איש אמונים פט

לה מדכתיב ואותי יום יום ידרושון ודעת דרכי יחפאן דעיקר תלוי בחפץ וחשק בלימוד

באופן מצינו ב' סיבות המונעות עסק התורה הא' היא כי מאחר שהתורה היא זכות המלאפים מדינא דב"מ ואיך נזכה בה אנחנו בתואנות ודברים. ועוד אם בית המדרש הוא רחוק הרבה כההיא דרב אידי ימנעהו מלילך ללמוד תורה. וז"א כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך אל יפלא בעיניך שאיך תזכה בה מאחר שהיא זכות המלאכים וגם לא רחוקה היא הכו' הריחוק אל ימנעך מללמוד דהנה לטענת המלאכים תדע כי לא בשמים היא התורה כי אם תחת כסא הכבוד. וגם כשאתה חפץ ללמוד יום אחד לגבי דידך אם יש לך חשק בתורה לא רחוקה היא אלא קרוב אליך הדבר כשיש לך חשק בפיך ובלבבך לעשותו

והנה האי קרא כי קרוב אליך הדבר מאד וגומר דרשו אותו בעירובין דנ"ד ע"א דצריך הקורא להוציא בשפתיו. דאיתא התם אמ"ל שמואל לר' יאודה יאודה שיננא פתח פומך וקרי פתח פומך ותני כי היכי דתתקים בידך ותוריך חיי שנא' כי חיים הם למוצאיהם חל תיקרי למוצאיהם אלא למוציאם בפה. ולכאו' יל"ד דמפסוק זה לא נלמד אלא שמאריך ימים אבל שמתקים תלמודו בידו לא נפקא מהכא. ואולם ראיתי לה' בינה לעתים ז"ל שכתב דהענין הוא טבעי והוא דידוע דמי שיש לו דעת חריף וזך השכל הוא מלחות המוח ומי שהוא זכרן הוא מיובש המוח וא"כ א"א ב' נושאים אלו באדם אחד זולת דזה שהוא זך השכל וחריף אחר שמבין הלימוד כשחוזר ומוציאו בפיו ע"י השמעת הקול והויכוח מתיבש המוח וזוכר כל מה שלומד. וגם אורך ימים היא בפעם כי הנפש הרוחני והגוף הגשמי כששניהם מסייעים דהיינו שהשכל הרוחני מעיין והפה והלשון והגרון מסייעים בלימוד כשלומד בקול רם הרי נהנית הנפש מסיוע הגוף ג"כ משא"כ כשהנפש הרוחני דהיינו השכל הרוחני הוא מעיין ולומד בלי סיוע האברים הגשמיים מבקשת הנפש ליפרד מהגוף מאחר שאין לה שום עזר וסיוע מהגשמיות. וזה פי' הרב ז"ל כו' שמואל דאמ"ל לרב יאודה שיננא פי' שאתה חריף וזך השכל פתח פומך וכו' כי היכי שתתקיים בידך ותוריך חיי ועיקר הראיה מהכתו' כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא דהיינו הגשמיות מתרפא הן בלחות המוח נעשה ממוזג והן כל גופו הגשמי אתד"ק

אשר עפי"ד הללו מה נעמו לחכי דברי התנא במס' אבות ר' דוסתאי בשם ר' ינאי משום ר' מאיר או' כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו שנא' רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים יכול אפי' תקפה עליו משנתו ת"ל ופן יסורו מלבבך הא אינו מתחייב עד שישב ויסירם מלבו ע"כ. ובאמת כי כל ימי היתי מצטער להבין דברי התנא איך יצוייר שיתחייב בנפשו מאחר שאינו זכרן ומה יעשה אותו הבן אבל עפי"ה הנה נכון דאם הוא לומד ומוציא בשפתיו אינו שוכח ואם אינו מוציא בשפתיו מלבד דשוכח וגם מתחייב בנפשו דייקא שרוצה ליפרד מהגוף. וע"ז אמר יכול אפי' תקפה עליו משנתו דהוא גסי הדעת וטפש נאמרו דברים הללו והשיב דחלילה לא נאמר זה אלא ללומד בלחישה בלב דוקא דהוא חריף ולכתחי' הוא יושב ומבין בלבו ומסירם "מלבו" דייקא

