איש אמונים פז

דנחשב אגף עצמו כלחוץ. ומרן ז"ל בב"י בא"ח סי' נ"ה הביא לשון הגמרא ופירש"י וכתב וז"ל ומשמע לכאורה דאגף כלפנים וראיה משערי עזרה שהיו מקדשין אותן ואפי' שערי ירוש' אי לאו משום המצורעים היו מקדשין אותן. ור' ירוחם פליג וס"ל דאגף הוי כלחוץ וזהו דעת הר"מ בפ' ט' מה' ק"פ ישש"ב. וראיתי לה' מערכי לב ח"א ד' ן' ע"ב שכ' משם רמב"ר דבזמן שנצטרע דהע"ה היו ליצני הדור מבקרים אותו שם ואומרים לו בית ה' נלך להורות לו שאסור לו ליכנס בתחום עיה"ק אבל הוא לא היה מצטער על זה כיון שהיה יושב בתוך השער ואיהו ס"ל דאגף הוי כלפנים יע"ש. וכונתו רצויה דדהע"ה ס"ל כס' הב"י דאגף הוי כלפנים ודלא כרי"ו

אך אחרי המחי"ר מכתו"ר לא ידענא מאי קאמר דהרי מרן הב"י כתב כן לענין צירוף עשרה ברם לגבי מצורע ליכא מאן דפליג דחשיב האגף כלחוץ שהרי לא היו מקדשין שערי ירוש' מפני המצורעים ודהע"ה היה מצורע והוא פלא. ולדידי חזי לענ"ד דדהע"ה לא קאמר לענין צירוף אלא לענות הוא קדיש וקדושה ואיש"ר עם הצבור כמ"ש התוס' דבזה כ"ע מודו לס' ריב"ל דאפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישר' לאבינו שבשמים וזהו טעמו של דהע"ה שלא היה מצטער מאחר דיכול לענות קדיש וקדושה ואיש"ר. ואנה"ן דודאי היה רוצה דהע"ה להתפלל עם הצבור. עוד כתב הרב דלעת"ל ותקדשו אף שערי ירוש' שלא יהיה באותו זמן זב ומצורע. מעתה נא"ה והוא דדהע"ה היה מתפלל להקב"ה שיראה עונייו משונאיו שהיו מלעיגים עליו בית ה' נלך וז"א ראה עוניי משונאי מרוממי משערי מות שהמצורע חשוב כמת ולזה דקדק מרוממי שיתרפ' מצרעתו ויצא משטר ירוש' שיושבי' המצורעים. ונתן ט' לדבריו למען אספרה כל תהלתך דאם יתרפא מהצרעת יוכל להתפלל כל התפילה עם הצבור אפי' בשערי בת ציון הוא מצטרף דאיהו ס"ל דאגף הוי כלפנים אבל עתה אינו יכול להתפלל עם הצבור כ"א לענות קדיש וקדוש' ואמר עוד אגילה בישועתך דלעת"ל יתקדשו גם שערי ירוש' ולמה מקדשין אותן אם לא דהלכה אזלא דאגף הוי כלפנים ודו"ק

ואפשר דזה היה מתרעם הנביא ירמיה סי' ט' על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו לקולי ולא הלכו בה. דלכאורה יל"ד בין בדברי השואל בין בדברי המשיב האל יתב' דנקט כפל הענין במילות שונות ולא עוד אלא דבדבריו יתב' יש תוספת דברים אחר שכבר אמר על עזבם את תורתי והדר אמר ולא שמעו לקולי הוסיף עוד ואמר ולא הלכו בה דבאמת תיבות אלו אין להם מובן. ואולם עפ"י קוטב דרושינו הנה נכון דכבר אמרנו דעל ידי לימוד התורה וקיום המצות ובפרט המצות הידועות שהם טוב לשמים ולבריות אנו אוכלים פירות בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב. עו"ן מ"ש במס' ב"מ ד' ל' ע"ב תני רב יוסף והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון את הדרך זו ג"ח אשר ילכו זו ביקור חולים בה זו קבורה. נקוט מהא דפי' תיבת ילכו בה היינו ג"ח וביקור חולים וקבורת המת

מעתה ז"א דהנביא מתרעם על ב' דברים על מה אבדה הארץ שאינה מוציאה שום פרי וגם נצתה כמדבר מאין עובר בעד יושביה אשר נדדו הלכו ויהי כמשיב הקב"ה יתש"ל על עזבם את תורתו אבדה הארץ שאינה מוציאה שום פרי כלל. ועוד ולא שמעו לקולי שאפי' לס' שאמר שיאמר אדם שמע שחרית וערבית לקיים מצות והגית בו יומם ולילה גם זה לא קיימו ועוד אמר ולא הלכו בה. דתיבות אלו הם לג"ח וגם זה לא עשו וזוהי סיבה כי אבדה הארץ בעונותינו הרבים

