איש אמונים ט

דהו וכן כ' הר"מ בה' גניבה וז"ל שאין הגנב חייב עד שישתמש בו ואפי' עימור פחות מטו"פ כגון שנשען עליו או שסמך ידו עליו חייב וז"א לכו ונמכרנו לישמעאלים וידינ"ו דייקא אל תהי בו כיון שלא נשתמשנו בו כלל אנו פטורים וישמעו אחיו הודו לסברתו ויעברו אנשים מדיינים סוחרים וימשכו ויעלו את יוסף הם הלוקחים בעצמם בלי שום סיוע כדי שלא להתחייב במכירתו ע"כ תוד"ק ז"ל

אמור מעתה זה כונת המכילתא ויבואו בנ"י וגו' רמ"א כשעמדו שבטים על הים התחי' צווחין שראו שני הפכים בנושא אחד דהיינו ראו שעתידין המצריים לטבוע בי"ס ובודאי הטעם שאמר מי ה' ונמצא דהקב"ה תובע עלבונו כדין מלך שמחל ע"כ א"כ מחול וראו מה"ד שמקטרגת בעון מכירת יוסף באותה שעה הדין עמה כי בלא"ה מתחי' היו דואגים על זה כאשר פי' המפ' בכונת הפ' לו ישטמנו יוסף והשיב ישיב וגו' יע"ש וע"ז התחילו צווחין דממ"נ צריכים גם הם לטבוע בי"ס מן הדין וע"ז תכף קפץ שבט בנימן וירד לים תחי' דעליו אין שום קטרוג של מה"ד נופל מאחר שהוא לא היה במכירת יוסף ולא נמצא באותו עון וע"ז קפץ וירד לים וכשראה שבט יאודה שירד שבט בנימן התחילו לרגום אותם באבנים בטעמא רבה כי כל הרואה את שבט בנימן שירד לים זה מורה באצבע כי כל השבטים יש עליהם עון המכיר' זולת שבט בנימן שלא נמצא באותו פרק משא"כ האמת שכבר פי' דבריו יאודה וידינו אל תהי בו ונמצא שאינם חייבי' כלום וכששמעו שבט בנימן כך שכולם פטורי' חזרו לאחוריהם וקפץ נחשון ן' עמינדב וכל שבט יאודה וירד לים תחי' וקידש שמו יתב' שלא עשו שום עון במכירת יוסף ודו"ק

איך שיהיה נחזור לקוטב דרושינו שאמרנו שלא עשה הקב"ה כל האותות והמופתים במצרי' אלא בשביל אהבת ישראל דוקא. וראיתי לה' גאון עוזינו ה' מערכי לב בדרוש ס"ד ערך יצי"מ שעמד על חקירת המפר' שחקרו שאיך הקב"ה הוציא אותם קודם זמנם מאחר כי הוא גזר ועבדום ועינו אותם ת' שנה והוא ז"ל תריץ יטי"ב וז"ל כי מאחר שאם היו שוהים עוד רגע היו נכנסים בנש"ט ח"ו ולא היה להם תקומה ואין כאן מקום לקיים דברו ואח"כ יצאו ברכוש גדול ואדעתא דהכי לא גזר וע"ז הוכרח להוציאם ביד חזקה מטעם דינא דמלכות' עכ"ל

והנה הרואה יראה בדברי הרב ז"ל שיצא בטענת אומדנא דאדעתא דהכי לא גזר וארכבה אתרי ריכשי טענה זאת לגבי פרעה שהוכרח להוציאם בחזקה מטענת אומדנא וגם לגבי ישר' כתב דאין מקום לקיים ואח"כ יצאו ברכוש מטע' האומדנא וזה אצלי כוו' המסרה על ההרים למהר למהר לשלחם מן הארץ למהר שלל חש בז דהכונה הוצרך לדלג על ההרים כמ"ש במדר' אמ"ל הקב"ה אין להם מעשים שיגאלו אלא בזכות הזקנים אני גואלם ואין הרים אלא זקנים וז"א על ההרים למהר וא"ת ולמה הוציאם קודם זמנם לזה תי' ב' תי' הא' למהר לשלחם ואם לאו היו נטמעים והב' למהר שלל שהוא הרכוש ואם לאו לא היו זוכים כמ"ש ה' ז"ל

