איש אמונים עח

תאוות הגופניות. וז"א כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי טוב ורע וזהו בידכם לכבוש את יצריכם שלא תלכו אחר תאוותיכם וכששמעה חוה כך נסתכל' בעץ הדעת ותרא אותו כי טוב העץ למאכל וחקרה בדעתה למה בראו הקב"ה בודאי שהיא לאכילה כיון דעונש מיתה ליכא ותכף ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאשה. ולהכי כשהקב"ה שאל לאדם הראשון מאי דעתך שאכלת אם הטעם הוא מפני שצויתי באיסור לאו הפך הסברא וחשבת דאין צריך קאמר. וז"א המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת והשיב לו אדה"ר האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל הכונה להכריח כמ"ש ה' אברבנאל דעץ הדעת הוא המושך את האדם אחר תאוות העוה"ז ואין כאן חיוב מיתה והלאו דלא תאכל אין צריך קאמר והראי' האשה אשר נתת תכף לאכילתה נמשכה אחר תאוות העה"ז ונתנה לי בע"כ ואוכל לכתחי' כי הבנתי כי דברי הנחש צדקו וכמ"ש ה' אברבנאל ז"ל ודו"ק

באופן תסמר שערת האדם עד היכן הגיע פגם עון זה דאדה"ר דאכל מעץ הדעת עד מעמד הר סיני שפסקה זוהמת הנחש כידוע ומידי הוא טעמא שאנו לומדים פרקי אבות בשבתות הללו בין פסח לעצרת יען יום חג השבועות יום מתן תורה יום קדוש ונורא צריך ללמוד תוכחת מוסר ולשוב מעבירות שבידו בטרם יבא יום חג הקדוש וילמוד קבלת התורה בקדושה ובטהרה ולע"ד אמרתי עוד טעם אחר לקריאת מס' אבות בימים האלה מפסח ועד עצרת והוא דבמס' עדויות פ"ב איפליגו ת"ק ור' יוחנן ן' נורי משפט רשעים בגיהנם יב"ח דכתיב והיה מדי חדש בחדשו וריב"ן או' מפסח יעד עצרת דכתיב ומידי שבת בשבתו ופי' הר"ם והראב"ד שפסח איקרי שבת דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת ועצרת איקרי שבת דכתיב עד ממחרת השבת השביעית וגו' ולהכי אנו לומדים פרקי אבות באלו הימי' ניתן אל לבנו כי באלו הימים נידונים הרשעים בגיהנם ולשוב בתשובה שלימה ואפשר דזה רמז התנא שאמר והכל מתוקן לסעודה והר"מ והרע"ב פי' שהכונה היא שכולם יש להם חלק לעה"ב אבל התיו"ט שציין לנו ועי' פ"ב דעדויות משנה ו' היינו שכל המוסר שאמר התנא הוא תיקון ליום הסעודה שהוא עצרת שיצאו כל הרשעים מגיהנם. וכדי להבין כל המש' מתחילתה ועד סופה שאמרו הוא היה או' הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים החנות פתוחה והחנוני מקיף הפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה ללוות יבא וילוה והגבאים מחזירי' תדיר ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו ויש להם על מה שיסמוכו והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה עכ"ל. דלכאו' ק' למה התחיל התנא בערבות דהיינו הכל נתון בערבון ופי' התי"ט דיש לו ערבות דזה היה לו לאומרו לבסוף אחר שיאמר וכל הרוצה ללוות יבא וילוה ויש להם על מה שיסמוכו דהכל נתון בערבון וכו'. ותו ק' אומרו והיד כותבת פי' רע"ב ז"ל החנוני כותב ומאי חדית לן שהחנוני כותב כן דרך כל החנונים משמע דבא לאשמועינן איזה דין שכותב החנוני. ותו ק' אומרו ונפרעי' מן האדם מדעתו ושלא מדעתו פי' רע"ב כי פעמים שקורא תגר נגד דינו של מקו' ולא ידענו מה טענה טוען שקורא תגר נגד דינו של הקב"ה תו ק' אומרו והדין דין אמת מהיכא תיתי לטעות ח"ו שהוכרח התנא לו' שהוא דין אמת

