ"י שהממון מהאחד לבדו יכולים להתנות כמו שירצו וכו'. וא"כ לא ידעתי למה הביא מחלוקת הר"מ והרי"ף כיון דבזה ששניהם מתעסקים ליכא שום פלוגתא ואעיקרא דדינא בהכרח לומר דהך עיסקא שמתעסקים אנחנו עם בני ישראל הוא שהקב"ה נתן הממון לנו להתעסק כמ"ש הוא עצמו לעיל מזה שהביא מאמר חז"ל ויטע ד' אלד'ים גן בעדן ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה לעבדה אלו מ"ע ולשמרה אלו מל"ת וכתב דהוי כמושיב חבירו למחצית שכר דצריך להעלות לו שכר. ובזה פי' כונת ר' טרפון היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים בחשבם דאיכא חשש רבית וצריך להעלות להם שכר ולזה אמר והשכר הרבה וכו' יע"ש. באופן דאנו לא הנחנו שום קרן בשותפות כי הכל ממנו יתב' וכמאמר התנא כי ממך הכל ומידך נתנו לך

אשר עפי"ד ה' ז"ל הללו נלע"ד לפ' כו' הפסוקים בפ' נצבים והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ד' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה וגו' והבדילו ה' וגו' וכל המפרשים ז"ל אחזו צער להבין המקראות הללו מאי טענתו של זה לומר שלום יהי' לי וגו' למען ספות הרוה את הצמאה לא ידענו פי' מי הוא הרוה ומי הוא הצמאה. ותו ק' אומרו לא יאבה ה' סלוח לו כאילו איכא ספיקא שיאבה לסלוח והול"ל לא יסלח לו ה'. וחוץ מדרכינו אמרתי בדרך רמז דהכתו' מדבר נגד המתפרצים בעם ומחללים כבוד התורה ומטילים דופי בת"ח להעליל עליהם דברי גנאי רח"ל בחשבם כי בזה יעשו כל מזימותם ולא יוכיחום לעיניהם. וז"א אחר ששמעו שכולם נעשו ערבים זל"ז ובהכרח מסיבת הערבות יוכרחו הדיינים להוכיח וליסר לכל עושי רשע בזה מצא הרשע פ"פ לעשות כל תועבותיו דכאשר יוכיחהו הדיין יענה עזות וכה יאמר גם הת"ח פ' עשה כו"ך והוא בכלל הערבות ובזה חושב לינצל עצמו. והנה מילת רוה היא כינוי לת"ח כדכתי' ונחך ה' תמיד וגו' והיית כגן רוה וכו' ומילת הצמאה היא לע"ה כדאיתא בילקוט תהלים אך סוררים שכנו צחיחה אין צחה אלא צמא ואין צמא אלא ע"ה דכתי' הוי כל צמא וגו'. מעתה ז"א והיה בשמעו את דברי האלה הזאת דהיינו הערבות והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך ולא יוכיחוני על פני כלל למען ספות הרוה את הצמאה כי אנכי יכול להעליל עליהם ומילת ספות כמו האף תספה צדיק עם רשע וכה אומר שיוכיחו גם להת"ח ממנו והקדוש ב"ה היודע האמת לא יאבה ה' סלוח לו וגו' והבדילו ה' לרעה שיוציאהו מהערבות שלא יתכפרו עונותיו בזכות הצדיקים

ולפי דרכינו נראה דיובנו בהקדים מה שנשאל הרב מהרלב"ח ז"ל באחד שראה חבירו הולך ליריד ונתן לו ה' חבילות של איסטיס [פי' ביל] ומחציתם מכרם לו וזקף המעות עליו בהלואה ונעשו שותפים שניהם. וכתבו שטר השותפות והמכירה וההלואה הכל בשטר אחד וכשחזר היה ביניהם טו"ת וראה ה' ז"ל השטר וכתב דבאופן כזה איכא למיחש לאיסור רבית ואף שהוא לא טען אנן טענינן לאפרושי מאיסורא דאף לד' הסמ"ג והרי"ף דס"ל דבנשתתפו והניחו קרן שניהם אף שהא' מתעסק לבדו ליכא חשש רבית ואי"ץ להעלתו לו שכר מ"מ בנדון כזה דמתוך השטר מוכיח שלא נתן שום ממון שהשותפות והמכירה וההלואה כתו' הכל בשטר אחד ודאי דגם הרי"ף מודה דאיכא איסור רבית אם לא יתן לו שכ"ט. ושוב כתב דכיון דאיכא שבועה בשטר באיסור כזה שהוא דרבנן יועיל השבו' לחייבו כמו שהארכתי בקו' הרבית עכ"ל יע"ש

