איש אמונים עה

גדול שלא בשבילו טרח אלא לכבוד השבת שהוא תדיר ומקודש שלא לזלזל בכבוד השבת

עו"ן תשו' הריב"ש בשם הרז"ה ופסקה מרן בסי' רמ"ח בדין דאסור להפליג דרך ים ולצאת דרך יבשה דלדבר מצוה מותר אפי' שע"ש ובפרט לעלות לא"י אבל לדבר הרשות אסור ג' ימים קודם שבת אבל קודם ג' ימים מותר להפליג בים וביבשה אפי' שיודע בודאי שמוכרח לחלל שבת משום פיקוח נפש מותר. והרדב"ז ז"ל בח"א סי' ע"ז כתב דחלילה להקל בזה והביא הסכמה שעשו בעזה שאסרו לצאת משם ביום ד' דקרוב הדבר לחלל שבת ובסו"ד כתב דאינו חולק הוא על הריב"ש ח"ו אלא שהוא מחמיר ואין לתפוס אותו ע"ז ועוד תמה על הריב"ש דאיך יכנס בספק סכנה על סמך שיחלל שבת והביא תשו' הרב תה"ד שנשאל בעיר אחת דאין מניחין ליכנס שם יאודי והוצרך יאודי ליכנס שם כלבושי הגויים הדרים בעיר הנז' שלא יכירו אותו שהוא יאודי אם מותר להכניס עצמו בספק סכנה והשיב דטוב להחמיר וא"כ כ"ש שלא יוכל לצאת ביבשה במקום סכנה על סמך שיחלל שבת. ולפע"ד לא אדע שכול מאי קאמר דשאני נדון ה' תה"ד דאירע פעם ביובל ספק כזה משא"כ בצאתם ליבשה דהוי ענין הווה ורגיל דכל הסוחרים הנושאים ונותנים הם מוכרחים כמעשיהם והוא ז"ל כ' למעלה דאפי' אם הולך לסחורה דבר מצוה מיקרי כדי לפרנס את ב"ב ועוד יש חי' אחרים ומה דמות יערוך

איך שיהיה נקיטינן מדברי הרדב"ז דכל שיודע שאינו יכול לשבות לבדו מפני הסכנה ומוכרח בודאי לחלל שבת הוא מחמיר בזה וטעמו משום שמכין עצמו עושה מעשה בפועל לחלל שבת וה' מג"א ז"ל בסי' הנז' ס"ק י"ד כ' דגם מהריב"ל ז"ל אסר וראוי להחמיר לעשות מעשה לצאת בדרך ע"מ שיחלל שבת

עו"ן מ"ש מרן בסי' ר"ז שחייב האדם להכין בעצמו צורכי שבת כגון רב חסדא ורבה ורב יוסף שהיו עושים צורכי שבת בידיהם. וראיתי להרב מחזיק ברכה בסי' הנז' אות ג' שהביא להרב באר יעקב שהק' עמ"ש מרן ז"ל בח"מ סי' ח' דפסק כיון שנתמנה אדם דיין על הצבור אסור לו לעשות מלאכה בפני ג' שלא יתבזה בעיניהם דמסתמות לשונו משמע דאסור בכל מלאכה אפי' מלאכת מצוה וע"ז הוק' מההיא דאמרינן בכריתות ד' ט"ו אר"ע שאלתי את רבן גמליאל ור' יאושע באיטליז של אמאום שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של ר"ג ולפי פירש"י דגנאי ושפלות הוא אם אין לו מי שיעשה מלאכתו א"כ ק' על ר"ג שהיה נשיא ישראל איך הלך ליקח בהמה שהוא גנאי והרב מח"ב ז"ל תי' לזה דר"ג לא הלך אלא לפסוק הדמים עם המוכר דוקא ואח"ך יביאו משרתיו הבהמה יעש"ב באופן דלדעת המח"ב ז"ל אמת דלמצוה ילך האדם אף שהוא גדול הדור אבל לא לעשות שום מעשה כ"א לדבר דבר דוקא ולהסכי' המקח עם המוכר ואח"כ ישלח משרתו להביאו מה שקנה

