איש אמונים פג

היא מה שאמר אח"ך טובה חכמה עם נחלה ולנו לדעת מאי קאמר. ורש"י פי' נחלה מאבותם. לרואי שמש הן כל הבריות כדתנן בנדרים הנודר מרואי החמה אסור אף בסומין שהחמה רואה אותם ולכאו' ק' לפי' למה כינה את כל העולם בשם רואי שמש ותו ק' לדבריו שכל הבריות הם נקראים רואי שמש מאי ויותר דקאמר

ואולם נלע"ד לפ' בהקדים מ"ש הרב בינה לעתים בדרשו' ותוכן דבריו שאין אנו רשאים לחקור שום חקירה על משפטי ה' להביאם אל הטבע כי אם חובה עלינו לקיימם כאשר נצטוינו מפיו יתב' וכאשר קבלנו מאבותינו ובזה פי' דברים נחמדים לך נא ראה. אך ראיתי לה' שנות חיים ז"ל דלא ס"ל הכי ואדרבא לדעתו ראוי להבין ולהשכיל טעמי המצות ע"י חקירה דראה במכילתא דאאע"ה השיג להכיר אלקותו יתב' ע"י החקירה כי ראה אותם אחד עובד. לחמה ואחד לירח וא' לטלה וכן מרע"ה במדין הכיר את בוראו ע"י החקי' נמצא דפליג על ה' בינה לעתים ז"ל. ואולם בסו"ד הביא ס' הרב ברוך ן' יזייא ז"ל דיצא להכריע דאה"ן דטוב לחקור לידע ולהשכיל טעמי המצות ולקרבם אל הטבע רק באיזה מצוה דלא יוכל להשיג הטעם ע"י החקי' לא מפני זה ימנע מלעשותה ח"ו אלא חייב לקיימה מצד ציווי יתב' כמו שקבלנו מאבותינו הק' יע"ש. וכן בקדש חזיתיה להגאון ה' חיד"א ז"ל שהביא משם כת הקודמים שפי' כוונת הכתוב כי חק לישר' הוא משפט לאלקי יעקב דהכונה דיש איזה מצות דלגבי דידן לא ידענו טעמם אבל בשמים ממעל יש סוד כמוס וטעס נפלא וז"א כי חק לישר' הוא דוקא לגבי ישר' הוא ח"ק אבל האמת משפט לאלקי יעקב אינו חק כלפי שמייא אתד"ק ז"ל יע"ש

באופן דלמדנו מהכרעת ה' ברוך ן' יזייא ז"ל דטוב האדם שיחקור עד מקום ששכלו מגיע ואם לא ישיג חייב לקיים המצוה מצד ציווי אלקותו יתב' עפ"י קבלת אבותינו הק' אמנם לגבי הדיינים מצינו יותר חומרא והוא דהרא"ש ז"ל בכלל ק"ז הבי"ד מרן הב"י סי' ט"ו הק' ב' סוגייאות אהדדי דבמס' סנהדרי' ד' ו' איתא אר"ש בר נחמני אמ"ר יונתן כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכי' בישראל שנא' אלקים נצב בעדת אל ומאי לאמיתו זה דין מרומה שיש לו לדיין לחקור ולדרוש להוציא הדין לאמיתו ואלו במס' שבועות ד' ל"ב אמרו מנין לדיין שיודע בדין שהוא דין מרומה שלא יאמר הואיל שהעדים מעידים בפני אחתכנו ויהא קולר תלוי בצואר העדים ת"ל מדבר שקר תרחק אלמא דיש לדיין להסתלק מלדון דין מרומה הפך מ"ש בסנהדרין דזכות הוא לדיין לדרוש ולחקור להוציא הדין לאמיתו

וקודם בואי לתי' של הרא"ש רגע אדבר מה שראיתי שם במס' שבת ד' יו"ד ע"א רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי בי דינא הוה קא חליש לבייהו תנא להו ר' חייא ב"ר מדפתי ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו תורתו מתי נעשית אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפי' שעה א' מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ופי' רש"י דהפי' האמיתי הוא דהוה חליש לבייהו שהיו בתענית שלא סעדו כל היום יע"ש ואמ"ל ר' חייא ב"ר שאינם צריכים לדון כל היום מאחר שמחוייבים ללמוד תורה ודי בשעה א' שידונו. תו איתא התם בגמ' ר' אמי ור' אסי הוו יתבי וגרסי ביני עמודי וכל שעתא הוו טפחי אעברא דדשא ואמרי אי איכא מאן דאית ליה דינא ליעול וליתי עכ"ל. והתוס' בד"ה אי איכא כתבו וז"ל משמע דעדיף דין מת"ת והא דאמרי' בפ' בתרא דמ"ק גבי ההוא דטרקיה זיבורא ושכיב עילוה למערתא דחסידי ולא קבלוה למערתא דדייני וקבלוה התם בדיינים שאינם מומחים וכו' יע"ש. והרואה יר' דכונת התוס' מדהיו טפחי בכל שעתא אעברא דדשא ואמרי מאן דאית ליה דינא ליעול ובודאי היו מפסיקים הלימוד מפני הדין תורה. וע"ז הוקשה להם מההיא דמ"ק וכו'

