איש אמונים י

לאחר שתשתחררי דאינה מקו' וה"נ לא יחולו הקי' עד שיכתוב להם גט שחרור. ולזה הוצרך הקב"ה לבקש ממרע"ה ומישר' שלא יסרבו ובתיבה אחת סתר להם טענותיהם וכה א"ל אמור להם לישרא"ל דייקא הכונה לדעתך שאמרת שהם עפ"ז אני או' לך שהם ישר' וכמ"ש ה' פ"ד דבשעה שאמר הקב"ה לאאע"ה קום התהלך בארץ כבר יצאו מכלל בני נח ויש להם דין ישר' ומה שעבדו ע"ז היה באונס. וגם לישראל רמז להם דאף לדעתם שיש להם דין עבדים עכ"ז חלין הקי' דדוקא בשפחה אמרי' שאינה מקו' משום דמעיקרא בהמה השתא דעת אחרת אבל גבי דידהו דיש להם יחס חלין הקי' וז"א בבקשה ממך שתצא מסברתך ובבקשה מכם ישר' שחצאו מסברתכם ואמור להם לישרא"ל דייקא וישאלו וגו' ויקבלו הביזה בעד קי'. וע"ז הוקשה לו לבעל המאמר וכ"ת והרי יש עוד ביזה אחרת על הים ותתן אותה לנו בשבי' קידו' לצאת מכל הספקות הנז' לזה בא כמתרץ שאותה ביז' שעל הים היא לקיי' הבטחתי שאמרתי לא"א ואח"כ יצאו בר"ג וארז"ל שביזת הים היתה כפולה ומכופלת על ביזת מצרים שכך הבטחתי בר"ג דייקא וז"א כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' הכונה שאף שזו ביזה וזו ביזה היא עכ"ז כדי שלא יאמר אותו צדיק צריך אני ליתן להם רכוש גדול וכ"ז הרכוש אינו בנמצא במצרים כ"א לפני פי החירות שהיו שם כל גנזי יוסף הצדיק מעתה מה נאה תשובת ישראל שהיא על ביזת הים והלואי שנצא בעצמינו הכונה הלואי שנקבל הקי' אנחנו ונצא בעצמינו מדין עבדים ואין אנו צריכים לביזת הים וע"ז יבא המשל על נכון משל לאחד שהיה חבוש בבית האסורים וא"ל למחר אני מוציאים אותך ונותנים לך ממון הרבה א"ל הלואי שתוציאוני היום ואיני מבקש מכם כלום. וכן נמי ישראל זו היתה כונת תשובתם ודו"ק. את"ד ז"ל

מעתה נחזי אנן במה זכו ישר' ברכוש והוא דכבר ידוע מ"ש המפ' משם רבותינו בעלי התו' דט' שאמרו לפרעה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר היה כדי ליטול את ממונם דאי לא"ה לא היו נותנים המצריים ולכאורה מצאה הקפידה מקום לנוח דאיך זכו ישר' ברכוש מאחר כי לא נתנו להם אלא אדעתא שיחזרו ישר' למצרים אף אי נימא דהשאלה היתה דרך מתנה כמו שפי' רשב"ם ז"ל וז"ל ושאלה אשה בדרך מתנה כדכתיב שאל ממני ואתנה גוים נחלתך לסתום פיהם של גוים ולכאורא ק' דמה יועיל זה לסתום פיהם של גוים מאחר שלא נתנו להם כ"א אדעתא שיחזרו וכל המפ' כבר פי' בזה לפי דרכם דרך הק' ואני בעוניי אמרתי לפי קע"ד להמציא מקום פטור לחקיר' זאת ואגב נפרש כונת מקראי קדש האמורים בפ' שמות וכ"ת ובאת אתה וזקני ישר' אל מלך מצרים ואמרתם אליו אלד'י העברים נקרה אלינו ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' אלד'ינו ואני ידעתי כי לא יתן אתכ' מלך מצר' להלוך ולא ביד חזקה ושלחתי את ידי והכתי את מצר' בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו ואח"כ ישלח אתכם ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ושמתם על בניכם ועל בנותיכ' ונצלתם את מצרים ע"כ. והדקדוקים רבו א' דקאמר ואני ידעתי כי לא יתן אתכם וגו' עו' למה נקט בלשון יתן אף כי לא יתן פירושו לא יניח עכ"ז יותר טוב היל"ל לא יניח או לא יעזוב ולמה שינה. ותו ק' או' ולא ביד חזקה אין לו שחר דמי מעכב על ידו אם רוצה להוציאם ביד חזקה. ותו ק' או' ושלחתי את ידי וגו' ואחרי כן ישלח אתכם למה הוצרך הקב"ה שהמצריים ישלחו אותם יותר שבח היה לו להקב"ה אם הי' מוציאם בלתי רצונה לעין כל רואה. ותו ק' למה הוצרך לתת חן ישר' בעיני המצריים אף בלתי שום חינא יכניס בלבם שיתנו להם. ותו ק' אומרו והיה כי תלכון וגו' דלכאורה תיבות אלו הי"ל לכותבם אחר שיכתוב ושאלה אשה וגו' הי"ל לכתוב והיה כי תלכון לא תלכו ריקם ותו ק' למה ציוה אותנו הקב"ה שישאלו בתחי' מאת הנשים ובפ' בא ציוה וישאלו איש מאת רעהו מה להן לנשים מצריוח בזה ותו' ק' או' ושמתם על בניכם ועל בנותיכם מם שבח יגיע לישראל כשישימו הבגדים והתכשיטים על בניהם ועל בנותיהם

