איש אמונים פה

והנה בעיקר דברי המשנה הזאת לא אדע שכול דקתני אלו דברים שאדם עושה אותם אוכל מפירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב וכו' דאיך? ובמה? אנו זוכים בפירות הללו דהוו דבר שלא בא לעולם דגוף הקרן לא הקנ' לו עכשיו כי אם הפירות והיא הלכה פסוקה בפ' מי שמת ד' קמ"ז ע"ב ידור פ' בבית זה יאכל פ' פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה לפ' וידור בו דקל זה לפ' ויאכל פירותיו ופסקוה כל הפוס' ז"ל הר"מ בפ"י מה' זכיה ומרן בסי' רנ"ג וה"נ דכוותא. ועינא דשפיר חזי להרדב"ז ז"ל בראשונות סי' רנ"ב שנשאל בראו' שעשה צואה ומסר המעות והמטלטלי' ביד החכם מר ניהו רבא הרדב"ז ז"ל לשם ת"ת שיונחו במקום בטוח להרויח ע"י משכונות בטוחים והריוח ההוא יאכלוהו לומדי תורה שתורתם אומנותם והקרן יהיה קיים לעד לעולם. והר' מהר"י בי רב ז"ל וה' מהר"ש הלוי ז"ל ביטלו הקדש זה מטעם דהוי דשלב"ל כיון שאמר והקרן קיימת לעד לעולם מדכתב הרשב"א והנ"י ז"ל והרדב"ז ז"ל היה חלוק עמהם שכבר מסר המעות לידו הרי הוציא הדקל מרשותו וזכה הוא בגוף ובקרן ללומדי תורה אלא שהתנה שלא יאכלו גוף הקרן רק הפירות דוקא. ועוד שהיה כתוב בלשון הצואה כתחז"ל ועכ"ז לא הסכימו עמו ויען היו המה שנים כפו אותו לבטל דעתו נגדם והוכרח להוציא מידו המעות והמטלטלי' שמסר לו הנותן ונתנם ליורש. ובחדשות סי' קע"ז נשאל עוד הפעם בענין כזה שמסר הנותן שטר המשכנתא ביד הרב מהר"י בי רב וכתב בשטר בפי' ששעבד המעות הפירות ללומדי תורה והקרן יהי' קיים לעד. והשיב הוא ז"ל הנה לשעבר חלק עלי הרב מהר"י בי רב עצמו ז"ל ומהר"ש הלוי וביטלו הצוואה וכפו אותי והחזרתי המעות ליורש ואני הייתי חלוק עמהם יען היה הענין בצואת שכ"מ אבל עתה שהיא מתנה בריא פשיטא דההקדש בטל מטעם דהוי דשלב"ל. והרב פ"מ בח"ב סי' ל"ה נשאל בראו' שכ"מ שאמר לקרובו הסך ש' גרושי' שבידך הפרשתי אותם להנערה פ' להרויחם לנדונייתה ונכנס לבית הספק שמא הוי פירות דקל ולא קנתה הנערה ואח"ך כתב דודאי כיון שכבר הפרישם ביד פ' פירות ודאי קנתה מפני ששעבד גוף הנכסים לפירות והוי כמו דקל לפרותיו יע"ש שמטעמים אחרים כ' בסו"ד שזכתה גם בגוף עכ"פ בפירות מיהא כתב דקנתה מטעם ששעבד לה גוף הנכסים לפירות ופליג על ה' מהר"י בי רב ומהר"ש הלוי והרדב"ז ז"ל. אך ראיתי לה' ידי דוד הנד"מ שרצה לזווגם ויצא לחלק ביניהם וז"ל וי"ל דשניא נדון הפ"מ מנדון הרבנים הנז' דבנדון הפ"מ קאמר הפרשתי לה הש' גסים שבידך להרויח בהם והוי הפרש' הגוף לפירו' ששעבד גוף הנכסי' לפירותיהן כדקל לפירות. אבל בנדון הרבני' נר' שהפרי' המעות אבל לא זיכ' אותם להם בגוף הממון רק שהפריש' והניחם כדי שישאו ויתנו בהם והריוח יתנו להקדש והוי מקדיש דשלב"ל שהרי עדין ברשות המקדיש קיימי וכו' יע"ש

ובאמת תמהני איך פה קדוש יאמר דבר זה אחר שהוא עצמו הביא תשו' הרדב"ז ד' קע"ז בפי' ושעבד כה"ר משה הנז' לאכילת הפירות הוא וישיבתו וכו' ובתשו' דסי' רנ"ב כתוב בפירוש שמסר אותם ביד החכם הרי שזיכה להם הגוף בעצמו ואיך יצוייר לומר ברשות המקדיש קיימי באמת פלא ולדידי ק' לזווגם