ואולם במס' מנחות ד' צ"ט ע"ב איתא התם אמר ר"ל כל המשכח דבר אחד ממשנתו עובר בלאו שנא' השמר לך. פן תשכח וגו' יכול אפי' מחמת אונסו חיל ופן יסורו מלבבך עד שיסירם מלבו ר' דוסתאי בר ינאי או' אפי' תקפה עליו משנתו ח"ל רק ע"כ. והרב גאון עוזינו רבין חסידא בס' מנחה טהורה הק' דר' דוסתאי בר ינאי אמר במס' אבות יכול אפי' תקפה עליו משנתו ת"ל ופן יסורו וכו' ואיך אומר הכא ת"ל רק והניחה בצ"י יע"ש. והנה קו' זאת כבר הק' אותה מהרש"א ז"ל בחי' אגדות וגם קושיות אחרות יעו"ש ולפי האמור אין כאן קו' דהכא באבות מיירי כשאינו מוציא בשפתיו כנז"ל משא"כ במנחות מיירי לעבור בלאו. ולפקע"ד מעיקרא קו' ליתא דהכא באבות אמר ר' דוסתאי משום ר' מאיר אבל במנחות אמרה מסברא דנפשיה וק"ל

נקוט מהא דשמואל דאמ"ל לרב יאודה דכשהאדם מוציא בשפתיו אינו שוכח לימודו ומאריך ימים ואפ' דזה יהיה כוונת דהע"ה לילי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני דהכונה פשוטה עפי"ה דע"י השתעשעותו בתורה והיינו ששמח בלימוד התורה שהוא גשמיות מרויח ב' דברים לעולם לא "אשכח" פקודיך כי בם "חייתני" דייקא ודו"ק

נחזור לקוטב דרושינו שעיקר שבח האומה הנבחרת היא שכל ישראל החכמים הלומדים בתורה וההמונים אף שאינם לומדים מ"מ מקיימים מצותיו יתב' וכי תימא מה תועלת בזה כיון שההמונים אינם מקיימים לימוד התורה. אבל התי' לזה כיון שכל ישר' ערבים זל"ז כמ"ש בסנהדרין ד' ז"ך וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו הרי הם כשותפים דמה שמקיים זה מגיע התועלת לחברו וכן בהפך. וכ"כ ה' עיר דוד ז"ל כסי' רמ"ה משם ה' מהר"מ אלשיך ז"ל שפי' כונת התנא עבירה גוררת עבירה דהיינו כיון שכל הנשמות הבאות לעולם תלויות באדה"ר וא"כ כל אדם שיחטא נגרר מחטא אדה"ר ונמצאו כל הנשמות נהנים מהעבירה ויש לכולם מלק בגוף העבירה וא"כ אף שהצדיק אינו חוטא מ"מ מגיע פגם לנשמתו כחטא הרשע כי כל הנשמות הם בשותפות שנחצבו ממקום אחד והו"ל כאילו שניהם עשו העבירה ולהכי הם ערבים זל"ז דאם השותף אחד העני גובה מהעשיר כדין יע"ש. וגם ה' נחלת בנימן במצוה קכ"ט הכריח דהם ערבנים קבלנים דאלת"ה איך תפס הצדיק בעון הרשע והלא דינא הוא דלא יגבה מן הערב תחילה יעש"ב

ועפי"ז פי' הרב פני שלמה כונת התנא לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה ן' חורין ליבטל ממנה בהניח שאנחנו עם בני ישראל יש לנו דין מתעסקים לגבי קובה"ו. וכתב מרן בב"י ביו"ד סי' קע"ז הביא מחלו' הרמז"ל עם הסמ"ג והרי"ף ז"ל בב' שנשתתפו וכל אחד הניח קרן בשותפות ואחד מתעסק דלהרמב"ם ז"ל צריך להעלות לו שכר להמתעסק כי בחצי הממון שהוא של חבירו הוא פלגא מלוה ופלגא פקדון ול"ד הסמ"ג והרי"ף ז"ל אין צריך להעלות לו שכר כי זה לא נאמר רק במתעסק שאין לו קרן בשותפות וליכא למיחש לרבית. ומור"ם ז"ל בי"ד סי' קע"ז ס"ק ג' פסק כהרי"ף ז"ל דשותפות הוי וליכא חשש רבית יע"ש. ומזה דן הרב ז"ל דכיון דהוי שותפות גמור מינה דאם הגבילו זמן להשותפות ורוצה המתעסק לחזור בתוך הזמן דאינו יכול כיון דהוי שותפות ואין לו דין מתעסק וכתב עוד וה"ה נמי היכא דהשותף האחד מתעסק לפעמים הו"ל שניהם מתעסקים ואינו יכול לבטל העסק בתוך הזמן. והנה הקב"ה מסייע את האדם כמ"ש רז"ל הבא ליטהר מסייעין אותו וגם להפך אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו דכתי' צופה רשע לצדיק וגו' ובכן שלא יחשוב האדם שכיון שהוא מתעסק לבדו דינא הוא דיכול לבטל תוך הזמן לזה