איש אמונים פב

והנה עפ"י דברי הר"מ ז"ל והרב שבלי הלקט ז"ל הללו מצאה הקפידה מקום לנוח מאחר דכ"כ היו משתוקקים ישראל לקבלת התורה שהיו מונים דבר יום ביומו כדרך האוהב הנאמן א"כ למה הוצרך הקב"ה לכפות עליהם את ההר כגיגית כדאיתא במס' שבת פ' ר"ע ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא מלמד שכפה עליהם את ההר כגיגית וא"ל אם אתם מקבלים אח התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתם. וכבר התו' הקשו מעין קו' זאת כי מאחר שהם אמרו נעשה ונשמע למה היה צריך לכפות ההר יע"ש. והרשב"א ז"ל הק' לאידך גיסא אם באמת יש להם טענת אונס למה יענשו. והרב הגאון חיד"א ז"ל בס' דברים אחדים דרוש ע"ז הביא משם הרב מהר"י מולכו ז"ל שתי' דהאמת דישראל אמרו נעשה ונשמע מרוב משקם בקבלת התורה ולא חזרו בהם ח"ו אך כונתם היה על קיום המצות דוקא אבל לעסוק בתורה לא רצו לקבל כי זה היה ענין מחודש אצלם דחייבים להגות בתורה ובזה מיאנו עד שכפה עליהם ההר והמודעא היתה על עסק התורה דוקא. ובזה יתורצו כל הקושיות הנז"ל דהן אמת דכל תשוקתם בזה שאמרו נעשה ונשמע היה על קיום המצות ומה שמעניש אותם הקדוש ב"ה הוא על עברם על מצותיו יתברך שקבלום ברצון והמודעא היתה על עסק התורה

ועם כי לענ"ד לא ידעתי היכי ניחא ליה להגאון הרב חיד"א ז"ל בתי' זה כאילו עסק התורה הוא דבר חיצוני והלא עסק התורה היא אחת ממצות עשה שמנאה הר"מ ז"ל במנין המצות ובפ"א מה' ת"ת פסק וז"ל האב חייב ללמד את בנו תורה שנא' ולמדתם אותם את בניכם. ואם לא למדו אביו חייב ללמד את עצמו כשיכיר שנא' ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם וסיים בדבריו וז"ל וכן אתה מוצא שהתלמוד גדול שמביא לידי מעשה והיא סוגיא בפ"ק דקידושין ועי' מ"ש מרן בכ"מ. ואם כן כיון שקבלו עליהם קיום המצות ממילא נתחייבו לעסוק תמיד בתורה וחזרו הקו' לדוכתייהו. ואולי כונתו ז"ל שלא רצו להגות בתורה יומם ולילה כי זה אינו ממנין המצות כ"א דברי קבלה

אשר עפ"י תי' זה של ה' מהר"י מולכו ז"ל נר' לע"ד דזה יהיה פשט הכתו' בתהלים. אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי לעשות רצונך אלק"י חפצתי ותורתך בתוך מעי. והנה רש"י ובעל המצודות ז"ל וכמעט רוב המפר' פי' להאי קרא אז אמרתי וגו' דמיירי על שעת קבלת התורה שאמרו נו"ן ובאו בחשק גדול לקבל התורה. וז"א אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר שהיא התורה כתוב עלי. אך לנו לדעת מאי קאמר אח"ך לעשות רצונך אלק"י חפצתי ותורתך בתוך מעי למה תהיה בבני מעים ולא תתן קולה ברחוב ואולם עפי"ה הנה נכון דתני והדר מפרש הן אמת דאז אמרתי בחשק גדול ובאתי לקבל התורה ואל יקשה בעיניך א"כ אזדא לה טענת המודעא דליכא אונס ולזה תירץ לעשות רצונך אלק"י חפצתי כל חשקי וחפצי היה על קיום המצות דוקא אבל לא על עסק התורה כי אם שתהיה בתוך מעי דוקא

