איש אמונים עו

אבל במצוה שעשה כבר א"מ וכן עובדא דרבי הכי הוה שהיה חפץ לקנות המצוה שהיה עתיד לעשות עכ"ל הרי דגם השלה"ג מסכים לד' רי"ו ומרן ז"ל מה שמועיל הקנין הוא קודם עשית המצוה אלא דיש לדקדק דאמאי הוכרח להביא ראיה לדבריו ממעשה דרבי דדילמא מעשה שהי' כך היה הי"ל להביא ראיה מההיא דהלל ושבנא וכמ"ש רי"ו ומרן ז"ל. עכ"פ כולהו מסכימים דקודם הלימוד ועשית המצוה מועיל הקנין

אך ראיתי להרב מהר"ם אלאשקאר ז"ל בסי' ק"א שנשאל באלו המוכרים זכיותיהם זל"ז אם יש בו מועיל והביא תשו' רב האיי גאון ז"ל ארוכה מאר'ש שנשאל גם הוא באחד שנתן במתנה תעניותיו או מכר חותם וכן מי שנותן זהוב אחד לחבירו שיקרא ותהא זכות הקריאה לו והשיב דכל אלו הדברים הם דברי הבאי שאין לסמוך עליהם ואיך יעלה על לב שכרו של זה מע"ט שעשה הם לזה וכו' היחשוב כי שכרן של מצות הוא דבר שישאהו בחיקו כדי שיתן זה מתן שכרו לזה וכו' אבל מי שנותן שכר למלמד וכו' וביותר מי שעוזר עוסקים בתורה ומצות וכו' וכן המספר מקיימי המצות כדי שיוכלו לקיים יש לו שכר גדול על כך ומי שמשיא עצמו לקנות שכר חבירו בדמים או במתנה לבוז הוא ולעג וכו' ואמרו חכמים אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה וגו' והביא מ"ש בסוטה שהבאתי לעיל עכ"ל. דבר הלמד מתשו' רב ה"ג ז"ל הלזו דמקח וממכר אינו יכול לעשות האדם כלל בלימוד התורה ובעשיית המצות אבל באמת המחזיק ביד מלמדי התורה וביותר המחזיק ביד לומדי התורה והעוזר למקיימי המצות יש לו שכד מושלם וגדול. אך מה שיש לדקדק הוא דמה יענה רה"ג ז"ל לההיא דפ' כיסוי הדם שרבי היה עושה מקח כוס של ברכה אתה שותה או ארבעים זהובים אתה נוטל ואי אפשר לדעתו ז"ל לחלק בין קודם עשית המצוה לאחר עשייתה כמ"ש מרן והשלה"ג שהרי שאלתו שנשאל רב ה"ג הוא על ב' האופנים בין לאחר ובין קודם שהרי כתב וז"ל וכן מי שנתן זהוב אחד שיקרא ותהא זכות הקריאה נו נמצא דליכא לחלק בהכי ומוכרחים אנו לחלק לדעת דה"ג דהתם שאני שהוא שכר ברכה לא שכר מצוה דהכי איכא כמה מהפוסקים דס"ל והר"מ ז"ל בפ"ב מה' חובל הביא שתי הסברות וכבר הרב משכנות הרעים אסף וקבץ כל הסברות יע"ש באות זיי"ן

אלא דלפי קענ"ד קשה על ה' כרם שלמה ז"ל בדרשותיו בס' פני שלמה שיחס לרה"ג ז"ל דס"ל כס' רבינו ירוחם דקודם הלימוד מועיל הקנין ולא לאחר הלימוד הן אמת דמסוף דבריו שהביא ההיא דמס' סוטה אם יתן איש את כל הון ביתו וגו' מהסוגיא הנז' הכי משמע אבל אחרי המחי"ר א"א לו' בעד רה"ג דהכי ס"ל שהרי שאלתו שנשאל הוא בין קודם בין אח"ך כמש"ל ואם איתא הי"ל לחלק בין קודם לאח"ך ולדעת רה"ג גם זבולון ויששכר ושמעון אחי עזריא ויוחנן דבי נשיאה לא שעשו מקח תתן לי חצי לימודך אתן לך חצי פרקמטיא אלא מסיבה שזה עסק בתורה וזה עסק בפרקמטיא משו"ה נעל זה המחזיק שכרו משלם. ולדעתי אתמהה שלא שלטה עינו של הרב כרם שלמה ז"ל בשאלה שנשאל ר' ה"ג ז"ל דפירש דאפי' קודם הלימוד אינו מועיל וצ"י. נקיטינן דלד' ר' ירוחם ומרן ז"ל והשלה"ג מועיל הקנין קודם הלימוד ואפי' שלא בא לעולם ודבר שאינו ברשותו ודבר שאינו מסויים שכל אלו הדברים במשא ומתן לא יועילו הרי דקנין התורה הוי הפך הקנינים של משא ומתן שאינו קונה אלא דבר שבא לעולם והוא ברשותו ומסויים. ולד' רה"ג ז"ל לדידי אינו מועיל שום מקח וממכר בעולם בלימוד התורה ועשית המצות אלא שלפי מה שעוזר להת"ח יש לו שכר מושלם. מעתה זה נראה לפקע"ד כונת הכתוב ראשית חכמה קנה חכמה דהיינו דקודם הלימוד תקנה החלק בחכמה אבל זהו בלימוד התורה משא"כ בכל קניניך של משא ומתן שלא תוכל לקנות אלא הבינה דהיינו דלאחר שהחכמה היא בעולם תבא הבינה דהיינו להבין דבר מתוך דבר. ואם לא תרצה לקנות בממון שתחוש לד' רה"ג עכ"פ אני מבטיח לך סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה הכו' לפי ערך שאתה עוזר להת"ח תקבל שכרך משלם

