איש אמונים פח

כמ"ש משמרות כהונה ולויה ה"נ ז"א משמרת בני מרר"י אנשים מרים היודעים להספיד כראוי הלא תראה קרשי המשכן כשנחרב קראו למקוננות וכו'. וסילוקן של בחורים דכוותה שקולים הם ויבואו גם שניהם

חזרתי ואמרתי ופקודת משמרת בני מררי הכונה שמכאן ואילך יפקד זאת המשמרה של בני מרר"י ובילע המות לנצח הא כיצד בבנין בהמ"ק. וז"א קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו שיבנה בב"א בעגלא ובז"ק כיר"א

דרוש ח' לשבת כלה

דרוש שדרשתי בקק"ג שנת התרל"ז ליצירה

והנושא בא וישכרו את כל כלי אחל מועד ואת משמרת בני ישראל משמרת בני ישראל לעבוד את עבודת המשכן

איתא במדרש סדר היום יברכך ה' וישמרך יברכך ה' בממון וישמרך מן החטא יאר ה' פני אליך בתורה עכ"ל

ישתבח הבורא ויתפאר היוצר אשר בחר בנו מכל העמים והבדילנו מן האומות והנחילנו תורתו הקדושה ותרי"ג מצות וזיכנו לעובדו ללמוד בתורתו הקדושה ולקי מצוותיו וכמאמר דהע"ה מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטי' בל ידעום הללויה. דלכאו' ק' אמאי נקט כפל הענין במילות שונות דהיינו דבריו חקיו ומשפטיו. ותו ק' אומרו לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום דמהיכא תיתי שידעו משפטים כיון שלא נתן להם התורה. ומוכרח דכלפי שאמר חקיו ומשפטיו לישראל בא להודיעם דמשפטים כל ידעום הגויים ולנו לדעת כוונתו. אמנם נלע"ד דיובן עם מ"ש הרב בינה לעתים בדרוש ל"ד הרחיב הדברים להודיעינו שלימות אמונתינו שהיא נבדלת מכל האומות דהנה ידוע דלא כל אדם יחכם וכמ"ש הר"מ בס' המורה כי יש ה' דברים המונעים את האדם לימוד התורה קוצר המשיג ועומק המושג ואורך ההצעות ובקשת הצריכים ורוע התבונה מגעיית החומר. והנה באומות אף אם יהיו חכמים מחוכמים וישימו כל תכלית אושרם בהשגת המושכלות להשתדל בידיעתם מתוך החקירות עד כי יגיעו לתכלית מטרתם אך לא יגיעו שום תועלת להמונים הריקים אשר אין להם יד בחכמה ואין להם דעת להבין או מרוב טרדותם באופן כי ההמונים שבהם יחיו בעוה"ז כפראים בלתי שום ידיעה ותועלת. לא בן אנחנו עם בני ישראל החכמים שבנו יבלו ימיהם בלימודם תורה וים התלמוד ותורת אמת וישיגו לידע ולהבין סדר ואופן עשית המצות אשר ציונו ה' אלד'ינו בתכלית השלימות ויבואו ויגידו לעם אף להריקים ופוחזים יבינו אופן עשית כל מצוה ומצוה כמתכונתה אף שאינם יודעים אמיתות טעמה. עכ"פ לא יגעו לריק ח"ו ואדרבא ריקנים שבנו מלאים מצוות כרימון. ובזה פי' הרב ז"ל ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר סוף דבר הכל נשמע את האלד'ום ירא וא מצותיו שמור כי זה כל האדם. דהכו' דשהע"ה מזהיר אותנו שלא לעשות כמעשיהם שעשית הספרים הרבה אינו קץ השלימות אבל אנחנו עם בני ישראל סוף דבר הכל נשמע שכל מה שלומדים החכמים סוף כל סוף הוא להשמיע לכל הקהל שדר יראת ה' ועשית מצותיו כי זה כל האדם בין חכם ובין שאינו חכם