ואני בער לא ידעתי אשמע שהרי מהסוגי' עצמה שהבאתי בתחי' מוכח הפך הוכחתם שהרי קו' ר' חייא בר רב וכי תעלה ע"ד שמשה יושב ודן כל היום כולו תורתו מתי נעשית וכו' וא"א לסברתם דדין עדיף מאי קאמר תורתו מתי נעשית הלא עסוק בדין דעדיף טפי מהתורה אל"ו דא"א לומר כן דדין עדיף ומה שהיו עושים ר' אמי ור' אסי לא מפני שאין עדיף אלא דהעולם צריך להם שהיו דיינים ומוכרחים לדון בין איש ובין רעהו ולהכי הוו טפחי אעברא דדשא

אשר עפ"י המאמר שהבאתי לעיל דמובן ממנו דמה שהותרו לילך לביתם לאכול ולא לישב כל היום בתענית הוא מטעם דתורתו מתי נעשית וע"י לימוד התורה הרויחו שלא היו מתענים. ואפשר לענ"ד דזה יהיה פשט הכתוב בתהלים למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדי' לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי בתענית והוא פשוט. הר"מ מרוטנבורק ז"ל תירץ דמ"ש בשבועות דיסתלק הדיין מדין מרומה היינו כשהתובע הוא רמאי אזי מצוה לדיין להסתלק בכדי שלא יוציא ממון מהנתבע בטענותיו וערמימיותיו על ידו. אבל מ"ש בסנהדרין דמצוה לדיין לדרוש ולחקור ולדון דין אמת לאמיתו מיירי כשהנתבע הוא רמאי ולא ישיב תשו' נכונה לטענותיו של התובע ואם יסתלק הדיין זהו רצונו של הנתבע שלא יוציא בולעו מפיו ובהכי מצוה לדיין להוציא את הדין לאמיתו. ואם כבר טרח הדיין ולא השיב נכונה ורואה הדיין בעין שכלו שזה הנתבע הוא עושק את התובע מצוה לדיין לדון לפי אומד דעתו כאלו השיב הנתבע ונתברר שחייב הנתבע והכל לפי אומד דעתו ודין זה דהרא"ש פסקוהו הטור ומר"ן בש"ע סי' ט"ו יע"ש בסמ"ע וש"ך ז"ל ומר"ן ז"ל סיים בדבריו שיהיה הדיין מומחה יע"ש. וכתב בחי' הגהות על הטור וז"ל אין לפגוע בכבוד אחד מן הדיינים ולחקור בראשון שנסתלק מן הדיין [כשהתובע רמאי] ולא בשני שרצה הדיין לדונו [כשהנתבע רמאי] כי דברים אלו הם מסורים ללב וכו' כי הדיין יודע מה הוא עושה וכו' ולכן אין להרהר אחר הדיין כלל וכו' יעש"ב

באופן דלגבי הדיינים אין רשות לשום אדם להרהר אחריהם ולחקור אחר מעשיהם כלל. ואפ' דזה יהיה פשט הפסוק עפ"י התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל דלכאו' יל"ד למה נקט בתחי' אשר יורוך ואח"כ נקט אשר יאמרו לך דמילת יורוך פי' יראו לך ואח"ך נקט אשר יאמרו לך דהיינו שיגזרו עליך טבלי להראות לך. ולנו לדעת מאי שנא דבתורה נקט יורוך ובמשפט נקט יאמרו לך. והראב"ע ז"ל פי' ועל המשפט היינו בדבר המופלא ולא ידענו מאי חדית לן בדבריו אלו. ותו קשה או' לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ופי' רש"י אפי' אמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין כ"ש שאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל. וכונת רש"י רצויה אפילו אמרו לך על ימין שהוא שמאל לדעתך שאתה חושדו אבל האמת אמרו לך על ימין ימין ומ"ש רש"י ז"ל כ"ש