עו"ו מ"ש ה' יריעות האהל ז"ל בסי' ג' שנשאל בראו' שנתן סך מה לב' שותפין שיתעסקו בניהם והתנו שהריוח יתחלקו החצי לבעל המעות והחצי יתחלקו בין השותפים ב' שלישים יקח אחד והב' יקח שליש ונעשו ערבנים קבלנים זל"ז וזל"ז על כל הממון רמ"ג רמ"ג. ובזמן חלוקת השותפות רצה בעל המעות לגבות כל החוב מאחד מהם כפי השטר שבידו. והראו השט"ח הנז' לה' ז"ל והשיב דזה השט"ח חספא בעלמא כיון ששניהם נעשו ערבנים קבלנים זל"ז וזל"ז הו"ל כדין הלויני ואלוה לך דהוי רבית גמור והיא תשו' הרא"ש ז"ל כלל ק"ח סי' ט"ז [וכתב הרב גד"ת דהשכל מחייב דלא דמי לנכש עמי היום ואנכש עמך למחר דהתם מדינא חייב לשלם לחבירו שכר פעולה שניכש עמו ויכול לפרוע לו שינכש עמו למחר משא"כ בהלואה דמדינא אסור לתת לו שכר ההלואה דהוי רבית וא"כ כשהתנה עמו הלויני ואלוה לך הוי רבית גמור יע"ש] וא"כ כאן נמי שזה יצא ערב קבלן בעד חבירו בעד שכר שגם חבירו יצא ערב קבלן עבורו הוי רבית וכיון שכן השטר בטל והוי כעין מקח הנעשה באיסור דכ' הסמ"ע בח"מ סי' ר"ז דהמקח בעל יעש"ב. ובאמת דסברא זאת היא זרה ותמוהה דא"כ ביטלת כל שטרי ערבים קבלנים וכבר השיג עליו הרב ת"ת צבי ז"ל וכבר. הארכתי בזה במקום אחר איכמ"ל. ובכן נא"ה דהנה כבר מילתנו אמורה דלד' הרב עיר דוד ז"ל אנחנו כל בני ישראל שותפים ולד' הרב נחלת בנימן ז"ל אנחנו ערבנים קבלנים זל"ז ולד' ה' פני שלמה ז"ל אנחנו מתעסקים ושותפי' גם עם הקב"ה כמ"ש רז"ל כל המקיים את התורה כאילו נעשה שותף להקב"ה

אמור מעתה דעיקר זכייתנו בתורה היא רעועה בידינו ח"ו מטעם איסור רבית דלדעת הרב מהרלב"ח ז"ל היכא דהמכירה והשותפות וההלואה הכל היה בשטר אחד דהיינו התורה שהכל כלול בתוכה ובלעדה אין לנו אפי' אות אחת איכא חשש רבית וצריך להעלות לו שכר ואנן קי"ל דשכר מצות בהאי עלמא ליכא לא יש תיקון לזה רק שבועה כמו שהעלה הרב ז"ל כאמור ולד' הרב יריעות האהל ז"ל דהוי רבית גמור לא יש תיקון כי אם שהמלוה לא ירצה לגבות מאחד בעד חבירו רק יתבע מכל אחד חלקו כאילו לא היה ערבות בעולם ובזה ליכא מאן דפליג דכל אחד יפרע מנת חלקו

ובכן הביטה וראה התכת המקראות דהנה הקב"ה נתן לנו התורה הק' שבתוכה כלול המכירה וההלואה והשותפות ובלעדה אין לנו שטר אחר אפי' אות אחת ולכן הוצרך מרע"ה לקבצם לכל ישר' ולהשביען