אמנם נראה לפקע"ד לפ' אי ניחא קמי שמייא ואם יוכשר בעיני מו"ר בהק' מה דאי' בש"ס דכתו' דנ"ד ע"א איתמר אלמנ' רב אמר שמין מה שעלי' ושמואל אמר אין שמין והלכתא כוותיה דרב מ"ט כי אקני לה אדעתא למיקם קמיה אדעתא למישקל ולמיפק לא אקני לה רב כהנא מתני וכן בלקיט ופירש"י ז"ל וכן בלקיט שכיר שנשכר אצל בעה"ב והרא"ש ז"ל כתב וז"ל שכיר שנשכר אצל בעה"ב לזמן ידוע וקנה לו בגדים אם יצא תוך זמנו כההיא דאמרי' פועל חוזר ואפי' בחצי היום אדעתא דהכי לא יהב ליה אבל אם יצא בזמנו כיון דידע בעה"ב דאורחיה דשכיר למיפק בזמנו איבעי ליה לאתנויי ומדיהיב ליה בסתם גמר ומקני ליה עכ"ל

והרב מחנה אפרים פכ"ב מה' שכירות נשאל במשרת שהיה שכור אצל בעה"ב לזמן ובתוך הזמן נתקוטט עם הבעה"ב והתריס כנגדו והבעה"ב גירש אותו מאצלו ועתה תובע הבעה"ב המתנות שנתן לו מאחר שיצא תוך הזמן והביא הר' ז"ל לשון הרא"ש ז"ל הנז' ויצא לחלק דאם השכיר יצא מעצמו בתוך הזמן אז שמין מה שעליו דאדעתא דהכי לא יהיב ליה אמנם אם הבעה"ב גירש אותו מרצונו אף בתוך הזמן זכה השכיר במתנתו ואף דבנ"ד השכיר התריס כנגד הבעה"ב מ"מ הרי זה דומה לאשה שסרחה על בעלה דאין שמין המתנות שנתן לה אלא המלבושין דוקא וכמ"ש הר"ן בשם הגאונים וכ"כ ה' בעל העיטור דבמתנות זכתה בהם דאלת"ה אטו הנותן מתנה לחבירו ערבא בעי למישקל מיניה דרחים ליה לעולם וכתב הריב"ש ז"ל בסי' ש"א הטעם דבמלבושים מאחר שהבעל נתנם לה להתנאות בהם וכשלובשת אותם מטי ליה הנאה מהם אמדינן דעתיה דאדעתא למישקל ולמיפק לא אקני לה עכ"ל

הנה משמע מדברי המח"א דבמלבושים הדין בשכיר כמו באשה שלקח אותם בעה"ב להתנאות בהם אלא דבמתנות כ' דזכה השכיר כיון שהוציאו הבעה"ב אך מספקא ליה הדבר יען שהתריס כנגדו

וראתה עיני להרב זקן אהרן סי' ס"ז דכ' בפי' דגם בשכיר אתמר האי דינא דלא נתנם לו הבעה"ב אלא להתנאות בהם כמו האשה

והנה הרב אורים גדולים ד' קי"א עלה ונסתפק אי הא דאמרי' דבמלבושים שמין לאשה מטעם האומדנא וכדכתב הריב"ש אם פירש הבעל בשעה שנתן לה המלבושים בפירו' הא ליכי במתנה גמורה אם גם בזה שייך האומדנא דאדעתא למישקל ולמיפק לא אקני לה או לא והביא תשו' הרדב"ז סי' ס"ח שכ' דאף אם הקנה לה בפי' במלבושים איכא טעם דאומ' ומהריק"ש בהגהותיו סי' צ"ב פליג עליה וכ' ולא נהירא דאם הקנה לה בפירו' ודאי זכתה. ושוב הביא תשו' מהרלנ"ח בסי' ח"ן דמסייע ליה למהריק"ש דנשאל באלמנה שהיתה תחת כבוד בעלה ובהיותה בחיים נתנה מתנות מלבושים ותכשיטין ליורשיה וקרוביה ואח"כ מתה בלי שבועת אלמנה ובאי' יורשי הבעל להוציא מיורשיה בטענת האומ' והשיב ה' ז"ל דדעת הרמב"ם דהיכא דנתן לה הבעל