ואף כי דבריו אינם צריכים שום חזוק וסייוע נ"ל להביא ראיה לכל ב' האומדנות הנז' אחת לאחת ראשונה לגבי האומדנא שעשה לישראל כי מאחר שנטמעו אין להם זכות ברכוש נלע"ד שהיא תשו' הרא"ש ז"ל מפורשת כלל ל"ב סי"א שנשאל בלאה שקבצה ת"ר גרוש לפדיון בתה ונתנה אותם ביד נאמן והלכה ומצאה אותה שנטמעה והמירה דתה ונשאל מי זוכה בת"ר גרוש הללו והשיב ה' ז"ל דהדרי זוזי למרייהו כי אדעתא דהכי לא נתנו אותם כ"א לצורך פדיונה והביא ראיה מההיא דאמרי' פ' יש נוחלין ד' קל"ב וקמ"ו ע"ב הרי שהלך למ"ה ושמע שמת בנו ועמד וכאב כל נכסיו לאחר ואח"כ בא בנו מתנתו מתנה ואר"ש ן' מנסייא אין מתנתו מתנה שאילו היה יודע שבנו קיים לא היה כותב כל נכסיו לאחר ואר"ן הלכה כר"ש ן' מנסייא הרי דאזלינן בתר אומדנא וה"נ אמדי' דעתייהו של המתנדבי' דאדעת' דהכי לא התנדבו והו"ל כאילו מתה הבת ולא זכו יורשיה ואם אפשר להחזיר המעות לבעלים מוטב ואם א"א להחזירם לבעלים ישארו ביד הגבאים לפדות שבויים אחרים ע"כ

דון מינה ואוקי באתרין דישראל שנטמעו בין הגויים והקב"ה בתחילת דבריו גזר כי גר יהיה זרעך זרע כשר ואחר שנטמעו בע"ז הא ודאי דלא זכו ברכוש וגם הקב"ה פטור מלקיים דברו ואפשר דזה יהיה כונת מאמר רז"ל דבר נא באזני העם וכו' א' הקב"ה למשה בבקשה ממך וכו' וישאלו וגו' כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם וכל המפ' אחזו צע"ר באמירת כדי שלא יאמר אותו צדיק והלא אם לא יאמר אותו צדיק מן הדין הוא חייב לקיים דברו ומקרא מלא דבר הכתוב ודבר אלק'ינו יקום לעולם אמנם עפי"ה ניחא דמן הדין היה פטור מלקיים דברו הקב"ה מאחר שנטמעו ולא זכו כלל ברכוש כ"א בזאת מטעם כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' ודו"ק

וחוץ מדרכינו היה מפ' כונת המאמר הזה עט"ר וצ"ת מו"ר א"א העזר"י גדול מרדכי זיע"א והיה מקש' אומרו ב"פ בבקשה ממך למרע"ה וגם עו' בבקשה מכם לישראל ותו קשה או' אמור להם לישראל היה די שיאמר אמור להם ותו ק' או' בסוף אמרו ישר' הלואי שנצא בעצמינו משל לאחד שהיה חבוש בבית האסורים אמרו לו למחר אנו מוציאים אותך ונותנים לך ממון הרבה א"ל הוציאוני היום ולא תתנו לי כלום דלכאו' ק' דאין המשל דומה לנמשל דבכאן הוא נודר ליתן הממון תכף ולא למחר והיה מפ' הוא ז"ל בהק' מ"ש בקי' ד' ס"ב האו' לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שתתגיירי לאחר שתשתחררי אינה מקו' והק' בש"ס בשלמא כולהו לאו בידו אלא גר בידו הוא ותי' גר נמי לאו בידו מ"ט משפט כתי' ביה בדין מי יימר דמזדקקי ליה תלתא אלא מעתה האו' לשפחתו הרי את מקו' לי לאחר שאשתחרריך ה"נ דהוו קי' ומשני התם מעיקרא בהמה השתא דעת אחרת ופי' רש"י ז"ל אין לך מחוסר מעשה גדול מזה ע"כ. עו"נ מ"ש רז"ל על פסוק ולקחתי אתכם לי לעם ליקוחין יש לי בכם והם אמרו דביזת מצרים היא היתה לשם קי' וביזת הים היתה לקיים הבטחתו ית' לאאע"ה ואח"כ יצאו בר"ג. עו"נ מ"ש רז"ל בשעה שאמר הקב"ה למשה לך והוצא את עמי בנ"י ממצרים השיב משה לפני הקב"ה באיזה זכות אלך מה אלו עע"ז אף אלו עע"ז עו"ן מ"ש במדרש בשעה שא' פרעה קומו צאו מתוך עמי א"ל ישראל אין אנו יוצאים מכאן עד שתאמר הרי אתם לעצמכם הרי אתם בני חורין. נמצא דלדעת מרע"ה היה לישראל דין גרים כיון שהיו עע"ז ולד' ישראל הי"ל דין עבדים כנז'

מעתה זה כונת המאמר דהנה הקב"ה רצה לשלוח למשה לצוות את ישראל שיקחו ביזת מצרים בתורת קי' כאמור וחשש הקב"ה פן יסרב משה בשליחות זה דלדעתו כיון שהיו עע"ז דמי לאומר לאשה הרי את מקו' לי לאחר שתתגיירי דאינה מקו' וה"נ לא יאולו הקי' עד שימולו ויקבלו עול מצות ויטבלו לשם גרות. וגם חשש כי ישראל יסרבו מליקח הביזה בתורת קי' דלדעתם יש להם דין עבדים ודמי לאי' לאשה ה"א מקודשת לי