איש אמונים עט

שטרות לאחר מעמד הר סיני ואינו מועיל לגבות מהערב שהיה שם שבועה כדכתיב לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו וגו' וז"א הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה ע"כ החיים. וכל זה הוא הצעה למה שרוצה לומר אח"ך פי' דבריו יען דבערב אחר חיתום שטרו' אפי' תו' מודו דבעי הקנאה מש"ה אשמועי' דבערבו' הזה היתה שבועה ע"כ ישראל ובשבו' אליבא דכ"ע מתחייב. ואח"כ אמר שהחנות פתוח והחנוני מקיף והוי ממש כעובדא דההוא זקן שהיה מלוה לכל בני הכפר והיה כותב בכתב ידו. ולזה פי' רע"ב שהחנוני כותב ושמא תאמר מה מועיל בעינן ספר מקנה לזה אמר שבב"ד של מעלה לא יש מכירה או מתנה אלא הכל הוא הלואה וז"א וכל הרוצה ללוות יבא וילוה ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו שפעמי' שקורא תגר האדם נגד דינו של מקום כי לדעת הרב פני יאושע גם בשטרי הלואות צריך הקנאה לזה השיב ויש להם על מה שיסמוכו שהיא הערבות וגם הדין דין אמת כמ"ש התוס' דאין צריך שום הקנאה וסיים והכל מתוקן לסעודה הכונה שיתוקן הכל בחג הק' הבע"ל כשנשוב בתשו' שלמה לפניו יתב'

מעתה נחזור למאמרינו הנצב פתח השער בשעה שאמרו ישר' נעשה ונשמע מיד א"ל הקב"ה ויקחו לי תרומה דבאמת נראים דברי הילקוט הללו דברי חידה דמה ענין נעשה ונשמע עם התרומה. אמנם נלע"ד לפרש והן קדם אבינה בבני'ם הני קראי האמורים בשמואל ב' ויאמר ארונה מדוע בא אדוני המלך אל עבדו ויאמר דוד לקנות מעמך את הגורן לבנות מזבח לה' ותעצר המגפה מעל ישראל ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה והמורי' וכלי הבקר לעצים הכל נתן ארונה המלך אל המלך ויאמר ארונה אל המלך ה' אלד'יך ירצך ויאמר המלך לא כי קנה אקנה מאותך במחיר ונא אעלה לה' אלד'י עולות חינם ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים. והנה הדקדוקים בהני קראי רבו מארב'ה והנני להעיר על מקצתן. א'. אומרו לקנות מעמך את הגורן תי' מעמך הוא שפת יתר וכי בעלים אחרים היה להגורן. ב'. תשובת ארונה יקח ויעל אדוני המלך תיבת יקח משמעותה יקנה כמו קיחה משדה עפרון היל"ל נתתי לך את הגורן ומדלא אמר יקח את הגורן משמע שאמר לו שיקח דבר אחר ועל הגורן השיבו ויעל אדוני המלך. ג'. ק' אומרו ראה הבקר לעולה מה רצה לומר ראה היל"ל הנה הבקר לעולה וגו' דאמירת ראה משמע תתבונן כמו ותרא האשה כי טוב העץ וגו' שמשמעותו שהבינה. ד'. ק' או' הכל נתן ארונה המלך אל המלך למה מכבדו עתה שהוא מלך ועד עכשיו קראו בשמו וה' כלי יקר נרגש מזה ותי' יען שבירכו ה' אלד'יך ירצך שברכה זו היא שייכה לב' מלכים שמברכים זא"ז. ולהכי כ' ארונה המלך. ולנו לדעת אם ברכו כדרך המלך ה' אלד'יך ירצך מאי נ"מ להודיעינו שהיה מלך משמע שהוכרח להודיעינו ה' ק' תשו' דוד הע"ה לא כי קנה אקנה מאותך במחיר לכאורא ק' תי' מאותך שהיא מיותרת ולא עמו היה מדבר וכבר אמר לו בתחי' מעמך. ו'. ק' או' ולא אעלה לה' אלקי עולות חינם כ"ז הוא שפת יתר דמילתא דפשיטא כיון שכבר אמר שיקנה במחיר ממילא שלא יעלה עולות חינם

ואולם נלע"ד דהדברי' מגיעי' למאי דאמרי' בקי' ד' ז' ע"א בעי רבא הילך מנה ואקדש אני לך מהו אמר מר זוטרא מקו' אמ"ל רב אשי למר זוטרא א"כ הו"ל נכסים שיש להם אחריו' נקנים עם נכסים שאין להם אחריות ואנן איפכא תנן נכסים שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות אמ"ל מי סברת דאמ"ל אגב הכא באדם חשוב עסיקינן דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה גמרה ומקנייא נפש' ופירש"י בההיא הנאה כמה רוצה ליתן לאד' אחר שיפייסנו שיקח מידה והוו קידושי כסף איתמר נמי משמי' דרבא וכן לענין ממונא עכ"ל

