איש אמונים ח

ויחרב ויזליכם בתהומות כמדבר ויושיעם מיד שונא ויגאלם מיד אויב ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו ע"כ. ואיתא במד' ויושיעם מיד שורא זה פרעה שרדף אחריהם ע"כ. דלכאו' ק' אומרו לא השכילו נפלאותיך וכי טח עיניהם מראות המסות הגדולות ח"ו ועו' ק' או' לא זברו את רוב חסדיך ועוד ק' כפל הלשון וימרו על ים בי"ס ותו קשה מה ראו על ככה שבתחי' לא השכילו וגו' ואח"כ ויאמינו וגו' האמינו בדבריו ישירו תהלתו. אמנם עפיה"א ניחא ובהקדים מ"ש רז"ל גוי מקרב גוי מה אלו עע"ז אף אלו עע"ז ואלו היו שוהים עו' רגע אחד במצרים היו נטמעים בנש"ט

עוד נקדים מ"ש בילקוט פ' שמות בשעה שאמר פרעה מי ה' וגו' אמ"ל הקב"ה אתה אמרת מי ה' חייך איני מאבד אותך אלא במ"י שהוא ים למפרע הה"ד סוס ירוכבו רמה בים עכל"ה. נקוט מיהא דמה שטבע הקב"ה את המצריים בי"ס הוא לתבוע עלבונו כ"י שאמר מי ה'. עוד נקדים מ"ש ה' גאון עוזינו ה' מערכי לב דרוש נ"ז ערך יצי"מ שחקר דמה לנו אם הקב"ה הציל אותנו ממצרי' מאחר דכבר ידוע דכל גלות שגלינו השכי' ג"כ גלתה עמנו כדכתיב ובפשעיכם שולחה אמכם וא"כ כיון שהוכרח הקב"ה להצילנו מתח"י מצרים כיון שהיא השכינה היתה בגלות ועיקר הגאולה היתה בשבי' השכי' וכמ"ש בילקוט תהלים למעני למעני אעשה אמר הקב"ה כשהייתם במצרים גאלתי אתכם בשביל שמי שלא יתחלל בגוים הה"ד וידעתם כי אני ה' ע"כ הו"ל כההיא דפסק ה' שה"ג אשר סביבות המרדכי בפ' הגוזל בתרא בשם רבינו יחיאל מפר' דאדם שהציל ספרי חבירו עם ספריו שהיו ביד גוי אם צריך ליתן לו דכתב הר' דאינו חייב דזה נתכוון לטרוח בשביל ספריו וכ' ה' יד אליהו מלובלין סי' ע"ד דאם היו שנים בשביה ובא אדם א' להציל לאחד מהם שהיה קרובו ופדה את שניהם חייב הב' ליתן לו דמי פדיונו אפי' אם מיחה הב' שלא יפדנו והב"ד ידעו בבירור שיודע כי חברו אי אפשר לו לימנע מלהשתדל בהצלת קרובו דחייב ליתן הב' לפי הערך אמנם אם המשתדל אמר בפי' שאינו לוקח מן הב' שום הוצאה כלל שאז נפטר הב' וא"כ כיון שהקב"ה פירש ואמר בפי' למעני אני עושה אין עלינו שום חיוב כלל

נמצא שיש ב' דברים נסיונות שלא עשה הקב"ה לאהבתינו ולתועלתי' כ"א בא' מב' דרכים או להנקם מפרעה שאמר מי ה' ובשביל זה טבעו בי"ס או בשביל גאולת השכי' כ"י וכמ"ש בילקו' וכאמור. ברם התירוץ לזה היא סתירה אמיתית והוא מ"ש המפ' דאף דאמרו בילקוט דמה שטבע את המצריים בי"ס היה על שהחריס פניו ואמר מי ה' מ"מ אם היה בעון זה לבד לא היה לטבוע כ"א פרעה ויועציו ושריו שהם כפרו באלהותי יתב' אמנם שאר המון העם כל אנשי מצרים מה חטאו כי נטבעו בים אלא ודאי שלא נטבעו כ"א שנשתעבדו בישר' וימררו את חייהם בעבודה קשה נמצא זאת מופת חותך שעשה כ"י בשביל ישר' עמו ונחלתו. עוד תירוץ אחר לטענה השנית שטענו ישראל שהקב"ה הציל את השכינ' ובשבילה הוכרח להציל את ישר' כמ"ש בילקו' תהלים כ"ע הסתירה לזה הוא דהנה כשעשו ישר' קרבן פסח ומשכו ידיהם מן הע"ז תיכף אותה הלילה ירד הקב"ה להוציא את שכינת עוזינו וכמ"ש בזוה"ק נמצא דכבר הציל את השכינה וא"כ מה שהציל אותם אחר יציאתם ממצר' מיד פרעה שרדף אחריהם היא אות ומופת חותך שלא עשה אלא בשביל ישר' דוקא