אשר עפי"ז מה יקרו דברי הרשב"י ז"ל בזוה"ק ח"ג ד' ג"ן דדריש על פסו' עץ חיים היא למחזיקי' בה ותומכיה מאושר מאן תומכיה אילין אינון דמטילין מלאי לכיס של הת"ח מאושר אל תקרי מאושר אלא מראשו אינון דתמכין לאורייתא מראשו ועד סופו עכ"ל ואף כי הזוה"ק מדבר לפי סודן של דברים דראש היא חכמה אמנם גם לפי הפשט יכולים אנו לפרש מה הוק' לו להזוה"ק בכתוב דאמר אל תקרי מאושר ומה תיקן כשנקרא מראשו. ואולם עפי"ה הנה נכון ונקדים עוד מ"ש הרב ראש דוד ז"ל בשם רבינו ישעיה מטראני הראשון דהקשה על פסוק ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם וכי עד עכשיו לא אכל אדה"ר מעץ החיים אחר שהקב"ה א"ל מכל עץ הגן אכול תאכל ותי' דעץ החיים היה רפואה לעץ הדעת והרפואה מועיל לאחר שהאדם חולה לרפאתו לא להגן עליו שלא יחלה משל למי ששתה סם המות השקהו צרי ויתרפא אבל אם תשקהו צרי בתחילה וישתה סם המות אחריו לא יועיל כלום עכ"ל ובזה פי' הרב ראש דוד ז"ל כו' הכתוב "ועתה" פן ישלח ידו וגו' הכונה עתה שאכל עץ הדעת חוששני פן ישלח ידו וגו' יע"ש וידוע דעץ החיים הוא כינוי לתורה והטעם מפורש במדרש שוחר טוב א"ר יודן למה נמשלה תורה לעץ חיים מה עץ חיים פרוש לכל באי עולם בג"ע כך התורה פרושה לכל החיים ומביאתן לעוה"ב ע"כ

מעתה זהו כונת דברי רשב"י ז"ל אחר שאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאן תומכיה אילין אינון דתמכין ומטילין מלאי לכיס הת"ח נמצא דגם המחזיק ביד לומדי התורה נמשל לעץ החיים וא"כ יעלה על דעתך להקיש להעץ חיים מה עץ חיים סגולתו היא לאחר אכילת עץ הדעת וגם המחזיק יחזיק אחר לימוד התור' וע"ז אמר אל תקרי מאושר אלא מראשו דתמכין לאוריית' מראשו דזהו המועיל אבל לאחר הלימוד אינו מועיל אליבא דכ"ע וע' בס' שארית יעקב ז"ל

אך יש לחקור לדעת רבינו ישעי' ז"ל הנז' למה ברא הקב"ה עץ החיים דבשלמא לדידן דעץ החיים סגולתו לחיות העולם בראו הקב"ה להביא חיים לאוכלו ואנה"נ אם היה אוכל אדה"ר מעץ החיים אף שאכל אח"כ מעץ הדעת היה חי לעולם אלא שמזלו גרם שלא הספיק לאכול אבל לדידיה ז"ל דחדית לן דגם אחר שאכל לא הועיל לו כלום והקב"ה גזר אומר כי ביום אכלו ממנו מות ימות וא"כ כשאכל מעץ הדעת א"א שיאכל מעץ החיים והראיה שגורש מג"ע פן יאכל וא"כ למה בראו הקב"ה

ואולם נראה לפקע"ד לתרץ והן קדם נבין ויכוח הנחש עם האשה וכ"ת ויאמר הנחש אל האשה אף כי אמר אלד'ים לא תאכלו מכל עץ הגן ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלד'ים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמותון כי יודע אלד'ים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והיתם כאלד'ים יודעי טוב ורע ותרא האשה כי טוב