והנה ידוע מחלוקת הראשונים בהאי מימרא דרבא דאמר וכן לענין ממונא דלד' הרמז"ל ס"ל דלא קאי להך דאדם חשוב אלא למעלה תן מנה לפ' ואקדש אני לך מקו' מדין ערב אהא קאי וכן לענין ממונא והרמב"ם ור"ת והרשב"א ס"ל דקאי אכולהו. ומרן ז"ל בב"י בח"מ סי' ק"א כ' דהרשב"א הביא משם ר"ח וז"ל והילך מנה ויהיו נכסי קנויים לך באדם חשוב מהני בההיא הנאה שקבל הקונה מיחשבא ככלי דיהב הקונה למקנה וקנה בו בתו' חליפין אותם נכסים. וכ' הרשב"א ולפי"ז אף מטלטלים קנה בה וכבר האריך בזה ה' שמחת יו"ט ז"ל בסי' ג"ן יע"ש. עוד ידוע מחלוקת בין הראשונים אם קונים מגוי בחליפי' דלדעת ר"ת ז"ל נר' דקונים ומקנים וה' מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' ט"ן כ' דדע' ר"ת יחיד בדבר וה' משכנות הרועי' באות ח' סי' ע"ט אסף וקבץ דהתו' והר"ם והסמ"ג והמרדכי והטור כולהו ס"ל כר"ת דנקנה מהגוי בחליפין יע"ש. ולא זכר שר לה' משאת בנימין ז"ל דאזיל בשיטת מהרשד"ם שאינו קונה אלא בכסף ע"ש

עו"ן מ"ש הרב דת ודין פ' תצוה והרב שם שלמה בסוף ספר יקר הערך שכל זה דקונה באדם חשוב צריך לראות הנותן אם המקבל לגבי הנותן הוא אדם חשוב אף דלכ"ע אינו אדם חשוב קונה ואם המקבל אינו אדם חשוב לגבי הנותן אף דהמקבל הוא האדם הגדול לא קנה יע"ש

עו"ן מחלוקת דבין המפרשים דאיכא דאמרי דארונה נתגייר ואיכא דאמרי דבאותו ויכוח שבינו ובין דוד הע"ה עדין לא היה גר וראיה שאמרו ה' אלקיך ירצך ולא אמר אלקינו

מעתה נבא אל הביאור והוא דבתחי' כשראה אותו ארונה לדהע"ה א"ל מדוע בא אדוני המלך אל עבדו. השפיל עצמו לפניו כעבד אף שהיה מלך היבוסי והשיב לו דהע"ה לקנות "מעמך" דייקא שאתה גוי וכמ"ש ה' מ"ב שאינו קונה מגוי אלא בכסף והשיב לו ארונה שיקנה באדם חשוב וכה א"ל יקח הכונה שיקח מתנה טובה ובזה יקנה הגורן ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו וסיים בדבריו דאם יסכים לקנות בההיא הנאה יכול לקנות גם מטלטלים כמ"ש הרשב"א ולז"א "ראה" הכונה תתבונן אי ס"ל כרש"י דהוו קנין כסף או כר"ח דהוו קנין חליפין הנה הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים דהוו מטלטלים יכול לקנותם ואחר שדבר כל דבריו בירכו ה' אלקיך ירצך וכמ"ש הרב כלי יקר דהראה עצמו שהוא מלך ולזה בא הכתו' להודיענו הכל נתן ארונה המלך למלך להודיע דכל מה שדבר הוא ברמאות דאחר שנתן הכל אמר שהוא מלך להודיע שאינו אדם חשוב לגבי דידיה דהע"ה. נמצאו שלשה ספיקות ספק אם מועיל בממון קניה דאדם חשוב דלד' הרמז"ל אינו מועיל. ספק אם קונה מגוי בחליפין דלד' מהרשד"ם אינו מועיל. וספק אם דהע"ה הוא אדם חשוב לגבי ארונה. וע"ז הוכרח דהע"ה להשיב לו לא כי קנה אקנה מאותך במחיר מאחר שאתה אדם חשוב ועוד אמר לו אף אם תסכים שאני חשוב יותר לגבי דידך אפי"ה עכ"פ אתה רוצה ליתן לי מתנת חינם ויש כמה ספיקות. וכבר פסק הר"מ בה' מעה"ק