איך שיהיה נחזור לעיקר חקירתינו אף אי נימא דבכגו"ד בפלוגתא מתניא מי הוא זה שיכול לתבוע מאתו יתב' שישלם לנו הפירות בעוה"ז. ולכאו' לא מצאתי ישוב לחקירה זאת רק שמדין תנאי אנו זוכים בפירות שהקב"ה התנה עמנו שבעשיתינו מצות אלו ע"מ שישלם לנו פירות בעוה"ז והקרן קיימת לעולם הבא ובזה כבר פסק הטור סי' ר"ט ס"ק י"ב דאף דאין אדם מקנה דשלב"ל תנאי מהני בדשלב"ל וזהו דעת הרא"ש וכמ"ש מר"ן שם ושרשו פתוח מההיא דבן לוי לדידן דקי"ל דע"מ תנאה הוי כידוע. ובהיותי בזה ראיתי להכנה"ג ז"ל שם בסי' ר"ט הגהט"ו ס"ק ע"ו שכתב וז"ל מעשה באחד שנתן מתנה לחבירו בתנאי שיזכה בה לבן הנותן שיולד אחריו ויש מי שפקפק דכיון דהתנאי הוי דשלב"ל התנאי בטל והמעשה קיים ואני השבתי לו מדברי הטור שכתב דתנאי מהני בדשלב"ל דאם מכר את השדה והתנה עמו ע"מ שתתן לי מן הפירות כו"כ בכל שנה אז קיום המקח תלוי בו ואם לא יתן לו כמו שהתנה יתבטל המקח עכ"ל

ואני אי"ש צעי'ר למדב'ר לא ידעתי מה דמות יערוך דהנה דין זה של הטור ז"ל הוא שהתנאי דהיינו חיוב ליתן הפירות אינם בעולם שפיר כתב הטור דמהני התנאי אבל המעשה שנשאל הוא ז"ל שרוצה להקנות למי שאינו בעולם מהיכא תיתי שיזכה. וסוגיא ערוכה היא בפ' יש נוחלין דקל"א ע"א על הא דתנן לא כתב לה בנין דכרין דיהוון ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון חייב והק' בגמ' אמ"ל ר' פפא לאביי בין למ"ד ירתון ובין למ"ד יסבון הא אין אדם מקנה דשלב"ל ואפילו לר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל הנ"מ למי שישנו בעולם למי שאינו בעולם לא ומשני תנאי ב"ד שאני. וכן בפ' מ"ש ד' קמ"א ע"ב ההוא דאמר לדביתהו נכסי להאי דמעברת אמ"ר הונא המזכה לעובר לא קנה איתיביה רב נחמן האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה אמ"ל משנתינו איני יודע מי שנאה והק' בגמ' ולימא ליה ר"מ היא דאמר אדם מקנה דשלב"ל ומשני אימור דשמעת ליה לר"מ למי שישנו בעולם למי שאינו בעולם מי שמעת ליה עכ"ל. באופן דיש הפרש גדול בין מקנה דבר שלב"ל למקנה למי שלא בא לעולם וא"כ מה דמות יערוך הכנה"ג ז"ל לנדון דידיה לסתור דברי המפקפק ממ"ש הטור דתנאי מהני בדשלב"ל אנה"נ דמהני אבל תנאי להקנות למי שלא בא לעולם לא שמענו מדברי הטור ז"ל שהרי המוכר מתנה ע"מ שתתן לי כו"כ פירות בשנה הוא הרי הוא בעולם אלא שהפירות אינן בעולם ומה דמות יערוך והוא תימה

או אפשר דאנו זוכים בפירות בעוה"ז מדין נדר שכ"כ הר"מ במז"ל בפ' כ"ב מה' מכירה ה' ט"ו וז"ל דין ההקדש ודין העניים ודין הנדרים אינו כדין ההדיוט שאם אמר מה שתלד בהמתי יהיה הקדש או אתנהו לצדקה ה"ז חייב לקיים דברו שנא' ככל היוצא מפיו יעשה עכ"ל. וכתב ה' כ"מ ז"ל שטעם הר"מ ז"ל שחייב לקיים מדין נדר יעש"ב. וכן פסק בס' הקצר סי' רי"ב עי"ש

ואפשר דזה יהיה פשט הכתוב והיה עקב תשמעון את המשפטי' האלה ושמרתם ועשית' אותם ושמר ה' אלד'יך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותי' ואהבך וברכי' והרבך ובר'פרי בטנך ופרי אדמתך וגו' דלכאו' יל"ד אמאי נקט בלשון ושמר ולא נקט ונתן או לשון אחר. ותו איכא למידק תיבת לך נר' מיותרת האמנם עפי"ה הוא פשוט דלעיל קא' ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם ודרשו רז"ל היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם וע"ז פי' דבריו והיה עקב כתרגומו ויהי חלף דתקבלון