מעתה אפשר כי זה כיוון דהע"ה מגיד דבריו ליעקב שהם החכמים כמ"ש ויעקב איש תם יושב אוהלים כי עי"ז יודיעו חוקיו ומשפטיו לישר' לא עשה כן לכל גוי כי אף שהחכמים שבהם לומדי' בחכמות לא ישיגו שום תועלת לזולתם ומשפטים כל ידעום הללויה

אשר עפי"ז אפשר לפרש כו' ככתו' בפ' נצבים כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך וכלבבך לעשותו. דהנה כבר כתבנו בשם הרמז"ל דיש מי שיוכל לפטור עצמו מלימוד התורה בטענה כי הוא פתי וטפש ואינו משיג דעתו להבין אמרי בינה או כי רבו מספר אורך ההצעות ורחוק הוא להשיג או כי טרדותיו עצמו מספר. לזה אמר כי כל הסיבות הללו הם למניעת הלימוד אבל עשית המצות אין צריך לא דעת ולא תבונה. וז"א כי המצוה הזאת וגו' לא נפלאת היא ממך מקוצר המשיג ולא רחוקה היא מסיבת אורך ההצעות וכיוצא כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך אם חשיג או בלבבך לעשותו' דייקא

ואולם להבין כל המשך הפסוקים הנז' לא בשמים היא וגו' ולא מעבר לים היא וגו' כי קרוב אליך הדבר מאד וגו' דלכאו' יל"ד מהיכא תיתי שיטענו שהיא בשמים או מעבר לים כדי לומר להם לא בשמים היא וגו'. ונלע"ד לפרש בהק' את הידוע טענת מלה"ש דינא דבר מצרא. והמפרשים ז"ל תי' דניתנה לנו במתנה או שאנו בנים או ת"ח או עניים וכיוצא כמה תירוצים נאמרו בזה כאשר הספרים מלאים. וכל אלו התי' כל בעל שכל יתפלא בעיניו דאיך יתכן דהקב"ה כ"י יעשה אופני הברחה מהמלאכים ליתנה לנו את התורה אם האמת עם המלאכים. ובפרט לפי מ"ש בש"ס בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו וכו' כשאדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב לוקח שמח אבל הקב"ה מכר את התורה ושמח וכו' הרי שבתורת מכר אתא לידן. האמנם ראיתי לה' ש"ך עה"ת שתי' דאעיקרא קו' ליתא כי המלאכים הם בשמים והתו' היא היתה תחת כסא כבודו יתב' דכתי' ואהיה אצלו אמון וגו' וא"כ מהיכא תיתי שיהיה להם דין בן המצר לא יהיה אלא דהפסיק ביניהם רכבא דדקלי יעש"ב. ואפשר דזה יהיה כו' יתב' שאמר למרע"ה אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשו' ופשוט

עו"ן מאי דאיתא במס' חגיגה ד' ה' ע"ב רב אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב והוו קרו ליה בר בי רב דחד יומא חלש דעתיה קרי אנפשיה שחוק לרעהו אהיה וגו' אמ"ל ר' יוחנן במטותא מינך לא תעניש להו לרבנן נפק ר"י ודרש ואותי יום יום ידרושו וכי ביום דורשין ולא בלילה אלא לומר לך כל העוסק בתורה יום א' מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה. והקשו המפרשים וכי משוא פנים יש בדבר דיום אחד יהיה נחשב כפל השגה וכי תימא דמצי למימר הא קאימנא ללמוד ומה אעשה כי הדרך רחוקה מ"מ אינו דומה הבא טעון להבא ריקם. ותי' דעיקר כו' ר"י לאשמועינן דכיון דדאינו כל כך חשקו דטרח כ' חו' לבא ללמוד תורה בדין הוא שיטול שכרו בלימוד יום אחד ככל הבנה כולה ומפיק