איש אמונים פ

ספק כגון ספק בעל מום ספק אתנן וכיוצא שהקריב לגבי מזבח אינו לוקה אבל לא נרצה ולהכי אמר לא אעלה לה' אלקי עולות חינם ולהכי ויקן דוד במקנת כסף בכסף שקלים חמשים ודו"ק

הנה בעתה נבא לכונת מאמרינו. ונקדים עוד מ"ש מהר"ם אלשיך ז"ל על פסוק ויקחו לי תרומה שדקדק שהיל"ל ותנו לי תרומה ותי' דלגבי קב"ה כ"י הנתינה שאנו נותנים לו היא לקיחה לגבי דידן בההיא הנאה שמקבל ממנו. וז"א ויקחו לי תרומה התרומה שנותנים לי היא לקוחה כיון שהיא לי. אמור מעתה דזהו כו' המאמר בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע הראו עצמם שהם חושקים להזדווג עמו יתב' ומצפים שיקדש אותם. מה עשה הקב"ה מיד א"ל ויקחו לי תרומה ובזה אתם קדושים וכמ"ש הרב צפנת פענח דתרומת המשכן היא היתה לשם קידושין ודו"ק

איך שיהיה חזרתי לנושאי מקדם אמרתי בתחילת דברי כל הבא לצבא לעבוד את עבודת אהל מועד וזאת משמרת משאם. והן קדם נבין פסוקי תהלים שאמר דהע"ה ברכו עמים אלקינו והשמיעו קול תהלתו השם נפשינו בחיים ולא נתן למוט רגלינו דלכאו' יל"ד מה כיוון בזה דהע"ה שיברכו האומות וישמיעו קול תהלתו בעדינו שנתן לנו חיים איך יצוייר זה בעולם ותו קשה אומרו השם נפשנו בחיים היל"ל הנותן לנו חיים ולא השם נפשנו דמשמע שהנפש שלנו שם אותה בחיים. ותו ק' או' ולא נתן למוט רגלנו מה נשתנה הרגל מכל שאר האברים. אמנם אמרתי דרך פשטי בהקדים מה דאיתא במדרש שיר השירים מה יפו פעמיך בנעלים א"ר פנחס מעשה בשני אחים עשירים שהיו באשקלון והיו להם שכנים מאוה"ע והיו אומרים מתי ילכו אלו היאודים לעלות לרגל ולגנוב את כל אשר להם ונחריב את ביתם. ביום שהלכו האחים הנז' לעלות לרגל זימן הקב"ה מלאכים כדמותה והיו נכנסים ויוצאים לבית כמו הבעלים ממש כשחזרו מעליית הרגל הביאו מתנות ומגדנות לקרוביהם ולשכנים אמרו להם השכנים היכן הייתם אמרו להם לעלות לרגל. אימתי הלכתם ביום פלו' אימתי באתם ביום פלו'. התחילו השכנים מאוה"ע להודות ולשבח להקב"ה שהציל את ממונם ולא הפסידו בעלית הרגל. ומעשה זה הוא ג"כ בירושלמי. מעתה זהו כו' דהע"ה ברכו עמים אלקינו והשמיעו קול תהלתו והטעם שהם יברכו ולא אנחנו ומשיב השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלינו שזימן מלאכי' כדמותנו ממש בחיים בגשמיות ולא הפסדנו בעלית הרגל ודו"ק