מעתה עלי בא"ר פשט הכתובים הנז' וכה אמר דהע"ה אבותינו במצר' דייקא בהיותם עוע"ז לא השכילו נפלאותיך ופי' רד"ק נפלאותיך שעשית להם במצרים שהיה בדעתם לצדד דאפשר שלא עשה הקב"ה בשביל ישראל והיה ספק זה בדעתם לסיבה זאת לא זכרו את רוב חסדיך וכמ"ש הראב"ע לא נתנו לה להודות ולהלל הכונה שהיו מסופקים ושותקים ואינם יודעים עיקר תכלית הגאולה בשביל מי היתה אמנם וימרו בפירו' המרו נגד כבודו יתב' על ים בים סוף דייקא כיון שראו שהיה צרי' לטבוע אותם בים וע"כ היינו בעד עון פרעה שא' מי ה' ועו' טעו טעות אחרת בחשבם דהנאו' היתה למען שמו ית' וז"א ויושיעם למען שמו וא"כ אף שהציל אותנו מתח"י מצרים הרי כבר גילה דעתו בפי' שהוא עושה למען שמו ואין עלינו שום חיוב מאחר שלא עשה הקב"ה אלא להודיע את גבורתו שהוא מלך ואין כבודו מחול

אמנם כאשר ראו הסתירו' שיש לאלו הטענו' דהיינו א' מ"ש למעלה ויוליכם בתהומו' כמדבר הרי הוכחה גמורה שהיה לאהבת ישר' דוקא וכמ"ש ה' נחל קדומים בכונת הפ' את כל התלאה אשר מצאתם בדרך. זאת שנית ויושיעם מיד שונא וכמ"ש במד' זה פרעה שרדף אחריהם אחר שכבר יצאה השכינה מה לו להציל אותנו כ"א בזאת לאהבתינו ולתועלתינו. יבא השלישי על אשר טעו בראותם ים סוף שהוא בעון שהחריס פניו ואמר מי ה' ה"ן נסתר מחמתו בראותם ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר הרי הוכחה גמורה שלבש נקמה ע"כ המצריים בעד שנשתעבדו בישר' ואחר שראו כל אלו ההוכחות אז ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו ונתנו לב להודות ולשיר בקול נעים כדמ"ל ודו"ק

אשר עפ"י קוטב זה נלע"ד לפרש כוונת המכילתא (הניצב פתח השער) פ' בשלח ויבואו בנ"י בתוך הים ביבשה רמ"א כשעמדו שבטים על הים התחילו צווחין קפץ שבטו של בנימן וירד לים תחי' שנא' שם בנימן צעיר רודם א"ת רודים אלא רד ים התחילו שבט יאודה מרגמין אותם באבני' שנא' שרי יאודה רגמתם עד שהחזירום קפץ נחשון בן עמינדב וכל שבט יאודה וירד לים וקידש שמו יתב' הה"ד היתה יאודה לקדשו ע"כ ולכאו' ק' למה היו צווחין בירידתם ותו ק' מה ראה שבט בנימן שקפץ תחילת כל השבטים ותו ק' מה ראו שבט יאודה לרגום אותם באבנים יותר מכל שאר השבטים ותו קשה למה כשקפץ שבט יאודה שתקו כל השבטים ולא רגמום

אמנם עפי"ה ניחא ובהקדים עו' מ"ש המפ' בכמה מקומות דבשעת קריעת י"ס עמדה מדה"ד לקטרג על עון מכירת יוסף והם אמרו הטעם יען דמקר' מלא דבר הכתוב כי ימצא איש גונב נפש מאחיו מיש' ומכרו ומת הגנב ההוא ומיתתו בחנק וכן פ' הר"מ במז"ל פ"ט ה' גניבה ה"א ואמרו רז"ל במס' סוטה מי שנתחייב חנק נטבע בנהר וכו' ומידי הוא טע' דעמדה מה"ד לקטרג בעון מכירת יוסף ולכאו' יפלא וכי אם בשביל שראתה מים עמדה לקטרג הי"ל לקטרג במימי היאור או בשעה אחרת ולמה דוקא בשעת קריעת י"ס אמנם עפ"ה הנה נכון והוא דכל טעות ישר' שהמרו בי"ס הוא שהבינו שהקב"ה תובע עלבונו דוקא שהיא היתה תשלום גמול על שאמר פרעה מי ה' נמצא שטעו בדמיונם דלגבי קוב"ה שייך לו' מלך שמחל ע"כ אכ"מ וע"ז מידה כנגד מידה עמדה מה"ד לקטרג בעון מכירת יוסף שהיה מלך שהם אמרו המלוך תמלוך ואף שמחל ע"כ אכ"מ ומצא בע"ח לגבות את חובו. עו"נ מ"ש ה' מוהר"ם אלשיך ז"ל בפ' וישב שפי' כונת הפ' ויאמר יאודה וגו' לכו ונמכרנו לישמעאלים וידינו אל תהי בו כי אחינו בשרינו הוא וישמעו אחיו ופי' ה' ז"ל הכונה דהנה קי"ל בגונב ע"ע ומכרו שאינו חייב עד שיתעמר בו אפי' עימור כל