ואולם נראה לע"ד לפ' בהקדים מ"ש במס' גיטין דכ"א ע"ב בעי רמי ב"ח היו מוחזקי' בטבלא שהיא שלה וגט כתוב בה והרי היא יוצאה מתחת ידו מהי מי אמרינן אקנויי אקנייתא ליה אי דילמא אשה לא ידעה לאקנויי אמר אביי אף הוא העיד על כפר קטן שהיה בצד ירוש' והיה בו זקן אחד והיה מלוה לכל בני הכפר וכותב בכתב ידו ואחרים חותמים ובא מעשה לפני חכמים והכשירוהו ואמאי הא בעינא ספר מקנה וליכא ופי' רש"י שהמקנה צריך לכתוב את השטר שדי מכורה לך דמקראי נפקא לן בקידו' ותי' בגמ' שאני זקן דידע לאקנויי אלא אמר רבא מהכא ערב היוצא לאחר חיתום שטרות גובה מנכסים בני חורין ופירש"י לאחר שנחתם השטר כתב הערב בכת"י ואני ערב גובה המלוה מנכסי ב"ח אבל לא ממשעבדי כיון דליכא שטר בעדים לית ליה קלא והו"ל כמלוה ע"פ אלמא כל אדם נמי מקנה דהא האי שטרא כשחתם בו הערב לאחר זמן כבר היה קנוי למלוה ואיך נכסי הערב הזה משתעבדים בו והא בעינן ספר מקנה אי לאו דאקנייה מלוה לערב והדר ערב מסריה למלוה אחר שחתם. ותי' בגמ' אמ"ר אשי גברא שאני דידע לאקנויי ותירץ אלא אמ"ר אשי מהכא האשה כותבת את גיטה וכו' יע"ש והתוס' בד"ה וכותב בכתב ידו וכו' הקשו דמה מייתי מההיא דזקן שהיה מלוה לכל בני הכפר לגט דבהלואה שאני דאפי' במלוה ע"פ היה גובה מנכסים משועבדים אלא דלית ליה קלא וא"כ לא בעינן ספר מקנה ותי' דכיון שהי' מלוה לכל בני הכפר מסתמא גם המה היו עושים עמו טובה ונותני' לו במתנה או במכירה איזה שדות ופעמים שלא היו קנויים לו אלא בשטר שדי מכורה לך ונתונה לך וגם אלו השטרות היה כותב אותם הזקן וכו' וה' פני יאושע תי' לקו' התוספות דגם בשטרי הלואות צריך ספר מקנה לדאקנה הכתוב בשטר שישתעבד הלוה בנכסי' שיקנה אח"כ יעש"ב. נקטינן מדברי התוס' דבשטרי הלואות א"צ הקנאה זולת בערב היוצא לאחר חיתום שטרות בעינן שיעשה הקנאה כדי שיתחייב הערב ולאפס פנאי לא אאריך בזה זולת חזות קשה הוגד לי במה שראיתי לרשב"ם ז"ל במס' ב"ב דקע"ה ע"ב במתני' דערב היוצא לאחר חיתום שטרות גובה מנכסי ב"ח פי' רשב"ם ז"ל וז"ל גובה מנכסים ב"ח מן הערב בערבו' שבע"פ דמלוה ע"פ היא כיון דלא חתימי עדים על הערבות וה"ה לערב בלא שטר אחר מתן מעות עכ"ל

והדבר הקשה אם איתא דערב בלא שטר גובה מנכסים ב"ח א"כ מאי בעי למיפשט רבא מהך מתני' במס' גטין דאקנייה ניהליה כיון דבלא שטר משתעבד מט' הודאה ולדידי צ"ת עו"ן חקירת המפרשי' דאיך יכול האדם לקיים התרי"ג מצוות מאחר דאיכא כמה מצוות שא"א לאדם לקיימם כגון גט יבום וכיוצא והתשו' לזה דכיון שכל ישר' ערבים זה לזה כידוע בערבות מואב כמ"ש ה' החסיד שארית יעקב בס' נצבים שפי' כו' הכתוב כל "איש" ישראל דכולם ע"י הערבות נחשבים כגוף אחד. אשר עפ"י הקדמה זאת תי' עט"ר מו"ר א"א העזרי גדול מרדכי זלה"ה זיע"א דקדוק קטן שדקדקו המפ' בתשו' רות לנעמי דאיתא בהחולץ אמרה לה נעמי אסיר לן תחום שבת והשיב רות באשר תלכי אלך אסיר לן יחוד באשר חליני אלין מפקידינן אחרי"ג מצוות עמך עמי ודקדקו דזו אינה תשו' דאין כן האמת שהיא היתה מעם אחר מואביה והיל"ל מה שתעשי אעשה או מה שתקיימי אקיים והוא ז"ל פי' דכו' רות היה לה לומר דתרי"ג מצוות אף שלא תוכל לקיים אותם מ"מ ע"י הערבות דערבות מואב שהיו נשמות הגרים בכלל כאילו היא תקיים אותה ולזה אמרה לה עמך עמי דהיינו הערבות וש"י. מעתה נבא אל הביאור והוא דהתנא מוכיח אותנו וכדי שלא נטעה שהערבות של ישר' היה לאחר חיתום