עו"ן מה שראיתי לה' קול יעקב בעל המשלים שהיה מפרש כו' הכתוב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב אמרו רז"ל בת אאע"ה שהיה נדיב והק' הוא ז"ל מאי נ"מ שהיא בת אאע"ה שהיה נדיב ופי' ה' ז"ל בדרך משל למה"ד לשני סוחרים שהיו בעיר אחת והיה עשיר א' קונה כל סחורותיו וכל דבר הצריך לו מסוחר אחד והיה מרויח הסוחר ממון הרבה מידי יום ביום מהעשיר הנז'. והסוחר הב' בראותו כי הוא היה לו סחורה היותר טובה ומובחרת ולא היה נכנס לחנותו כלל נתקנא וחשב בדעתו מה לעשות. וגמר בדעתו יום א' הלך אצל העשיר הנז' ואמ"ל הלא אתה ן' אהובי שאביך היה עמי תמיד יומם ולילה ואתה בנו למה לא תבא לחנות שלי אפי' פעם א' ונתעלס באהבים אמ"ל העשיר טוב אני מוכן לילך ולא ידעתי כי אתה אהוב מר אבי. ליום המחרת הלך לחנותו וישב שם ב' שעות והסוחר כבדו הרבה מאד והלך העשיר לדרכו ובכל ב' ימים או ג' היה בא לחנות ויושב שם שתי שעות ויותר זולת כי לא קנה מאומה מחנותו כי גם היה קונה מהסוח' האחר ואחר שהיה רגיל אצלו. והסוחר בראותו פעם ושתים וג' ואת רב'ע שלא קנה מאומה ממנו ואדרבא הוא קונה מהסוחר הא' לא יכול להתאפק כשבא אצלו אמ"ל תדע לך ידידי מה שבקשתי ממך שתבא למנותי שאתה ן' אהובי אמת הדבר אבל לא עלה על דעתי אחר שתראה סחורתי המשובחת שלא תקנה מאומה ממני ובזה פי' ה' ז"ל מה יפו פעמייך בנעלים בעלית הרגל בת נדיב בת אאע"ה שהיה נדיב כן תעשו גם אתם כל אחד כפי יכולתו. את זה רמזתי בנשאי מקדם כל הבא לצבא לעבוד את עבודת אהל מועד דהיינו רמז לעלות הרגל וזאת שהוא כינוי לצדקה כדכתי' ובחנוני נא בזאת תדע שהוא משמרת משאם שמירה מעלייא לכל נכסיהם שירבו ויצליחו בעה"י

חזרתי ואמרתי משמרת משאם לכל עבודתם באהל מועד שם רמז לקוטב דרושינו שמן החיוב המוטל עלינו לעשות משמרת בשבת קדש חומרות יתירות שזו היא סיבה לקרב גאולתינו וכמ"ש רז"ל אלמלא שמרו ישר' שתי שבתות כהלכתן מיד היו נגאלים וכמה פעמים הזהרנו כמה אזהרות ובפרט בענין המשא ביום ש"ק שיוצאי' לחוץ לעיר מהם נושאים מקל רק מהם נושאים עיספיליס מהם אוכלים זרעוני קרא ואבטיחים זה הוא עון גדול ומעכבים את הגאולה ב"מ. לזה רמזתי משמרת משאם שתשמרו מלישא משא ביום ש"ק תדעו שעי"ז לכל עבודתם באהל מועד בטחנו שיבנה בהמ"ק ב"ב ויבא משיח צדקינו ונקריב את קרבנינו ונעבוד עבודתינו באהל מועד בעגלא ובז"ק כיר"א

דרוש ז' לשבת כלה

דרוש שדרשתי כקק"ג שנת התרל"ו ליצירה

והנושא בא: ירך המשכן יחנו צפונה. ופקודת משמרת בני סררי קרשי המשכן: ופקודת משמרת בני מררי קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו

איתא במדרש שיר השירים שחורה אני ונאוה שחורה אני בחורב יעשו עגל בחורב ונאוה אני בחורב. כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע שחורה אני בעוה"ז ונאוה אני לעוה"ב עכ"ל

זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם. ברוך שבחר בהם ובמשנתם. במחוקק במשענותם. יומא כי האידנא נעל עשר עטרות. ותורה שם בישראל אמרות טהורות. את החקים ואת התורות. קבעובו חובה. להשמיע במרום קולו בריא בחיובא. הלכות עצרת בעצרת במדבר בערבה. אדם לעמל יולד אשרי מי שעמלו בתורה. לילה כיום יעי'ר כחשיכה כאורה. לא ימיש מתוך האהל לעבדה ולשמרה. אך בזאת שבת היום קדש אגרא דכלה. מי יעלה בתחילה. רבני אלפין עוברין לפני התיבה בתור אדם המעלה. לא כן אנכי עמדי לא נכחד עצתי. מכיר אני את מקומי. שכחתי מאכול לחמי. מה אני לפתוח במילין לצד עילאה.