איך שיהיה חזרתי לנושאי מקדם אמרתי בתחילת דכרי ירך המשכן יחנו צפונה ופקודת משמרת בני מררי. עפ"י מה שראיתי להרב יערת דבש שכ' בפ' קראו למקוננות ותבואינה ואל החכמות שלחו ותבאנה דק"ק דלמה היה צריך למקוננות באותו זמן שכל ישר' היו מתאבלים על חרבן הבית אבל העיקר כי בכל דבר הספד וקינה הקרוב הקרוב אל הנעדר לא יוכל להספידו ולא לעורר עליו הבכי כי מרוב יגונו יסתתמו דבריו ולא ידע דבר אך בבא איש זר יעורר הבכי. הדברים ק"ו אב על בנו כשיקום להספידו במקו' שהוא היה צריך לבכות עלי ולהספיד אותי אוי לי אללי לי. הלא יעקב אע"ה בחיר שבאבות היו לו י"ב שבטים ונפקד ממנו יוסף ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם ואיתא במדר' שכל שעה שהיה זוכר יעקב אע"ה דבר יוסף שאמר לו הנני כששלחו לראות את אחיו היו מעיו מתחתכין והיה צועק בקול מר כי ארד אל בני אבל שאולה ודוד הע"ה היו לו כמה בנים וצעק בקול מר על אבשלום שהי' רודוף אותו מי יתן מותי אני תחתך מה אענה ומה אומר כי אזכרה יום המר והנמהר שקבל המיח' בספ"י וקרא אותי לקרות שיר השירים וכשהגיע לפסוק בחור כארזים ויתן את קולו בבכי צעק בקול מר היאמן כי יסופר שאשכח צרה כזאת תשכח ימיני אם אשכחך בני אליעזר כאשר כתב הרב אבק סופרים שאנחה כזאת אין לה גבול לא שנים עשר חו' עד יום מותי. וזהו שאמר איוב גם היום מרי שחי ידי כבדה על אנחאי ופירש"י אחר כל התנחומין הללו מרי שחי במקומו עומד ידי כבדה מכת נגעי תקיפה יותר מאנחתי שאיני קובל וצועק לפי מכתי ובאמת אמרו קשה סילוקן של בחורים לפני המקום כחרבן בהמ"ק שנא' קרא עלי מועד לשבור בחורי גת דרך ה'. וזה אמרתי דזהו כו' המדרש על פסוק בכה תבכה בלילה מעשה באלמנה אחת שהיה לה בן תשחורת ומת והיתה בוכה בלילה והיה רשב"ג שומע קולה והיה בוכה על חרבן בהמ"ק ופירש הרב מהראנ"ח שמאחר שהן שוין מיתת בחורים עם חרבן בהמ"ק לכך כשהיה שומע קול בכייתה היה בוכה על חרבן בהמ"ק. כל העם הנמצאים בעת ההיא יעידון יגידון על עוצם התלהבותו והוידוי שהתודה לפני י' אנשים מי שמע כזאת מי ראה כאלה כאשר ראיתי להמפ' שכתבו. והרב אליהו כהן זלה"ה בס' מדרש אליהו שהיה מפרש כו' מאמר אמ"ר יאודה אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נח"ר ליוצרו גדל בש"ע ונפטר בש"ט מן העולם ועליו אמר שלמה בחכמתו טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו דאין הכי' כפשטה אלא ר' יאודה אשמועינן חידושא ומדבר על ב' אנשים הא' גדל בש"ט מי שעמלו בתורה והב' נפטר בש"ט מן העולם עליו אמר שלמה בחכמתו טוב שם משמן טוב ויום המות הוא יותר טוב מאותו צדיק מיום הולדו. את זה רמזתי בנשאי מקדם ירך המשכן רצונו לומר מי שהוא קרוב למשכן על דרך עובר ירך אמי והמשכן כינוי לצדיק הכונה שהקרוב יחנו צפונה לא יאות לו להספיד וליתן את קולו בבכי כלל וע"ז מתמה ופקודת הכונה כשיארע דבר רע ומר כזה שמת בחור ולא מיתת עצמו שנהרג ע"י אחרים וכידוע דמילת פקידה לא נאמרה אלא במלחמה שהוא הרוג ויפקדו מעבדי דוד וכיוצא מה יעשה לבכות עליו ולהספידו ויהי כמשיב משמרת בני "מררי" הכו' חברת המקוננים