מעתה נא"ה דהנביא ישעיה מבטיח לישר' שאם יעשו אלו החומרות שהם ממידת חסידות דהיינו אם תשיב משבת רגלך הכונה שלא תלך ליום השוק בע"ש מסיבת שבת תשיב רגלך והטעם להכין צורכי שבת וז"א עשות חפציך ביום קדשי. וגם וקראת בקול גדול לשבת ענג כל מה שאתה מכין אתה אומר לכבוד שבת אפי' אם יש לך ת"ח אורח בביתך תאמר בפי' שכל מה שעשית הוא לכבוד שבת. וז"א לקדוש ה' שהוא הת"ח ונקט מכובד הכונה שאינו רגיל לבא אצלך שאם הוא רגיל הרי הוא ג"כ תדיר ומקודש וגם וכיבדתו "מעשות" דרכיך הכונה כמ"ש הרדב"ז שאם אתה יוצא לדרך שלא תצא ע"מ לעשות מעשה בפועל לחלל את השבת וגם ממצוא חפציך שתכין צורכי שבת בעצמך אף שאתה אדם גדול לא שתקנה החפץ ותוליכהו כ"א ודבר דבר לגמור המקח כמ"ש ה' מח"ב ז"ל אם תעשה אלו החומרות אני מבטיחך ג' הבטחות כנגד ג' דינים אלו דהיינו כנגד מה שאמרתי לך שתקרא לשבת ענג אפי' נגד הת"ח אני מבטיחך אז תתענג על ה' וכנגד מה שהזהרתיך וכיבדתו מעשות דרכיך תרויח והרכבתיך על במתי ארץ וכנגד מה שאמרתי לך שלא תלך בע"ש דרך כדי שתכין צורכי שבת וגם אמרתי לך שתקנה בעצמך צורכי שבת דהיינו ממצוא חפצך וגו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך

איך שיהיה נחזור לקוטב דרושינו שעיקר ביאת האד בעוה"ז הוא דוקא לעסוק בתורתו יומם ולילה ומי שהיה טרוד על מזונותיו וחננו ה' עושר וכבוד יחזיק ביד לומדי תורה כמו שעשה יששכר וזבולון ויששכר היה יותר גדול מזבולון ושיבח אותו ראשונה מרע"ה כדכתי' שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך הרי שהקדימו זבולון המחזיק מיששכר המתעסק ובפרט המחזיק ביד מלמדי התורה שיתעסקו עם הילדים להוציא פירות אילני דמלבלבי הא ודאי שכרו מושלם. אשר לזה נר' לפקע"ד שהיתה כונת שהע"ה במשלי סי' ג' ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קניניך קנה בינה סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה. דלכאו' פסוקים אלו צריכים ביאור מה כיוון החכם שבחכמים לומר ראשית חכמה קנה חכמה וגו' ורש"י פי' שכונתו שבתחילת לימודו של אדם יקח לו חכם כדי שילמדהו ואח"ך להבין דבר מתוך דבר יבין מעצמו ולע"ד לא ידעתי איך יתיישב סוף הפסוק ובכל קניניך קנה בינה הרי סותר פי' רש"י שאומר שיקנה בינה שיקח מלמד גם לבינה ומאי קאמר אח"ך סלסלה ותרוממך וגו' איך יתקשרו דברים הללו עם הקודם

ואולם נראה לע"ד לפרש בהקדים מ"ש מרן הב"י ביו"ד סי' רמ"ו משם ר' ירוחם וז"ל העוסק בתורה קודם שיעסוק יכול להתנות שיעסוק חבירו בסחורה ויטול חלק בלימודו כמו יששכר וזבולון שקודם שעסק בתורה התנה עמו אחיו שיטול חלק ונתחייב לפרנסו אבל אחר שעסק בתורה כבר ונותן דמים ליטול חלק אינו כלום. וזהו שאמרו במס' סוטה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו מאי בוז יבוזו לו לא כשמעון אחי עזריא ולא כיוחנן דבי נשיאה אלא כהלל ושבנא דהוו אחי מר עסק בתורה ומר עסק בסחורה לבתר הכי אמר שבנא להלל פא וניפלוג יצאתה ב"ק ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו עכ"ל. נמצא דלמדנו מדברי מרן דמי שרוצה ליטול חלק בתורה הוא קודם שילמוד דוקא ולא אחר הלימוד

והנה ראיתי להרב שלה"ג בפ' החובל שכתב וז"ל שהביא מ"ד בפ' כיסוי הדם דפ"ז ע"א ושפך וכיסה מי ששפך הוא יכסה ומעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכיסה וחייבו ר"ג ליתן עשרה זהובים איבעיא להו שכר מצוה או שכר ברכה למאי נ"מ לבהמ"ז דאי שכר מצוה אחת היא ואי אמרת שכר ברכה ארבעה הויין ת"ש דההוא דסעד אצל רבי לאחר שאכלו ושתו אמ"ל כוס של ברכה אתה שותה או ארבעים זהובים אתה נוט' אמ"ל כוס של ברכה אני שותה באותה שעה יצאתה ב"ק ואמרה כוס של ברכה ארבעים זהובים וכתב ע"ז השלה"ג ז"ל וז"ל יעלה יפה מה שכתבתי דאדם יכול למכור המצוות שלו ויעלו לאיש הקונה דהא יש להם ערך י' זהובים מיהו נראה דוקא מועיל הקנין במצוה שעתיד לעשות