ובא"א נלע"ד כו' הכתוב הנז' לעשות רצונך אלק"י חפצתי ותורתך בתוך מעי בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא ה' אתה ידעת. דלכאו' ק' דדבריו סתרי אהדדי מרישי' לסיפי' דבתחילה אמר ותורתך בתוך מעי והדר אמר בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא ותו ק' אומרו ה' אתה ידעת מאחר שהוא אומר דבריו בקהל רב וכולם שומעים אותו ואיך יצדק לו' ה' אתה ידעת בכי הא. אמנם אמרתי דרך פשט בהקדים מה שכתבו המפרשים ומייתו לה משם רבינו האר"י ז"ל שהיה מפרש כו' הכתוב לך דומיה תהלה אלקים בציון ולך ישולם נדר שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו. דהכונה כי לגבי קובה"ו לא היה צריך האדם להתפלל ולהודות בפה כ"א יותר טוב במחשבה יתפלל וימשיך ככל הצריך כי הוא כב יכול יודע כל אשר בלב האדם וגם בעת צרה לא היה צריך לידור בפה רק אם חישב במחשבה לבד חייב לשלם. אך מה שנתחייבנו להתפלל בפה מט' המון העם שאינם יודעים לכוין במחשבה ואמטו"ל חייבונו רז"ל להתפלל ולידור ולהודות בפה. וז"א לך כב יכול יודע מחשבות דומיה תהלה היה די להללך בדומיה וגם לך ישולם נדר מבלי שאפרש בשפתי. ונרגש על זה שומע תפילה למה תיקנו להתפלל בקול ותי' עדיך כל בשר יבואו דהיינו מפני המון העם שאינם יודעי' לכוין במחשבה מעתה כשאדם מתפלל ביחיד ויודע לכוין ולהמשיך כדבעי אינו צריך שיתפלל בקול רם רק כשמתפלל בצבור אז צריך שיוציא בשפתיו ואפ' דזה יהיה כו' הכתו' לעשות רצונך אלק"י חפצתי אבל במחשבה ותורתך בתוך מעי ואיני צריך להוציא בשפתי. אבל כשאני בקול רם הנה שפתי לא אכלא ונתן ט' למה אינו צריך להוציא בשפתיו ה' אתה ידעת כונתי ומחשבתי רצויה

ומזה זמן רב אמרתי כו' הכתו' הזה בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא ה' אתה ידעת. ופי' ה' שני אליהו ז"ל דדהמע"ה היה מוכיח את הקהל וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו. וק' לפי' מאי קאמר דהע"ה הנה שפתי לא אכלא שלא ימנע מלהוכיחם מאיזה סיבה היה צריך שימנע והוא אמר שאינו נמנע ותו ק' או' ה' אתה ידעת הלא הוא מוכיחם בקהל רב ואולי אמרתי דיובן בהק' מ"ש במס' שבת ד' נ"ה ע"א אמ"ר בר חנינא מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה דכתי' ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר בתוך ירוש' והתוית תיו על מצחות האנחים הנאנסים והנאנקים ע"כ התועבות אמ"ל הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה ותיו של דם על מצחן של רשעים. אמרה מדה"ד לפניו רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו אמ"ל הללו צדיקים גמורים והללו רשעי' גמורים אמ"ל היה בידם למחות ולא מיחו אמ"ל גלוי וידוע לפניו שאם היו מוחים לא היו מקבלים אמ"ל רבש"ע אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי והיינו דכתי' זקן בחור ובתולה טף ונשים למשחית וגו' ב"מ באופן דטענת מדה"ד החזקה חייבה לכל ראשי ישר' להוכיח את ישר' אף אם ח"ו לא יקבלו מאחר דלפניו הוא גלוי ולפניהם אינו גלוי מעת' אפ' דלזה כיוון דהע"ה בשרתי צדק בקהל רב להוכיחם כמ"ש ה' שני אליהו ז"ל ואף אם לא יקבלו תוכחתי לא אמנע מלהוכיחם וז"א הנה שפתי לא אכלא. והטעם ה' אתה ידעת דלפניו יתב' גלוי ולפנינו אינו גלוי וחייב להוכיחם

איך שיהי' נחזור לקוטב דרושינו והוא דראיתי להרב החסיד שארית יעקב ז"ל שכ' דכל חשק ישראל ותשוקתם לקבלת התורה יען אבותינו הק' זיע"א קיימו כל התורה כול' כבר ורצו ישר' לזכות בה מדין ירושה אשר עפי"ז נלע"ד כונת הכתובי' בקהלת סי' ז' אל תאמר שהימים הראשוני' היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת זה טובה חכמה עם נחלה ויותר לרואי שמש. וכל המפרשים פי' בפסוקים הללו לפי רוחב מבינתם ואף אני ב"א ואענה חלקי אך טרם כל לנו לדעת מה היתה טענת האומר שהימים הראשונים היו טובים ומה היא הסתירה שהוכיחו כי לא מחכמה שאלת על זה וכל דברי האומר והסותר הם כספר החתום וכנר' שהסתי'